באמצע שבת מצאתי בכיס של המעיל נגן mp3. מה דין המעיל האם מותר להמשיך ללכת איתו?
אם הורדתי אותו האם מותר לחזור ללבוש אותו?
יש לציין שבכיס היה גם כפפה, וכן יש לציין שהמעיל משמש גם כמעיל של יום חול וגם של שבת.
וכן יש לציין שמקום הנגן הוא לא בכיס של המעיל אלא בכיס של החליפה ורק במקרה כנראה בגלל לחץ זמן וכדו' הנחתי אותו במעיל.
תשובה:
נגן שנשכח במעיל, אינו עושה את המעיל למוקצה, אולם צריך לנער את המוקצה מתוכו, אלא שבמקום שיש חשש שהמוקצה יאבד או יפסד, רשאי לקחת אותו למקום קרוב שיוכל, כדי לנערו שם בבטחה, ואף אם הוריד את המעיל ורוצה לחזור וללובשו מותר ללובשו כדי לקחת את הנגן לבית.
אין צורך להפסיד תפילה בציבור וכד' כדי לחזור הביתה לנער, ורשאי ללכת בסוף התפילה עם המעיל לבית.
אם הנגן הונח בכוונה בערב שבת [כגון שלא חשב מתחילה ללובשו בשבת והניח את הנגן שם כדי שיישמר], ורוצה ללכת עם הבגד, הרי שהכיס נעשה מוקצה ואין להכניס לשם את היד אלא על ידי טלטול מן הצד, כגון מאחורי ידיו וכד', אף על פי שיש שם גם כפפה, כיון שהכיס נעשה בסיס לדבר האסור והמותר.
מקורות:
א. אין המעיל נעשה מוקצה מחמת הנגן שבתוכו, מחמת כמה סיבות, א' בדרך כלל כיסי המעילים עשויים באופן שנתפרים בפני עצמם ותופרים קצותם לפתח הכיס, [הדבר שונה בכיס המצוי בחולצות וכדו' שהמוקצה נחשב כמונח על גבי החולצה עצמה ולא על דבר שטפל לחולצה] ובמקרה כזה אף אם הניח את הנגן בכוונה קודם שבת לא נעשה המעיל מוקצה וכמבואר בשו"ע סי' שי ס"ז ובמג"א שם ס"ק ז, ב. כיון ששכח את הנגן לא נעשה בסיס וכמבואר בשו"ע סי' שט ס"ד.
ב. כל מוקצה שמונח על גבי דבר שאינו מוקצה, ויכול לנערו יש לנערו, ולכן גם בנדון דידן בין אם שכח ובין אם הניח, יש לנער את המוקצה, אולם רשאי להוליכו למקום בטוח ובפרט בנד"ד ששכח את המוקצה והכיס תפור לבגד ולא חלק ממש מהבגד [כדוגמת כיס החולצה שצויין לעיל] וכמבואר בשער הציון (שם ס"ק כט), כאשר הניח בכוונה את הנגן בכיס הרי שהכיס נעשה בסיס לדה"א, אפילו שיש שם כפפה, משום שבדרך כלל נגן יקר יותר מכפפה, ויתירה מכך יתכן שיש בזה משום מוקצה מחמת חסרון כיס, ולכן הכיס נעשה בסיס.
ג. דעת רוב הפוסקים, שבמקרה והכיס תפור רק בראשו לבגד, מותר לטלטל את הבגד אפילו יש בו מוקצה, אולם כיון שיש מן הפוסקים הסוברים שיש לנער, מן הראוי לנער את המוקצה מהכיס, וכמבואר כ"ז במג"א (שם) ובמשנ"ב (שם ס"ק ל) ושעה"צ ס"ק כט, אכן יש מקום לומר שכל דברי הפוסקים נאמרו רק בכיס של מעות של זמנם, שהיה כיס נפרד לגמרי, שק קטן, ורק היו תופרים בראשו והיה ניכר שהוא טפל לבגד, אולם בזמננו שכיסי המעיל נעשים באופן וצורה ובדוגמא שתתאים לצורת הבגד העיקרי יתכן לומר שהמעיל והכיס נחשבים לבגד אחד ולא כבגד עיקרי ודבר הטפל אליו, אולם כבר הארכנו במק"א להוכיח ממקור הסוגיא של דין זה [מס' שבת מב: בסוגיא של מוכני] שאף במקרה ועשו את שני הדברים באופן שישמשו זה את זה, אם עיקר הכלי נעשה לצורך מסוים ורק יש שם דברים נוספים להקל עליו שהולכים אחר עיקר הכלי, וכמבואר כ"ז בדברי הפוסקים הנ"ל.
