כבוד הרבנים שליט"א
יש בגד הנקרא "המעיל" הנעשה להגין מגשמים ובעיקר משתמשים בו אנשים, אבל באמת אין בגד אחר כזה לנשים וגם של הנשים נראה ממש כעין זה, האם מותרים גם הנשים ללבוש המעיל להגן עליהם מפני הגשמים? ולכאורה אין זה דומה למש"כ הדרכי תשובה סימן קפ"ב ס"ק ט להחמיר, שהרי לא הולכים עם המעיל כלל בדרך לבוש בין אנשים שהרי תיכף סרים המעיל כשמגיעים לבית או לכל מקום וגם אפשר שאין זה מיוחד ממש לאנשים ודומה למש"כ הדרכ"ת בס"ק י"ג.
מהו דעתכם בענין?
תשובה:
בגד שמיועד לאנשים, או שאנשים נוהגים ללבוש אותו ונשים נוהגים שלא ללבוש אותו, הרי זה באיסור לא ילבש, בגד שגם אנשים וגם נשים נהגו ללובשו אין בזה משום לא ילבש.
אולם כאשר "מטרת" הלבישה היא מטרה שאינה לבוש בעצם או יפוי או תכשיט או תכלית של מעשה גברים או נשים [תכשיט, שריון וכד'] אלא רק למטרת הצלה מטינוף או מגשם וכד', ואין שינוי ניכר בין הבגדים, מעיקר הדין נראה מדברי הרבה מהפוסקים שיש להקל, ויש שכתבו להחמיר.
מקורות:
שו"ע יו"ד סי' קפב כתב לאסור מלבוש שניכר שהוא של איש, ומשמע שרק בתורת מלבוש, או בדבר שהוא מובהק שהולכים בו הנשים או האנשים שאסור לילך זה של זה, וכן נראה דעת הרבה מהפוסקים כמ"ש הב"ח במפורש (שם) שהאיסור הוא רק באופן שלובש לצורך שידמו לאיש, וכ"כ הט"ז (סק"ד), אולם הש"ך (סק"ז) כתב שאין דבריהם מוכרחים כל כך, ובדרכ"ת (סק"ט) הביא מדברי היד הקטנה שהוכיח מלשון הרמב"ם שאף כשזה לצורך הגנה מחום וגשם אסור אולם נראה מדבריו שהעיקר הוא רק באופן שזה מלבוש שניכר שהוא מיוחד לגברים, (ובשו"ת שרידי אש ח"ב סי' מא, הוכיח שכדעת היד הקטנה כן סבור גם המהרש"ל בים של שלמה יבמות פי"ב סי' יז, וראה שם בשרידי אש במה שכתב ליישב דעת הב"ח והט"ז), וכן נראה מד' החכמ"א (כלל צ ובבינת אדם שער או"ה סי' עד) שכתב להחמיר לגבר להניף במניפה של נשים, וכתב שם שרק באופן שדבר זה נראה במובהק שהוא של נשים ולכן אף שעשוי להגן יש להחמיר [וכד' היד הקטנה] אבל כשזה מלבוש שאינו ניכר שיש חילוק בו בין האנשים לנשים, ואינו מיוחד באופן ניכר לזה ולזה יש להקל, וכן בשו"ת תורה לשמה (סי' ריד) כתב לפקפק על דברי הב"ח משום שזה דרך מלבוש ולובשים בקביעות, [ומדברי שו"ת אהלי יעקב (להמהריק"ש סי' ע, ציין לדבריו בברכי יוסף (שיו"ב סק"ד)) קשה להוכיח שכתב וז"ל "אולם המדקדק בדברי הפוסקים ידע בבירור שלא נאסר לאשה אלא מלבוש שמיוחדת צורתו לאיש, וכן אינו אסור לאיש אלא שמלה שמיוחדת צורתה לאשה, אבל מלבוש שצורתו שוה לאיש ולאשה מותר לכולם" הרי שמתחילה כתב שלאסור צריך צורה מיוחדת ומשמע שאם אין צורה ממש מיוחדת אלא משונה רק בקצת יש להתיר, ומאידך גיסא לא התיר רק באופן שצורתה שווה, ואולי כוונתו, שכאשר יש שינוי צורה קטן ומייחדים לאיש ולאשה בנפרד, הרי שאין צריך שיהיה ניכר לעיני כל אלא שמיוחדות בלבד לאיש ואשה אינו אוסר אלא אם כן יש גם שינוי, ולפי זה בנידון דידן יש מקום להחמיר בזה]. וראה בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' סא) שנראה שנוקט שהעיקר לדינא כדעת המקילים, אולם מדבריו משמע שבדבר שהוא דרך מלבוש יש מקום להחמיר כשיטות המחמירות בזה [אם כי לא מצאתי במפורש דבר זה], ואולם כאשר יש חילוק וזה נקרא "מעיל נשים" וזה נקרא "מעיל גברים" אפילו שהשינוי דק נראה שיש להחמיר בזה כיון שהדבר ניכר בשמו ובלבושו.
