הכנת מאכלי יום טוב
יז. מצוה לעסוק בעצמו בהכנת לפחות חלק ממאכלי היום טוב, ואפילו יש לו כמה משרתים יעסוק בעצמו, שמצוה בו יותר מבשלוחו ((משנ"ב (סי' תקכט סק"ג).)).
סעודה ואכילה בערב יום טוב
יח. יש להיזהר שלא לאכול מחצות היום סעודת קבע, ואם היה טרוד ולא היה יכול לאכול קודם חצות, מותר לאכול עד תחילת שעה עשירית, ומיני תרגימה כפירות ירקות בשר וכד' מותר לאכול עד הלילה ((שו"ע (סי' תרלט ס"ג), כדי שיאכל בלילה כזית ראשון בין בפסח ובין בסוכות לתיאבון, וע"ש במג"א שם (ס"ק יא) שתמה מדוע כתב הרמ"א שיש להזהר מחצות, והרי גם בער"פ קיי"ל דאין לישב בסעודה, ועכ"ז לא אסרו שם רק משעה עשירית, ולכן כתבו הפוסקים דמי שהיה טרוד יכול לאכל עד סוף שעה תשיעית, דומיא דסי' תעא ס"א ע"ש [מט"א (סי' תרכה ס"ז ואלף למטה סק"ח-ט), ומשנ"ב (סי' תרלט ס"ק כז)].)).
יט. ערב חג השבועות וראש השנה, דינם כערב שבת, ואין לקבוע סעודה שאינו רגיל בה ביום חול [דהיינו סעודה גדולה, עם חבורת מרעים וכד' ((ואף אם אין ממש מנין, אלא שנעשית בצורה מיוחדת, ולא כפי שרגיל לאכל ביום חול.))] לאחר חצות היום, אולם מותר לאכל סעודה שרגיל לאכל ביום חול כארוחת צהריים, עד שעה עשירית ((שו"ע (סי' רמט ס"א) לגבי שבת, והוא הדין לגבי ימים טובים למעט פסח וסוכות כמו שנתבאר לעיל.)).
כ. מותר לעשות סעודת סיום בערב חג השבועות וערב ראש השנה עם מנין לאחר חצות היום, במקרה והזמן של השיעור הוא קבוע וסיימו את המסכת בערב חג ((ביאור הלכה (שם ד"ה וה"ה), ועל פי מש"כ בשמירת שבת כהלכתה שמסתבר שדוקא באותו יום שמסיים, ואמנם בקצות השלחן חלק על כך, וכן נראה לכא' שהטעם שמותר לעשות סעודת ברית מילה ופדיון הבן משום שאלו מצוות שקבוע להם זמן, [ואפילו במילה שלא בזמנה, מכל מקום יש חיוב לעשותה דווקא ברגע שכבר יכולים], ולכן כתב השו"ע (סי' רמט ס"א) שסעודת אירוסין אין לעשות בערב שבת לאחר חצות, והוא הדין והטעם בסעודת סיום שהרי אין חיוב לעשות את הסיום ביום מסוים, ויכול להשאיר את סיום לזמן אחר גם כן, אפילו מי שנוהג שביארצייט עושה סיום במקום להתענות, אינו יכול לעשות זאת בצורה של סעודת קבע, אלא יעשה בביתו כפי שרגיל לאכל ארוחת צהרים של יום שישי רגיל.)), אך אם
סעודה שלישית בשבת כשחל יום טוב ביום ראשון
כא. כשחל יום טוב ביום ראשון, ישתדל להתפלל תפילת מנחה ולאכל סעודה שלישית קודם זמן מנחה קטנה, ויוכל לאכל כמה שרוצה, ואם לא ישתדל לפחות שלא לאכל קודם שעה עשירית,
כב. אם לא הספיק לעשות את סעודתו קודם שעה עשירית, רשאי לאכול סעודה שלישית אף לאחר שעה עשירית, ובלבד שלא יאכל סעודה גדולה כמו שרגיל לאכל בימות החול, ואין צריך לצמצם לאכל דווקא כביצה פת, אלא אף יותר מכך, אך לא יעשה את הסעודה בריבוי מאכלים ((שו"ע (סי' תקכט ס"א) משנ"ב (סק"ח) שעה"צ (סק"ט-י).)).
כג. רבים נוהגים להתפלל תפילת מנחה לאחר זמן מנחה קטנה, ולאכל אחריה סעודה שלישית ויש להקפיד לאכל פחות מרגילות קביעות סעודה שבכל יום ((עי' כה"ח (סי' תקכט ס"ק טז) שכן המנהג, וכן נהגו במקומות רבים, וכתב הטעם משום שכן הוא הסדר ע"פ הזוה"ק והאריז"ל, ואמנם הכה"ח כתב שאין לערוך רק בסעודה של כזית, אולם לפי מה שהוכיח המשנ"ב שצויין לעיל שאין מניעה לאכל לאחר שעה עשירית רק פחות משיעור קביעות סעודה שבחול ה"נ מי שנוהג כן מחמת דעת המקובלים שאין מניעה זו וק"ל.)).
