בס"ד
אנו דוחים את שאלת הגשמים :"כדי שיגיע האחרון עד נהר פרת"-ולא יפגע חו"ש מהגשם.
לפי אותו הגיון צריך היה להפסיק את שאלת הגשמים -שבועיים לפני חג הפסח-כדי שהבאים מנהר פרט לא ינזקו בבואם.
מדוע אין נוהגים כך ?
תשובה:
א. בזמן הליכה לארץ ישראל הרי אותם אנשים התחילו ללכת עוד לפני ראש השנה [שהרי ישנם את ימי ראש השנה ויום הכיפורים מלבד השבתות שבאמצע], וזה עדיין זמן שחם ללכת, והאנשים הגיעו לא מצויידים לימי גשם, ולכן חששו שמא אם יתפוס אותם הגשם ימנעו מלבוא לעתיד לבא, אבל בחורף בני אדם מצויידים היטב ולכן אין חשש זה.
ב. על דרך המוסר, אדם שהחליט לעשות דבר מצוה יש לו חשק גדול יותר ללכת לדבר זה, ולכן אף גשם פחות יעצרנו, אולם לאחר שכבר קיים את המצוה יש לו קצת חולשה ומרגיש שהרי עשה דבר טוב והנה יש לו צער בגלל זה ועלול לחשוב קצת שהמצוה גרמה לו איזה צער ועלול להימנע מלעשות מצוה פעם אחרת.
