אני לומד בישיבת מיר, שאל אותי ידיד שאלה קשה, הנה היא:
המנהג אצלנו לשכור דירות באיזור הישיבה למגורינו.
ידידי שוכר דירה מבעל הבית לתקופה ארוכה ואומר לו שע"מ להוריד ממנו את האחריות והעול למצוא בחורים שיאכלסו את מירב המיטות שבה כל תחילת זמן, הרי שהוא ישכור ממנו לתקופה ארוכה במחיר זול יותר וירוויח את פער התיווך.
הנ"ל גובה מהבחורים את כל שכר הדירה ובנוסף כל חודש גביה בנפרד של מים חשמל וארנונה. הארנונה יצא לחודש לדוגמא 30 ש"ח כפול 6 בחורים. כך נמשך המצב בכל שנת תשע"א.
הבחורים שהיו אמריקאים הפליגו לחו"ל בפרוס שנת תשע"ב ובמקומם הגיעו ישראלים. הללו כמובן אינם מבזבזים כסף מיותר והטרידו את העירייה שהדירה היא צרכי מוסד וכו', וכששלחו בפקס את החוזה אשר תקפו מתחילת שנת תשע"א אישרה העירייה החזר מלא על כל השנה החולפת, ישר לחשבון הבנק של הבחור המתווך.
כעת מה עושים? הגביה בשעתו היתה כדין אלא שכעת החזירו את הכסף. האם מחובתו להחזיר לאמריקאים את כל הכסף? האם הוא צריך בשביל זה לנסוע למדי?
כנראה שבדיני אדם לא כי אין תובע, אבל בדיני שמים מהו?
תשובה:
שלום רב,
אם קבעו סכום מסוים עבור ארנונה מבלי לחשב במדויק וגם אם הארנונה ייצא פחות או יותר (וכגון שאם היו רק חמישה בחורים לא היה מבקש מכל אחד יותר), מסתבר שאינו חייב להחזיר. אבל אם דרש לשלם את הארנונה כפי שהיא בפועל, עליו להחזיר.
במקרה שחייב להחזיר, יש חיוב להודיע לבחורים שיש לו כסף עבורם. אבל אין לו חובה לשלוח את הכסף, אלא על הבחורים להשיג דרך שיעבירו להם.
מקורות:
אין לדמות לכל המקורות שהובאו בעלון המשפט גליון 29 עמוד ד לעניין דמי נסיעות לעובד כהלך ברגל, כיון שהמשכיר לא השתדל להוריד את הארנונה, אלא בחורים אחרים.
לגבי חיוב השבה, המשכיר הפך להיות לווה על הכסף וחייב בהשבה. ואינו תלוי במחלוקת הראשונים לעניין הכסף במקח טעות אם הוא פקדון או הלוואה (עיין שב שמעתתא ד סוף פרק טו), כיון שהשתמש בכסף הרי הוא לווה או גזלן בשוגג ושניהם חייבים בהשבה (עיין רמ"א חו"מ סי' עד סעיף ג). אולם לפי הצד שהוא לווה ייתכן שחייב להוליך למדי, על פי הסמ"ע בסי' שסז סק"ב שרק גזלן פטרו להוליך למדי כדי להקל על התשובה, אבל למעשה לא ניתן לחייב כיון שהש"ך שם סק"ב חולק וסובר מעיקר הדין אין חיוב להוליך למדי למי שלא נשבע על שקר.