חלה
כד. מצוה ללוש כדי שיעור חלה בבית, להפריש מהם חלה, ולעשות מהם לחמים ולאפותם בביתו, ולבצוע עליהם ביום טוב ((שו"ע (סי' תקכט ס"א), ועי' יד אפרים (סי' רמב על המג"א סק"ד) שעיקר הטעם ללוש בערב יום טוב הוא משום לאכול פת בטהרה ביום טוב ע"ש.)).
כה. יש להזהר מאד להפריש את החלה מבעוד יום, כיון שאסור להפריש חלה ביום טוב מלחם שאפו בערב יום טוב ((שו"ע (סי' תקו ס"א).)), ואם שכח להפריש חלה מבעוד יום יש לעשות שאלת חכם ((עי' שו"ע (שם) ובפוסקים פרטי הדינים בזה, אך מאחר והדבר תלוי בהרבה פרטי דינים ויש חילוק בין הפרשת חלה בארץ ישראל להפרשתה בחוץ לארץ, יש לעשות כל פעם שאלת חכם בפני עצמו.)).
כו. הקונה לחם או חלות בחנות, יזהר לקנות לכבוד יום טוב דווקא פת ישראל, אפילו למי שמיקל כל השנה ואוכל פת עכו"ם, ביום טוב וחול המועד יש לו להיזהר לאכול דווקא פת ישראל ((עי' מג"א (סי' רמב סק"ד) ויד אפרים (שם), דמוכח דאף בחול המועד יש להקפיד בזה.)).
עשית מלאכה
כז. אין עושים מלאכה בערב יום טוב מזמן מנחה ולמעלה, והמיקל לעשות מלאכה רק מזמן מנחה קטנה ואילך לא הפסיד, ומכל מקום בעל נפש יחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה כבר מזמן מנחה גדולה.
כח. כל העושה מלאכה לאחר זמן מנחה אינו רואה בה סימן ברכה, אך מותר למכור בחנות, וכן לעסוק בפרקמטיא, וכל שכן לתקן את בגדיו או כליו שנצרכים לו לצורך יו"ט וחול המועד, וכן כל דבר הצריכים ליום טוב ((שו"ע (סי' רנא ס"א לענין שבת) והוא הדין לענין יו"ט כמ"ש הבה"ל (סי' תקכט ס"א ד"ה ממנחה), ומכל מקום אין מנדין או משמתין את העושה מלאכה בזמן זה אלא שאינו רואה סימן ברכה (מט"א סי' תרכה אל"מ ס"ק יג, משנ"ב סי' רנא סק"ב).)).
כט. פועל שנשכר לבעל הבית, יש לו להתנות עמו לסיים את עבודתו בזמן מנחה קטנה ((משנ"ב (שעה"צ סי' רנא סק"ד).)).
הקזת דם
ל. אין מקיזין דם בערב יום טוב ((וביפה ללב (ח"ב אות ד) ובכף החיים (סי' תסח ס"ק צח) הביאו בשם מהר"י ברונא שאם חל שבועות ביום ראשון יש להחמיר שלא לעשות כן כבר בערב שבת שקודם לכן ג"כ, והוא מדברי המהר"י ברונא שכן הורה המהרי"ל, ואמנם בשאר האחרונים לא הובא דין זה, ויש להחמיר במקום האפשר.)) [ובליל ערב יום טוב מותר חוץ מליל הושענה רבא שאסור להקיז דם], ובמקום חולה שיש בו סכנה מותר ((שו"ע (סי' תסח ס"י).)), ומותר להעמיד כוסות רוח בערב יום טוב אך בערב שבועות וערב הושענא רבא יש להחמיר ((מטה אפרים (סי' תרכה ס"י), משנ"ב (סי' תסח ס"ק לח), ומאחר ובזמן האחרון יש שהתחילו לחזור בשימוש של כוסות רוח הזכרנו דבר זה, ועי' שו"ת מהר"י ברונא.)). לכן אין לתרום דם לצורך אדם אחר, [אלא במקום הצלת נפשות], אבל בדיקת דם מותר לעשות בערב יום טוב ((מבית לוי (קובץ ז עמ' יח, וקובץ בעניני חודש ניסן-סיון) עמ' לז והערה ה, שו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' שמ), ירושלים במועדיה (שבועות, עמ' קפא).)), ויש מחמירים שלא לערוך בדיקת דם הסובלת דיחוי ((שו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' מו).)).
