לתרומות לחץ כאן

לשון הרע על מת

1. האם ישנה בעייה של לשון הרע להגיד על אדם חי שהוא רווק, שהרי יש בזה קצת גנאי.
2. האם ישנה בעייה כזו באדם שהלך לבית עולמו, וכל חייו היה רווק.

תשובה

1. אם כוונת המספר לגנות אותו על זה שאינו מתחתן, וודאי שהדבר אסור משום איסור לשון הרע שיש בזה גנאי גדול, שהרי אדם חייב לישא אשה ולקיים מצוות פריה ורביה.

2. בעניין איסור לשון הרע על מי שכבר מת: הדין הוא שאסור לדבר לשון הרע על מת.

מקורות

2. עיין בשולחן ערוך אורח סימן תר"ו ס"ג שכתב שיש חרם הקדמונים שלא להוציא שם רע על המתים,

ואין לומר שכל האיסור הוא רק בהוצאת שם רע ולא בדיבור לשון הרע, דעיין באליהו רבה שם שמבואר בדבריו שהאיסור הוא גם כן בלשון הרע, אמנם שמעתי שדעתו של הגר"י קמנצקי זצ"ל שאין את החרם רק על מי שמוציא שם רע ולא על מי שמדבר לשון הרע, אמנם מדברי הא"ר מוכח שלא כדבריו וכמו שנתבאר.

ובעיקר העניין יש לעיין אם יש איסור לדבר על המתים והחרם רק בא להחריף את האיסור ולהוסיף עליו גם חרם, או שבאמת מצד הלכות לשון הרע מותר לדבר על מת וכל האיסור הוא מחמת החרם.

ועיין באליהו רבה בהלכות יום הכיפורים [שם] שמבואר שמי שמדבר על מת צריך לבקש ממנו מחילה [וכן מבואר במטה אפרים] ולכאורה מוכח שיש איסור גם בלי החרם, שהרי מסתבר שאם מצד הלכות לשון הרע אין בעיה לדבר על מת היינו משום שאינו יודע מזה וגם אם הוא יודע זה לא איכפת לו [וכמו שנבאר] ולא שייך לבקש ממנו מחילה על זה, ואם רואים שהם סוברים שיש כאן ענין של בקשת מחילה, אם כן וודאי שפשוט להם שיש איסור לדבר על מת לשון הרע כמו שאסור לדבר על חי משום שהוא יודע מזה ואיכפת לו. ועיין בא"ר שם שמבואר להדיא שיש איסור לדבר לשון הרע על מת גם בלי החרם.

וכ"ד הגאון ר' בנימין זילבר זצ"ל שהחרם רק בא להוסיף איסור, ובלי החרם גם יש איסור, ולכאורה בפוסקים הנ"ל מוכח כדבריו.

אמנם עיין בערוך השולחן שחולק וסובר שמדברי הגמרא בברכות [יט] מבואר שאין שום איסור לדבר לשון הרע על  מת מכיון שהוא אינו יודע מזה וגם אם הוא יודע זה לא איכפת לו וכל האיסור הוא רק מצד החרם שעשו הקדמונים.

הצטרף לדיון

8 תגובות

  1. אין איסור לשון הרע באופן זה שכבר כל העולם יודע ומדבר, אבל למה לך להחליט שאכן עשה עבירות חמורות, הרי זה לא התברר בבית דין באופן הנחשב בירור על פי הלכה, וזה כבר לא נפק"מ כיון שמת.

  2. למה כל כך ברור לך? לרב סילמן ולבית דינו, לרב שטרנבוך ולעוד גדולים וחשובים – ברור שלא. כמו שס"ת שכתבו כו' כך גם כן הקפידו גדולי הדורות שילדים וגדולים לא יקראו ספרים אלא מאנשים הגונים.
    אם על העובדות בתחילה היו ספקות, הרי ההקלטה בה הוא נשמע בקולו מודה בעבירות – קיימת. ואם גם על זה ירצו להתעקש, הרי את ההתאבדות אף אחד לא מכחיש.

  3. לא ראיתי בענין זה פסקי דין אלו שהזכרת, ודאי אנחנו מחפשים לילדינו רק ספרים של יראי ה', אינני יודע מה היה ומה לא, ולכן עד כמה שלא התבררו עובדות באופן ברור אם יש ספר שאין בו כל פגם, יבחר כל אדם אם לקרוא בו, אבל לומר שזה אסור נראה לי מרחיק לכת.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל