נטלתי את ידי לאכול לחם שמברכים עליו המוציא, ואכלתי פרוסת לחם אחד, ולא יכולתי לגמור השאר שהיה בדעתי לאכול, והייתי דחוף לנסוע לעיר אחרת, וכשהגעתי לעיר אחרת שהי' בערך שעתיים, מהו הדין, יכול אני לאכול בלי נטילה וברכה ראשונה? או צריך ליטול ידי שנית ולברך המוציא?.
תשובה
סביר להניח שכשיצאת מהבית חשבת לגמור בכך את הארוחה, ולא חשבת להמשיך את הסעודה במקום אחר, ובמקרה כזה צריך ליטול ידים עוד פעם ולברך שנית.
אבל אם היה דעתך להמשיך לאכול במקום השני, לא צריך לחזור ולברך, ובענין נטילת ידיים בדרך כלל חייב לחזור וליטול ידיו שאף שאינו מסיח את דעתו מהסעודה מכל מקום הרי הוא מסיח את דעתו מלשמור את ידיו בטהרה, אבל ברור לו ששמר ידיו בטהרה אינו צריך לחזור וליטול.
מקורות
עיין ברמ"א או"ח סימן קע"ח סעיף ב' שכתב שאם דעתו להמשיך לאכול במקום אחר אינו צריך לחזור ולברך המוציא, ולעניין נטילת ידיים עיין בפסקי תשובות סימן קס"ד סק"ה ובהערה 38 שכתב בשם הפוסקים שבסתמא אדם מסיח דעתו מלשמור ידיו בטהרה אמנם אם ברור לו ששמר ידיו אינו חוזר ונוטל.
ואם הי' דעתו לאכול על הדרך ואפשר גם במקום השני מהו הדין
לפי המתבאר מהרמ"א שיועתק לקמן, לכאורה נראה שאין צריך לברך עוד פעם המוציא, כי בלחם לא נוהג דין שינוי מקום. ובפרט שכאן לא הסיח את דעתו שהרי הפסיק סעודתו רק מחמת אונס. וגם הספרדים פוסקים בזה כהרמ"א משום סב"ל.
ואמנם כיון שידיים עסקניות הם יש לחזור וליטול ידיו אך לכאורה א"צ לברך המוציא.
וזה לשון הרמ"א בסימן קע"ח:ודוקא שלא הניח מקצת חברים בסעודה ואכל מדברים שאינן צריכין ברכה במקומם, אבל אם הניח מקצת חברים או אפילו לא הניח ואכל דברים שצריכין ברכה במקומם, אפי' מה שרוצה לאכול אחר כך א"צ לברך, ולכן מי שפסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראו חברו לדבר עמו אפי' לפתח ביתו או למקום אחר, כשחוזר לסעודה א"צ לברך כלל, דהא פת צריך ברכה במקומו לכולי עלמא; מיהו אם הסיח דעתו כשחוזר, צריך לברך על מה שרוצה לאכול אח"כ (ב"י ורשב"א). ואין חילוק בין חזר למקום שאכל כבר ובין (לב) סיים סעודתו במקום אחר (רמב"ם פ"ד ור"ן). וכן נוהגין במדינות אלו.
שלום רב! תודה על ההערה, כל הדין שאתה כותב בשם הרמ"א זהו דוקא במי שיצא מביתו ומתכנן להמשיך את סעודתו במקום אחר, אבל במקרה כאן שנסע מהעיר ואחרי שעתיים המשיך לאכול סביר להניח שלא התכווין להמשיך את סעודתו הקודמת, ואין לך היסח דעת גדול מזה.
במקרה כזה אינו חוזר ומברך. וכפי שמבואר ברמ"א סימן קע"ח
השאר תגובה