לתרומות לחץ כאן

בעל גמ"ח שהתנה עם הלווה שהרישום במחשב על יתרת החוב הוא הקובע

ראובן לווה מאת הגמ"ח סכום של 10,000 ₪. לאחר זמן פגש את בעל הגמ"ח בביהכ"נ וביקש לפרוע חלק מן ההלוואה. אך אמר שאינו מקבל כספים אלא במשרד הגמ"ח שרק שם יכול לעדכן מיידית את הנתונים במחשב, אך ראובן התעקש שאין לו זמן לבוא והוא גם יזכיר לי וכו', ובלית ביררה הסכים לקחת ממנו, אך הדגיש לו מפורשות, שמבחינתו הקובע הוא הנתונים המופיעים במחשב הגמ"ח, כך שאם ישכחת להוריד חוב זה ואח"כ יטען שפרע לא תתקבל טענתו. והוא הסכים לתנאי זה.
כך היה לאחר מכן כמה פעמים, בכל פעם הביא לי עוד סכום שלא במשרד, ובכל הפעמים הדגשת לו את התנאי הנ"ל.
כרגע, יתרת חובו לפי המופיע במחשב 4,000 ₪.
אך הוא טוען שהביא לגמ"ח עוד 2,000 ₪ מתי שהוא, ולא עדכן בעל הגמ"ח במחשב. ונשאל ע"י בעל הגמ"ח אותו האם בטוח במאת האחוזים, תחילה השיב בביטחון גמור שוודאי לו כך, אך תוך כדי הדברים חזר בו ואמר שרוצה לבדוק את עצמו פעם נוספת, וחזר אלי שאחר שבדק, מסתבר לו שהביא לי 1,000 ₪ ולא 2,000, כך שיתרת חובו לטענתו עומדת על 3,000 ₪.
יש לציין, שלהנ"ל יש פקדון בגמ"ח בסכום של 5,000 ₪, כך שהנידון הוא כמה להחזיר לו מהפקדון האם 1,000 או 2,000 ש"ח.
עוד נציין, הנ"ל אברך יר"ש שאינו חשוד בגזל, אך לענ"ד קצת מבולבל ואינו יודע היטב את פרטי הכנסותיו והוצאתיו.
שאלתי:
א. האם התנאי שהצבתי בפניו [שהקובע הוא הנתונים שימצאו במחשב] והסכים לו, תקף הילכתית.
ב. האם הוא נחשב כמודה במצקת.
ג. מי נחשב המוחזק בכסף.
ד. למעשה, מה מוטל עלי, כנאמן כספי ציבור וצדקה לעשות במקרה זה.
בברכת התורה

תשובה:

שלום רב,

השאלה היא קשה ומורכבת ולא ניתן לתת תשובה חד משמעית במסגרת זו, אלא יש לפנות לבית דין או לבורר מוסכם.

אני יכול להשיב באופן כללי וכדלהלן:
א.  אם הלווה יכול לטעון פרעתי מסתבר שהוא נאמן גם במצב זה, אבל אם בשטר ההלוואה מפורש שהלווה אינו נאמן לטעון פרעתי מבלי להציג קבלה או לשון שכל תורת נאמנות לגמ"ח, הרי הוא חייב לפרוע.
ב. הלווה אינו מוגדר כמודה במקצת כיון שאין לך תביעה ודאית שהוא חייב.
ג. אם יש מחלוקת הפוסקים הגמ"ח נחשב למוחזק, אבל אם לפי הדין הלווה נאמן לטעון פרעתי לא תועיל העובדה שיש ללווה פיקדון בגמ"ח, כיון שהנך מודה בפיקדון ואין לך טענה ודאית שלא פרע לך.
ד. הנך רשאי לעכב אלף שקל מהפיקדון עד שהלווה יתבע אותך לבית דין או יבוא אתך לבוררות. במקרה שלפי נוסח שטר ההלוואה הלווה אינו נאמן לטעון פרעתי ניתן להמליץ לעכב אלף שקל.

יש לציין שעדיף שכל בעל גמ"ח יכתוב בנוסח ההלוואה שהלווה אינו נאמן לטעון פרעתי נגד הרשום במחשב או בספרים אלא אם יציג קבלה. בדרך זו בעל הגמ"ח פוטר את עצמו מבעיות שהלווה יטעון פרעתי והוא לא יזכור. תנאי שהמלווה נאמן שלא נפרע אינו מספיק אם יהיה מקרה שהמלווה לא יזכור.

מקורות:

א. במקרה זה הרי הלווה נאמן במיגו שהיה יכול להכחיש את כל ההתראה, והטעם שכתב הבית יוסף בחו"מ סי' ע לעניין התרה שלא יפרענו אלא בעדים ש'אנן סהדי' שלא עבר על התנאי ולא פרעו, אינו שייך בנידון דידן שהרי המלווה מודה שהלווה פרע 6,000 $ שלא כפי התנאי. ועיין ש"ך שם ס"ק יא שאף המגיד משנה התכוון לדברי הבית יוסף. מאידך, אם מפורש בשטר ההלוואה שהלווה לא יהיה נאמן לטעון פרעתי ללא קבלה, הרי טענת הלווה בטילה והמלווה יכול לגבות על פי השטר. גם אם כתוב בשטר שהמלווה יהיה נאמן שלא נפרע היה מועיל בנידון דידן, אף שהמלווה אינו טוען בוודאות, כיון שהלווה מודה בתנאי הרי אם המלווה שכח לרשום במחשב יש להחשיב את הפרעון שלא במשרד כפיקדון עד שהמלווה ירשום במחשב ולא כפירעון, וממילא טענת הלווה היא בגדר 'יש לי בידך כנגדו' ואינו יכול להיפטר אלא במיגו דפרעתי ואין לו מיגו כיון שהמלווה נאמן לטעון שלא נפרע.
ב. שו"ע חו"מ סי' פז ועיין בסי' צא סעיף ה ובנו"כ דיני תביעה על פי פנקס.
ג. נתיבות בדיני תפיסה אות ז ואות כ.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל