בחור ישיבה בגיל 23 שקידש אשה בטבעת שקנה בעצמו, ללא מעורבות אביו, מכסף שנתן לו אביו. האב נתן את הכסף לא ע"מ לקנות בו טבעת, כיוון שהיה ברור לו שלבן יש כסף משלו, ומכסף זה הוא קונה את הטבעת.באופן כללי, רוב הכסף של הבן היה מהאב, כגון התשלום לישיבה, שבה היה שוהה הבן. אך הבן גם עבד בעצמו לעיתים, והיה מרויח מאות שקלים, שהיו משמשים בעיקר לא לצורכי המחייה השוטפים. נראה לבן שחלק מכסף קניית הטבעת היה שלו, אך אינו בטוח. ובכלל, הבן לא עשה הפרדה ברורה בין כסף שהוא הרוויח לבין כסף שניתן ע"י האב, כך שגם חלק הכסף "של הבן" בקניית הטבעת, יתכן שבעצם נתקבל מהאב תקופה מסוימת קודם. השאלה היא האם הבן נחשב סמוך על שולחן אביו, והאם יש חשש של פסול בקידושין?
תשובה:
שלום רב,
אין שום חשש פסול בקידושין. הקידושין קידושין גמורים.
מקורות:
גם אם היה מקדש בכסף עצמו שקיבל מאביו, מסתמא הקידושין כשרים. שהרי אפילו אורח שקידש במנתו הקידושין כשרים, כמבואר ברמ"א אבן העזר סי' כח סעיף יז. ואפילו לסוברים שם שהקידושין ספק, מכל מקום בן המקבל כסף לכל צרכיו ודאי שיכול גם לקדש לכל הדעות.
בנוסף לכך גם הגוזל כסף וקונה בו טבעת לעצמו, הטבעת שלו ויכול לקדש בו. עיין שו"ע חו"מ סי' קפג סעיף ד ושם נתיבות סק"ח ושו"ע יו"ד סי' קעז סעיף מ. במקרה הזה אין ספק שהבן קנה את הטבעת לעצמו, גם אביו לא עשה אותו שליח כלל לקנות עבורו, לא טבעת ולא דבר אחר.
