נאמר בתורה "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיוּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה" [דברים יד כב]
מהמילים "שנה שנה" לומדים חכמינו ז"ל, כי אין תורמים מפירות וירקות של שנה זו על פירות וירקות של השנה שעברה, ולא מפירות וירקות של השנה שעברה על פירות וירקות של שנה זו, ואם תרם תרומתו אינה תרומה. שכן יש להפריש תרומות ומעשרות – כל יבול על שנתו. לדוגמה: אם לקח תפוז מיבול חורף תשע"א, וקבעו תרומה או מעשר על תפוזים של חורף תשע"ב, תרומתו אינה תרומה, והתפוזים של חורף תשע"ב אסורים באכילה כדין כל פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. אלא עליו לקחת תפוז לתרומה או למעשר מיבול אותה השנה של הפירות שאותם רוצה הוא לתקן.
מתי ראש השנה לפרי ולירק?מתי מתחילה שנה חדשה לעניין מעשרות? ישנו הבדל בין ירקות לאילנות: ראש השנה לירקות הוא בא' בתשרי, ואילו ראש השנה לאילנות הוא בט"ו בשבט.
הסיבה לחלוקה בין פירות האילן לבין ירקות האדמה היא, שבט"ו בשבט כוח הגידול של האילנות, שהוא השרף [מקביל לזרימת דם אצל האדם], נוצר מגשמי השנה החדשה,ואילו בירקות הולכים אחר ראש השנה הרגיל, שהוא א' בתשרי, כמו שכתוב במשנה "באחד בתשרי – ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות" [מסכת ר"ה א א] וכפי שהדין בתבואה וקטניות שר"ה שלהם בא' תשרי.
אחר לקיטה או אחר חנטה?
הגמרא במסכת ראש השנה [י"ג ע"ב] אומרת:
"אילן בתר חנטה…ירק בתר לקיטה".
למעשה:
לדיני תרומות ומעשרות [ושמיטה וערלה], המנהג בארץ ישראל שבפירות הזמן הקובע לקביעת שלב תחילת יציאת הפרי – הוא שלב חנטת הפרי [לדעת הרמב"ם החנטה היא תחילת הבשלת הפרי]. ובירקות הזמן הקובע לדיני תרומות ומעשרות הוא זמן לקיטתם.
פרי – שכאמור ראש השנה שלו הוא ט"ו בשבט – שחנט לפני ט"ו בשבט שייך לשנה הקודמת. ואם חנט לאחר ט"ו בשבט שייך לשנה הבאה, ואין זה משנה מתי נלקט מהעץ אלא מתי חנט, שאף אם נלקט לאחר ט"ו בשבט אלא שחנטתו הייתה לפני ט"ו בשבט הרי הוא שייך לשנה הקודמת, ולא ניתן להפריש תרומות ומעשרות מיבול שחנט לפני ט"ו בשבט על יבול שחנט לאחר ט"ו בשבט.
ירק – שכאמור ראש השנה שלו הוא א' תשרי – שנלקט [נקטף] לפני א' תשרי שייך לשנה הקודמת, ואם נלקט לאחר א' בתשרי, אפילו שעיקר גידולו היה לפני א' בתשרי, הרי הוא שייך לשנה הבאה. לא ניתן להפריש תרומות ומעשרות מיבול שנלקט לפני א' בתשרי על יבול שנלקט לאחר א' בתשרי [כמו כן, בראש השנה – א' תשרי לירק, ובט"ו בשבט לפרי- מתחילה שנת המעשר ממעשר שני למעשר עני].
[גידול תעשייתי של פפריקה הינו דוגמה מצוינת לאמור לעי"ל. שכן הפפריקה נחשבת לירק ונוצרת משום כך בעיה, שכן היא נקטפת הן לפני ר"ה והן לאחריו].
באתרוג:באתרוג – מצאו חכמים כמה תכונות שבהן דומה הוא לאילן, ואחרות שבהן דומה הוא לירק.
הדמיון של האתרוג לירק הוא כנאמר בגמרא: [קדושין ג' ע"א] "מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו" וכדמפרש רש"י: "מפני שדרכו ליגדל על כל המים- מפני שדרכו של אתרוג כירק לגדול על כל מים היינו מים שאובין" [היינו שרובו נשען על השקאה מלאכותית, ולא על מי גשמים בלבד] ולא כגורן ויקב [תבואה וגפנים] שגדלים על רוב מים כלומר מי גשמים".
להלכה פוסק הרמב"ם [הלכות ערלה ונטע רבעי א] והובא בשולחן ערוך [יו"ד של"א] "האתרוג בלבד משאר פירות האילן– הרי הוא כירק, והולכין אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית".
כלומר לעניין מעשרות האתרוג, אין מתחשבים בזמן חנטתו [ככל שאר פירות האילן] אלא בזמן לקיטתו, ואם נלקט לפני ט"ו בשבט הרי הוא שייך לשנה הקודמת ואם נלקט אחרי ט"ו בשבט שייך הוא לשנה שלאחריה, ואין זה משנה מתי חנט.
