שלום רב! שלחתי לכם שאלה ומאוד אהבתי את תשובתכם המפורטת והמנומקת. לכן החלטתי לשאול עוד כמה שאלות שתשובתן אינה ידועה לי. אשמח לקבל תשובות על השאלות.
1. שמעתי בשיעור של הרב עמנואל מזרחי ששעת למוד תורה צריכה להיות שעה מלאה, ומספיק שכמה דקות אותו אדם הלומד תורה, יתעסק בדיבור בטל או יאכל וישתה, השעה היא אינה שעה. אני הולכת לשיעור קבוע בבית כנסת ואנחנו נוהגות להביא שתיה חמה וקרה, חטיפים ועוגיות. אני חושבת שזה מנעים את האווירה ויוצר תחושה ביתית ומשפחתית. כמובן שמדובר רק בכיבוד קל ולא בסעודה. השאלה שלי היא- האם האוכל והשתיה באמת מסיחים את הדעת מהשיעור, ואז שעת השיעור בעצם לא שלמה?
2. דודים שלי חילונים והם עוברים דירה בימים הקרובים. יש להם תינוקת והם ביקשו שאעזור להם באריזות. אני יודעת שאסור לעבור דירה בתשעת הימים, אלא אם כן נגמר חוזה השכירות. כאן זה לא העניין והם עוברים לא מתוך כוונה רעה אלא פשוט כי הם החליטו. האם מותר לי לעזור להם? הצעתי להם בלי קשר שלא יעשו חנוכת בית בשבוע הקרוב ויחכו לאחר תשעה באב.
3. אני שומעת כל הזמן בבית הכנסת ובשיעורים, שמזכירים את המעשים הטובים לצד המילה "מצווה". למשל- לקחתי טרמפ כמה בנות לאחר שיעור בבית כנסת והן לא הפסיקו להגיד שאני עושה מצווה. אחת הבנות רצתה לקחת מונית, אז בת אחרת אמרה לה שכדאי לה לבוא איתי כי ככה אני אזכה בעוד מצווה. יש לי בעיה עם התפיסה הזאת, כיוון שכל המעשים הטובים שאני עושה, והצניעות והשבת שאני שומרת, זה לא לשם מצווה. אני עושה את הדברים האלה כי טוב לי. טוב לי לתרום, טוב לי ללכת צנוע, טוב לי להאיר פנים לאנשים, טוב לי לעזור למי שזקוק. אני לא עושה את זה כדי לקבל שכר בעולם הבא, אני עושה את זה כי אני יודעת שזה מה שהשם יתברך מצפה ממני ומכל יהודי. מפריע לי שאני רואה שהמילה "מצווה" מניעה כל כך הרבה אנשים, ולפעמים הם עושים מעשים טובים רק לשם המצווה ולא לשם תוכן המצווה. האם אני טועה בתפיסתי?
4. שמעתי באחד השיעורים שהשם יתברך מסייע ועוזר לאדם לפי החלטתו. כלומר, אם אדם החליט להיטהר, השם מסייע בידו. ואם האדם החליט ח"ו ללכת לא לפי התורה, השם איתו לאורך כל הדרך. לכן רואים אנשים שעושים חטאים והם עדיין חיים ולפעמים חיים טוב. שאלתי- אם יש משהו שברור לי שהוא נגד התורה ונגד מה שהשם יתברך מצפה ממני, ואני רואה שיש התנגדות רבה על הדבר, כלומר, אינני מצליחה "ליפול" בו, האם זה אומר שהדבר הזה עד כדי כך נורא? שהרי השם יתברך נתן לנו את זכות הבחירה. אז איך ייתכן שאני לא יכולה "ליפול" באותו דבר ויש כל כך הרבה התנגדות מכל הכיוונים שאותו דבר לא יצא לפועל? ולא מדובר בהתערבות של אנשים או גורמים סביבתיים כי איש אינו מודע. ברור לי שיש כאן השגחה אלוקית.
5. לפעמים אני מרגישה שהשם יתברך כל כל מטיב עימי ואני לא יודעת מהי הדרך המתאימה להודות לו. אני מרגישה לפעמים שתפילה רגילה, מתן צדקה וחסד, פשוט לא מספיקים כדי להביע את התודה שלי כלפי השם יתברך. כיצד אני יכולה להודות לו במקרים מיוחדים?
—
תודה רבה לכם על זיכוי הרבים. השם ישמור עליכם וישלח לכם ולמשפחותיכם את כל הטוב שבעולם!
תשובה
1. כמובן שלימוד תורה ברציפות, זו מעלה הרבה יותר גדולה מלימוד עם הפסקות, אבל כל אדם צריך להכיר את עצמו אם בלי הכיבוד הוא באמת ילמד את השעה המלאה ברציפות ובחשק אז בוודאי עדיף לוותר על הכיבוד, אבל יש הרבה אנשים שהכיבוד דווקא עוזר להם ובלי זה הם לא היו מצליחים להתרכז וללמוד למשך שעה שלימה, וכמובן שאם מדובר על ציבור ורוצים לוותר על הכיבוד צריך לדעת שכל הציבור ששומע את השיעור באמת נמצא בדרגה כזו שהוא ילמד בצורה רצינית גם בלי הכיבוד, ואז אפשר לוותר על הכיבוד. אבל זה בוודאי שצריך לזכור שלימוד ברציפות בלי שום הפסקות אין מעלה גדולה ממנה, ואשרי הזוכה.
2. מותר לך לעזור להם.
3. צריך לדעת שצריך לקיים את כל המצוות מפני שכך התורה מצווה וכך הקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה וכל דבר שאנו עושים הוא מפני שזהו רצון הקדוש ברוך הוא.
5. ההרגשה הזאת בעצמה היא ההודאה הכי גדולה שאפשר להודות להקדוש ברוך כך אנחנו צריכים להרגיש כל הזמן וכך אנחנו צריכים להתפלל ולברך את ה'. זכית שיש לך הרגשות כאילו כי זהו חובת האדם להכיר בהקדוש ברוך ולהודות לו על הכל.
