בד' מינים יש דין 'לכם', דהיינו שהמינים צריכים להיות בבעלות המנענע. ולכאורה איך בנים הסמוכים על שולחן אביהם יכולים לנענע את הד' מינים של האבא, הרי אין אבא יכול להקנות לבניו הסמוכים על שולחנו דלעולם זה נשאר שלו. וכמו שמצאנו בעירוב חצרות שהאדם שעושה את העירוב מזכה את הפת לכל המבוי ע"י אדם אחר ולא על ידי בניו, כי ע"י בניו נחשב שנשאר עדין ברשותו של בעל הבית, א"כ גם בד' מינים אף שיעשו קנין הגבהה או משיכה ישארו המינים ברשות האבא.
תשובה:
כאשר מזכים לילד על מנת שלאבא לא יהיה רשות בו יכול הילד לזכות לעצמו. רק בעירובי חצרות שהאבא מצד אחד רוצה לזכות את העירוב לכל דרי החצר, או העיר, ומצד שני רוצה שגם לו עצמו יהיה חלק בפת אי אפשר לזכות על ידי הילדים. משא"כ בד' מינם יכול האבא להקנות לילדים את כל חלקו.
עיין רע"א הגהת ש"ע סימן ער ובמחנה אפרים הלכות זכיה ומתנה וברש"ש סוכה מו
השאר תגובה