כבוד הרבנים.
הדבר נוגע בעיקר בזיווג שני, מהו המנהג למעשה מתי עושים סילוק נכסים לכאורה כפי הנראה מהפוסקים עושים השטר לאחר השידוך קודם החופה שהרי בין אירוסין לקידושין לא שייך לחתום בזמנינו שעושים שניהם בחדא מחתא.
ועלתה על דעתי עצה טובה לעשות קודם הנישואין שטר סילוק ותיכף אחרי הנישואין שטר צוואה ששניהם חותמים עליו ובזה הכל מסודר.
מהו דעתכם הרמה בענין?
תשובה:
שלום רב,
כפי שציינת סילוק עושים בדרך כלל בזיווג שני, כשבני האשה אינם רוצים שהבעל יירש את אשתו ויעביר את נכסיה אל משפחתו. העצה לכך הוא שהאשה תלך לבית דין ותעשה צוואה לפני הנישואין לבניה ותקנה להם את הנכסים, גוף מהיום ופירות לאחר מיתה, כך שאין לאשה אלא פירות כל ימי חייה והבעל אינו יכול לרשת אותה כיון שהנכסים אינם שלה כבר מלפני הנישואין.
סילוק לפני הקידושין לרוב הפוסקים אינו מועיל. לאחר הנישואין לכל הדעות אין הבעל יכול להסתלק מהירושה אפילו אם יחתום על צוואה. מה שניתן לעשות לאחר הנישואין הוא שהבעל יתחייב לתת ליורשי האשה כל מה שיירש ממנה, או אם יחתמו שניהם על הצוואה. אבל יש לדאוג לפיתרון לפני הנישואין, כיון שלאחר הנישואין הבעל יכול גם לסרב. גם אם עושים סילוק בין הקידושין לייחוד, מכל מקום הבעל יכול לתפוס את הנכסים ולטעון 'קים לי' כדעת הסוברים שלא מועיל סילוק מהירושה אפילו בין האירוסין לנישואין.
מקורות:
דין 'קים לי' שאין מועיל סילוק כלל עיין ב"ש סי' צב ס"ק יז. דין סילוק בין אירוסין לנישואין בזמנינו עיין פתחי תשובה שם סק"א.
כבוד הרבנים מש"כ לכתוב צוואה עם קנין הגוף מעכשיו, זה לא עצה טובה, דא"כ לא יהי' לה האפשרות למכור כלום מנכסיה מעתה לכל ימי חייה וזה לא טוב לה.
והנה הישועות יעקב אהע"ז סימן צב סק"ב דכן נהגו "בכל הדורות" לכתוב שטרי סילוק קודם החופה. וא"כ אפשר שאינו יכול לומר קים לי לדבר שהוא מנהג העולם ונתקבל אצלינו להלכה ולמעשה ויכולה לומר לו דעל דעת כן התחתנו. ובפרט שהחת"ס ס"ל כן להלכה ולמעשה בשו"ת אהע"ז ח"ב סי' קס"ו.
וליתר שאת הרי יכול לחתום קודם הנישואין שמוותר על טענת קים לי, היינו שמקבל עליו עכשיו הפוסקים והמנהג שמהני הסילוק.
ושאלתי בזה מהו דעתכם בענין
ועוד היש לכם ידיעה מהו המנהג של הרבנים מדורות הקודמים?הבד"ץ עדה החרדית?, בד"ץ שבט הלוי?, קורעליץ?, ועוד.
בנוסחאות הצוואה העושים כיום מכניסים תנאי שהמתנה היא אם לא אחזור בי והחזרה היא על ידי עריכת צוואה חדשה. כך שעדיין ישנה האפשרות לחזור. גם אם האישה תחזור לאחר הנישואין בחלק מהצוואה ותעביר חלק זה לאחרים לא יזכה בהם הבעל ולא יוכל להוציא מהמוטב השני מתקנת אושא, כיון שהצוואה הראשונה דינה כשטר מברחת. עיין שו"ע אבן העזר סי' צ סעיף ז.
בעריכת צוואה לפני החתונה אין שום בעיה, וגם חוסכים את הנטל להסתבך עם הסילוק באמצע חתונה שהיא שעת לחץ.
שטר סילוק מועיל לכל הדעות לעניין אכילת פירות, וכל המנהגים הם כיצד לערוך סילוק זה. אבל לעניין ירושה (שהוא הצורך העיקרי בסילוק) כתב הב"ש שהבעל יכול לטעון 'קים לי' ולא ראיתי מי שחולק על כך. גם החתם סופר לא הזכיר מאומה מטענת 'קים לי' של הבעל לעניין ירושה.
וויתור על טענת 'קים לי' לכאורה אין לה שום תוקף, ומה שהוא נמצא בחוזים והסכמים הוא רק לשופרא דשטרא וכדי לשכנע שלא לנסות לערער על ההסכם.
עיין פני יצחק (אבולעפיא) ח"ה חו"מ סימן ג דף ק"ל מפורש דמהני לקבל שלא יוכל לטעון 'קים לי',
ועיין בירור באריכות בספר חוקות החיים (פלאג'י) חו"מ סימן נ"א שמברר דמהני ובפרט אם כן המנהג לכתוב.
יש לעיין האם קבלת רב המקיים את המתנה מועיל גם בדבר שלפי סברת החולקים אין ביכולתו כלל ליתן את המתנה כלל. כגון בנידון זה שלפי הסוברים שבעל המסתלק מירושת אשתו הוא מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל, כיצד יועיל מה שקיבל על עצמו את הסוברים שתנאו קיים, הרי לפי הסוברים שתנאו בטל אינו יכול לקבל על עצמו את ההיפך.
אה"נ הצדק אתכם אולם כל זהו מדין שמים, אבל בדיני אדם היות וקיבל עליו אלו הפוסקים אבל למעשה עכ"פ אינו יכול לתבוע זכותו ע"פ אלו הפוסקים שוויתר עליהם.
השאר תגובה