במסכת בבא בתרא ד. מובא – שאחרי שהורדוס ראה את התנהגותו של בבא בן בוטא שלא רצה לדבר נגדו – התחרט על כך שהרג את החכמים ושאל אותו – מאי תקנתיה דההוא גברא דהיינו כיצד יתקן את חטאו שהרג את החכמים.
ענה לו בבא בן בוטא – …הוא כבה אורו של עולם דכתיב "כי נר מצוה ותורה אור" – ילך ויעסוק באורו של עולם דכתיב "ונהרו אליו כל הגויים" –
איכא דאמרי הכי א"ל – הוא סימא עינו של עולם דכתיב "והיה אם מעיני העדה" – ילך ויתעסק בעינו של עולם – דכתיב "הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם – מחמד עיניכם". ע"כ.
בית המקדש נקרא כאן "אורו של עולם" ונקרא "עינו של עולם" – והדברים צריכים ביאור.
הנה לכאורא יש לשאול – כיון ש"מלא כל הארץ כבודו" – אם כן מה הביאור בקדושה המיוחדת של מקום המקדש?
ובפשוטו ביאור הדבר שאמנם "מלא כל הארץ כבודו" – אבל מחיצות החומר מונעות מאתנו להרגיש את קרבת ה' בכל מקום – לעומת זאת בהר הבית המחיצות החוצצות חלשות יותר – ועל כן ניתן להגיע במקום זה לקרבת ה' יותר בקלות.
אמנם צריך לבאר – מדוע באמת במקום זה יש פחות מחיצות?
במאמר "יודע היה בצלאל" – התבאר שמקום המקדש הוא המקום שאליו מגיע השפע הרוחני לקיום הבריאה מהעולמות העליונים – ושם הוא מצטמצם למציאות הנתפסת בכלים של העולם הזה – ומושפע לכל העולם.
ובמסכת חגיגה יב. – אמר ריש לקיש – מאי דכתיב "אני אל ש-ד-י" – אני הוא שאמרתי לעולם די.
וביאר בזה ה"מאור ושמש" [בסוף פרשת "לך לך"] – שכאשר נברא העולם היה השפע הרוחני יורד מהעולמות העליונים – הולך ומצטמצם עד שהתגלה במצב של גשמיות – והיה מתפשט עוד ועוד ומתגשם עוד ועוד – עד שהקב"ה אמר לעולמו די – ועצר את ההתפשטות הזו, כדי שההסתר לא יהיה מדאי גדול – וכדי שגם במצב של ההסתר הכי גדול – עדין תהיה אפשרות לראות את השי"ת מבעד להסתר.
ויש ללמוד מזה – שככל שהמקום בעולם הזה קרוב יותר למקור השפע בעולמות העליונים – ההסתר של החמריות חלש יותר.
על פי זה יש לומר – שהואיל ומקום המקדש הוא הקרוב ביותר לשורשים הרוחניים של הבריאה – כמו שהתבאר ששם הוא המקום שהרוחניות מתחילה להתגלות בלבושי העולם הגשמי – על כן שם ההסתר הוא הקטן ביותר.
ואולם נראה שלקדושת בית המקדש ישנו שורש נוסף – אשר נוצר על ידי מעשה האבות הקדושים.
בעקדת יצחק נאמר – "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה – אשר יאמר היום בהר ה' יראה"
ומפרש שם רש"י – פשוטו כתרגומו – ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב בו קרבנות.
"אשר יאמר היום" – שיאמרו לימי הדורות עליו – בהר זה יראה הקב"ה לעמו.
פירוש נוסף מביא רש"י ממדרש אגדה- ה' יראה עקדה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות – כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים "בהר ה' יראה" – אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה.
ויתכן לבאר שיסוד משותף מונח הן בפירושו של רש"י על דרך הפשט – שאחרי העקדה הר המוריה נבחר למקום השראת השכינה – והן בדברי המדרש אגדה – שהעקדה תעמוד להם לישראל לכפרה ביום הכיפורים.
אברהם ויצחק במעשה העקדה ביטלו את כל רצונותיהם הגשמיים והעצמיים אל רצון ה' – המעשה הנורא הזה פעל ביטול עצום של הגוף והחמריות ושאר המחיצות המונעות קרבת אלוקים – הן במקום שבו היתה העקדה בהר המוריה – והן בנפשות ישראל לדורותיהם.
ועל כן – כתוצאה מהעקדה קרא אברהם את שם המקום ההוא "ה' יראה" – מכאן ואילך ראוי המקום הזה להשראת שכינה ולהקרבת קרבנות – שאף הם ענינם הוא להסיר את מחיצות הבהמיות והחומר.
ובמקום הזה "יראה ה' לעמו" – יהיה זה מקום של גילוי כבוד ה' – מפני שבמקום זה הוסרו חלק מהמחיצות.
בפירוש הנוסף של המדרש אגדה שהביא רש"י – מתבאר עוד שמעשה העקדה פעל לדורות זיכוך לא רק במקום המקדש – אלא גם בנפשות זרעו של אברהם – ובגלל זה יסלח ה' לישראל בכל שנה – ונראה שזהו הפירוש שאפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה – המסירות נפש של העקדה פעלה בנפשות ישראל לדורות מצב של ביטול לקב"ה כדוגמת האפר הצבור על המזבח – ומצב זה הוא שורש לכפרה של יום הכיפורים.
