תרומות – לחץ כאן

ספר משומש ששאל מחברו ואבד ונמצא רק לאחר שקנה ספר חדש

חבר ביקש ממני ספר בהשאלה כדי שיתן לאמא שלו לקרוא.
השאלתי לחבר את הספר. הספר לא היה חדש, ראו שהוא משומש. לא קבענו לכמה זמן ההשאלה, אלא פשוט נתתי לו.
כעבור כמה שבועות ביקשתי את הספר בחזרה והתברר שבמהלך מעבר דירה הוא איבד אותו עוד לפני שנתן אותו לאמא שלו.
סיכמנו שהוא יקנה לי את הספר, ואני אמרתי שלא אכפת לי שיקנה את הספר משומש, "יד שניה".
הוא בכל זאת קנה ספר חדש, וביקש להשאיר אותו אצלו שוב בהשאלה כדי שיוכל לתת אותו לאמא שלו לקרוא.
כרגע הספר אצלו (אצל אימו), אלא שבינתיים התקשר אליי אדם פלוני שמצא את הספר והתקשר למספר טלפון שהיה כתוב בתוך הספר (המספר שלי) וביקש להחזיר את האבידה.

השאלה:
האם לקחת את הספר החדש מהחבר ולתת לו את הישן שנמצא?
או האם להשאיר לו את החדש ולקחת אלי את הישן?
או ששני הספרים שלי?
מה הדין במקרה כזה?

תשובה:

שלום רב,

עליך לתת לו את הספר החדש ולהשאיר לעצמך את הישן.

אגב, יש לציין שמלכתחילה לא היית יכול לדרוש ממנו ספר חדש אם אינו יכול להשיג לך יד שנייה, אלא לשלם את שווי הספר המשומש.

מקורות:

עיין ב"מ דף לה ע"א מדין שומא בטעות. יש אולי קצת מקום לחלק בין אם נאבד בבית השומר ולבין אם נאבד במקום אחר, אבל אין סברא בכך.
אם לא היה סימן בספר והמוצא לאחר ייאוש היה מחזיר לפנים משורת הדין, יש מקום לומר שהמשאיל זכה בשני הספרים, כיון שזכה במתנה והפיקדון הלך לאיבוד. ואינו דומה לכפל או ליוקר שהשומר ששילם זוכה בו, כיון שהחזרת האבידה היתה לפנים משורת הדין ולא מן הדין. אבל בנידון זה שהיה רשום שם על הספר, מסתמא לא נתייאש, ואף שהשואל קנה ספר אחר, אין זה אלא שלא הרגיש בנוח אם המשאיל יצטרך להמתין על הספק עד שימצאו את הספר, אבל לא איבד את הסיכוי למצוא את הספר.

Join the Conversation

2 Comments

  1. דין זה הוא לעניין אם הספר שנאבד התייקר בנתיים, שהשומר ששילם זוכה ביוקר. אבל בנידון דידן השואל שילם יותר משווי הספר השאול, והשאלה היא אם לקיים את ההסכמה שהמשאיל יקבל ספר חדש במקום הישן, או לבטל הסכמה זו מדין מדין 'שומא בטעות', ומהגמ' יש להוכיח שאם נמצא הפיקדון הרי זה 'שומא בטעות'. ועיין בחידושי הרחטב"א שם שלזכות בגוף הפיקדון ולזכות ביוקר ובכפל הם שני נידונים נפרדים.
    אמנם בחידושי הרמב"ן שם כתב שלדעת רש"י ור"ח אם הפיקדון נגנב ונמצא הגנב אין אומרים 'שומא בטעות' (ונפקא מיניה באופן שאין דין 'שומא הדרא') והשומר מקבל את הפיקדון והמפקיד נשאר עם מה ששילמו לו, והרמב"ן עצמו וכן הרמב"ם סוברים שאף אם הפיקדון נגנב הרי זה 'שומא בטעות'. ובחידושי הרשב"א שם כתב שאף אם הפיקדון נאבד אין בדין 'שומא בטעות' לרש"י ור"ח. אלא שנראה שכל זה אם נאבד ברשות הרבים וכלשון הריטב"א שם, אבל נידון דידן שהספר לא היה ברשות הרבים אלא בדירה שפונו משם, ומסתמא נכנסו לשם דיירים חדשים שומרי תורה ומצוות, אף לדעת רש"י ור"ח הרי זה בגדר 'שומא בטעות'. שהרי לשון הר"ח הוא "וקיימא לן פקדון כל היכא דאיתיה ברשותיה דמאריה איתיה", ולפי טעם זה אין חילוק בין אם נמצא בבית השומר או אם נמצא ביד אדם אחר שמסתמא יקיים מצוות השבת אבידה בדבר שיש בו סימן, אלא בשניהם הוא 'שומא בטעות', ולא בא למעט אלא נגנב או נאבד ברשות הרבים.
    בנוסף לכך בבית יוסף חו"מ סי' קג סעיף יא ובשו"ע שם נפסק כדעת הרמב"ן ואי אפשר לטעון 'קים לי' כנגד דעת השו"ע.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל