מתווך ששיווק דירות עבור יזם, מחיר כל הדירות היה שווה ללא הבדל קומה שכן המכירה היתה במצב של קרקע כאשר כל קונה מקבל את אותם הזכויות ובחירת הדירה בהגרלה. בתוך החוזה הכללי שכולם חתמו עליו הוסכם כי גם דירות גג וגן שווים במחיר ורק שבעלויות הבניה אם יבנו יותר מטרים ישלמו את ההפרש. במחשבה של היזם היה להשאיר חלק מדירות אלו לעצמו.
המתווך הציע ליזם למכור דירות אלו בתוספת מחיר אך ביקש כי כמובן לעצמו משאיר 2 דירות כאילו במחיר רגיל. היזם לא האמין שניתן לקבל יותר כי מדובר בציבור חרדי ודירות הגג בקומה גבוהה מאוד, ובדירות הגן יש את חסרון הקרקע ובפרט שאין התחיבות לגינה, המתווך לא ביקש ע"כ תוספת בדמי התיווך אך כאמור ביקש לרכוש לעצמו 2 דירות במחיר דירה רגיל ללא תוספת. יש לציין שהיו בפרוייקט כ-20 דירות מסוגים הנ"ל.
המתווך בפועל הצליח למכור חלק במחיר התוספת וחלק היזם השאיר לעצמו. בפועל המתווך רצה ואף ברשימת הקונים הכניס עצמו פעמיים, ואילו היזם בגמר השיווק אמר למתווך שקודם יחתום על דירה אחת ולאחר שכל הלקוחות יסיימו יחליט בדיוק על איזה דירה שניה הוא יחתום גג/גן אלא שלאחר יום ניטרל למתווך דירה אחת וטען שהוא לא יכול למכור לו 2 עקב שנגמרו הדירות בעוד המתווך פעל כמתווך יחיד והוא זה שקבע מי הקונים וניטרל את הלא רצויים וכך גם רשם לעצמו 2 דירות.
בשלב זה חישב היזם את חובו למתווך על עבודתו שהסתכם במחי ר דירה רגילה וסוכם כי המתווך יקבל דירה זו [בפועל מדובר בדירת גג ומחיר התיווך עמד על מחיר דירה רגילה בעצם כפי שסוכם שהמתווך לא משלם תוספת] כתשלום דמי התיווך, מספר ימים לאחר מכן הודיע היזם למתווך שבימים הקרובים הוא עומד לרשום בטאבו את הרוכשים והחליט כי אינו מעונין לשלם את התיווך שהתחייב מסיבות שלו ורוצה לברר הענין בדין תורה, משכך אינו נותן את הדירה כתשלום כנ"ל, וע"כ באם אינו משלם את כל התשלום ככל הקונים הוא יפלט ונושא התיווך משאיר לבירור בד"ת.
באותו מעמד טען שמשכך היות ולא מגיע למתווך כלום לטענתו הרי שאין גם שום הטבות ורוצה גם צק על התוספת על הגג.
המתווך בלית ברירה כדי שלא ינטרל אותו גם מהדירה השניה נתן צק על התוספת אך צק זה נתן ע"ש אדם שלישי למוטב בלבד ואף ביטל צק זה שכאמור נתו רק בהכרח כדי למנוע את התנהגותו הכפוית טובה של היזם שמכר לו את כל הדירות ואף הגדיל את ההכנסות ללא תוספת תיווך, וכרגע שהוא בידיו שיכול לנטרלו נקט בדרך זו לתת צק כזה. כעבור תקופה התברר הענין אצל רב כי אכן חייב בדמי תיווך כפי שסיכם ולא יועילו לו תירוציו. כרגע טוען היזם שמוכן לשלם את התיווך אך רק לאחר שישולם לו התוספת שבצק המבוטל שניתן ע"ש צד שלישי. מה דעת תורה בשלב זה?
תשובה:
שלום רב,
לפי הדרך שהשואל הציג את השאלה, הרי שהמתווך צודק ואינו חייב לשלם את הצ'ק, כיון שכל מה שנתן את הצ'ק היה רק לפי טענת היזם שלא מגיע למתווך דמי תיווך, ולאחר מכן התברר שמגיע לו דמי תיווך. אבל אני מניח שכל הויכוח שבין המתווך והיזם אינו ויכוח הלכתי אלא ויכוח בעובדות, ובמקרה כזה לא ניתן להכריע אלא אם יבואו שני הצדדים לדיון, או אם ישלחו את הטענות בנוסח המקובל על שני הצדדים.