ניתוח
לא. אין לערוך ניתוח לצורך חולה שאין בו סכנה, שאפשר לדחותו לאחר החג, בערב יום טוב, ויש להקפיד על כך במיוחד בערב שבועות, אולם אם הדבר יגרום טירחה מרובה לאחר החג, כגון שידחו את הניתוח לזמן מרובה, יש להקל על פי שאלת חכם ((שו"ת ציץ אליעזר (שם), ועי' ירושלים במועדיה (שם).)).
צדקה
לב. יש להרבות בצדקה בערב החג, ולהשתדל להזמין אורחים עניים מהוגנים ליו"ט כל אחד כפי יכולתו, ובזוה"ק מפליג מאוד בעונש מי שלא נותן מסעודתו לעני ביו"ט ((שו"ע (סי' תקכט ס"ב) ושע"ת (סי' תרכה סק"א) ומשנ"ב סי' תקכט ס"ק יז.)).
החזקת הרבנים ותלמידי חכמים
לג. מצוה להחזיק ביתר שאת לקראת ימי הרגל, את התלמידי חכמים ולומדי התורה, ובפרט את מורי ההוראה והרבנים שבכל קהילה ליתן להם די מחסורם כדי שיוכלו לשמוח ברגל ((שו"ת בנין שלמה (ח"א סי' לג) ע"ש שכתב וז"ל "ואמנם כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו ומקדש הקודש על מכונו וכהנים היה עוסקין בעבודתן וכו' ולכן עתה הת"ח והלומדים ורבני הקהילות ורבני המו"ץ אשר בכל דור ודור הם הם המורים והם המלמדים ומהם תצא תורה והוראה לישראל וגם הם הכהנים והלוים העוסקים בעבודה וכדאמרינן במנחות (קי.) שיר המעלות וכו בבית ה' בלילות, מאי בלילות א"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאלו עוסקים בעבודה, ועוד דרשו חז"ל שם וכו' וא"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה בהמ"ק בימיהם ע"ש, היוצא לנו מזה דת"ח העוסקין בתורה ובהלכות עבדוה בזה"ז הם דוגמת הכהנים והלוים ממש, ודומה ממש כאלו בהמ"ק בנוי וכהנים עוסקים בעבודה, וכו', והלכך כמו דהטילה התורה מצות עשה על הישראלים בזמן הבית ליתן תרו"מ ושאר מתנות כהונה ולויה לכהנים הלוים המחזיקים בתורת ה', ה"נ מוטל מצות עשה עאידנא על הישראלים ליתן שכירות והספקה לת"ח ולרבני הקהילות מידי שבוע בשבוע כדי שיוכלו להחזיק בתורת ה' וכמו שהטילה התורה מ"ע לשמח את הכהנים הלוים ברגל ולתת להם צרכי החג, בעבור שברגל הוטל עליהם עול התורה והעבודה ביותר מכל השנה כולה, ה"נ מוטל מ"ע האידנא לשמח את הת"ח ורבני הקהילות ברגל, יען שברגלים מוטל עליהם עול התורה ביותר ולהשיב לכל שואל בדבר ה' זו הלכה למעשה בהלכות החג ובאיסור והיתר" עכ"ל.)).
נפלא מאד
האם מותר לכבס בערב יום טוב או שאסור כמו בערב שבת סימן שמב. המקור שהבאתם לעניין גילוח אינו מקור לענין כיבוס
מהו המקור שאפשר בערב פסח לאחר חצות לאבל להתרחץ? במשנ" ב במשמע רק סמוך לערב.
כך הביא בס' פני ברוך עיי"ש
האם גם בערב שבת צריך להתקלח דווקא במים חמים?
בהחלט, לכבוד שבת.
רק לציין שמה שכבודכם כתבו בסימן כג, ש"רבים נוהגים להתפלל תפילת מנחה לאחר זמן מנחה קטנה, ולאכל אחריה סעודה שלישית ויש להקפיד לאכל פחות מרגילות קביעות סעודה שבכל יום (עי' כה"ח (סי' תקכט ס"ק טז) שכן המנהג" – בכף החיים עצמו הוא לא מתייחס לתפילה במנחה קטנה ואכילה אחרי מנחה קטנה, אלא רק כתב "ומיהו המנהג לעשותה אף לכתחילה אחר תפלת מנחה…" אם כבודכם יכולים לברר אם כוונתם דוקא למנחה קטנה, או שמא בשבת אפשר לכתחילה להתפלל מנחה גדולה?
הכוונה היתה שמי שנוהג להחמיר תמיד דןוקא מנחה קטנה גם בשבת זו יעשה כך. בקהילות החסידים מאוד הקפידו על כך…
השאר תגובה