ויש להוסיף ביאור בדברים.
בפשוטו מה שהביא רש"י ממדרש אגדה – ה' יראה עקדה זו לסלוח לישראל בכל שנה – הכונה היא לכפרת יום הכיפורים [במחזורים של יוה"כ מובאת תפילה לפני תפילת מנחה שם נאמר – שעקדת יצחק היתה ביום הכיפורים].
בגדר כפרת יום הכיפורים ביאר המהר"ל בדרשה – שביום זה מתגלית הפנימיות של כלל ישראל שאינה דבוקה בחטא – ומכוח העובדה הזו שחטאי כלל ישראל אינם דבוקים בם – יש אפשרות להשליך את העברות שלהם על השעיר המשתלח ולהשליכו לעזאזל.
ומעתה יש לומר – ששורש הענין הזה שחטאי ישראל אינם דבוקים בעצמיותם – הוא במעשה העקדה – מכח הביטול הנורא של אברהם ויצחק עד כדי מסירות נפש מוחלטת של כל הויתם הגשמית והרוחנית לרצון השי"ת – בזה פעלו בעומק נפשות ישראל ביטול מוחלט לרצון ה' – עד כדי כך שגם אם יחטאו ח"ו לא יהיה קשור החטא עם פנימיות הנפש – מפני שהיא כבר קשורה ודבוקה ברצון השי"ת.
ועל כן על ידי עקדה זו יראה ה' לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות – מפני שאפרו של יצחק צבור על גבי המזבח, דהיינו – תוצאות העקדה בנפשות ישראל – הם מציאות קיימת של התבטלות לרצון ה' בדוגמת האפר הצבור על גבי המזבח – לעולמי עד.
ועיקר הכפרה הזו של יום הכיפורים היא על ידי עבודת הכהן הגדול – באותו מקום שבו היתה העקדה.
כי אז מצטרף הזיכוך של מקום המקדש אשר נעשה על ידי העקדה – יחד עם הזיכוך של נפשות ישראל אשר נעשה אף הוא על ידי העקדה – כדי לפעול את הכפרה של יום הכיפורים.
ועל פי כל האמור יש לבאר הטעם מדוע נקרא בית המקדש "אורו של עולם" ו"עינו של עולם".
בגוף האדם המכוסה כולו בבגדים ישנם ב' מקומות היוצאים מהכלל – הפנים וכף היד – ובפשוטו טעם הדבר מפני שהבגדים באים לכסות את הגוף המכסה ומסתיר את אור הנשמה – ואילו בב' המקומות הללו אין הגוף מסתיר את הנשמה כמו בשאר חלקי הגוף – ועל כן הפנים נקראים פנים מפני ששם מתגלה הפנים – ועל ידי לחיצת ידים נוצר חיבור של ידידות [ידיד – יד- יד].
המקום שבו מתגלה אור הנשמה בפנים הוא העינים – ובזה יבואר מדוע נקרא בית המקדש "עינו של עולם" ו"אורו של עולם" – כדרך שבעין מתגלית הנשמה שהיא פנימיות הנפש – כך בית המקדש הוא המקום שבו מתגלית הפנימיות של הבריאה – שהיא האור האלוקי המקיים את הבריאה.
וכדרך שהנשמה מתגלית דרך העין מפני ששם מחיצות הגוף חלשות יותר – כך הטעם שבבית המקדש מתגלית פנימיות האור האלוקי היא – מפני שבמקום זה המחיצות של החומר חלשות יותר.
לפי מה שהתבאר ישנם ב' סיבות לכך שמחיצות החומר במקום המקדש הן חלשות יותר.
א] מאחר ומקום המקדש הוא המקום הקרוב ביותר לשורשים הרוחניים של הבריאה – על כן שם הכיסוי החמרי הוא דק יותר – והאור הפנימי של גילוי האלקות בוקע את החומר ומאיר שם יתר מבכל חלקי הבריאה – בדוגמת הנשמה שחיותה מתגלית דרך העין – מפני ששם הכיסוי של הגוף דק יותר.
לפי זה שורש קדושת בית המקדש – נעוץ בראשית יצירת העולם.
ב] מסירות הנפש של אברהם אבינו ויצחק אבינו במעשה העקדה שהיה בהר המוריה פעלו התמעטות של מחיצות החמריות במקום זה – והביאו לכך שהאור האלוקי יתגלה שם.
מכח שתי הסיבות הללו בוקע במקום המקדש האור הפנימי של גילוי שכינה מבעד למחיצות – ועל כן הוא נקרא "אורו של עולם" ו"עינו של עולם".
ויתכן להוסיף ולומר שבמעשה העקדה התחברו שני השרשים של קדושת מקום המקדש – השורש של ראשית הבריאה עם השורש של מעשי אבות.
יתכן לומר שהטעם שהקב"ה צוה לאברהם לעשות את מעשה העקדה בהר המוריה הוא בדוקא מפני שההר הזה מוכן כבר מראשית הבריאה כמקום שחמריותו זכה יותר – ועל כן הוא המקום המוכן לעמידה בנסיון העקדה על ידי ביטול כל הרצונות לרצון ה' – והוא המוכן לכך שלנצח יזדככו שם המחיצות בפני אור האלוקות – אשר יבקע משם להאיר לכל הבריאה – על ידי מעשה העקדה..
