לתרומות לחץ כאן

סדר התפילות וקריאת שמע על המטה בתשעה באב

ליל תשעה באב

א.        בליל תשעה באב קודם התפילה מסירים את הפרוכת מארון הקודש, והולכים לבית הכנסת בבגדים פשוטים.

ב.         הש"ץ אינו מתעטף בטלית.

ג.         נהגו למעט בתאורה ואין מדליקין אור אלא לשליח ציבור, ומעט אור גם לציבור המתפללים, אך אין להרבות באור כמו בכל השנה.

ד.         סדר תפילת ערבית ככל ימות השנה, ולאחר אמירת ברכו, יושבים כל הציבור לארץ או על ספסל נמוך, ומתפללים בנחת ומעט בלחש מכל יום, כדרך האבלים.

ה.        בתפילת העמידה מנהג האשכנזים שאין מוסיפים "נחם" ומנהג רוב בני ספרד שמוסיפים תפילת "נחם" בברכת בונה ירושלים, ועננו בברכת שומע תפילה.

ו.         לאחר תפילת שמונה עשרה, אומר החזן קדיש שלם עם "תתקבל".

ז.         לאחר תפילת שמונה עשרה  בעל הקורא קורא מגילת איכה, בלא ברכה לא לפניה ולא לאחריה, ויש שנהגו לאומרה מתוך הקלף ומברכים לפניה "על מקרא מגילה".

ח.        הקהל שומע מהשליח ציבור, ונהגו לומר מגילת איכה עמו בלחש.

ט.        בסוף המגילה, לאחר הפסוק האחרון נהגו הקהל לומר פסוק "השיבנו" והחזן חוזר ואומרו.

י.         לאחר מגילת איכה אומרים הקינות כפי הסדר המודפס.

יא.       לאחר הקינות אומרים סדר קדושה שאומרים במוצאי שבת ומתחילים ב"ואתה קדוש" ולאחר מכן החזן אומר קדיש בלא תתקבל, ולאחר מכן "עלינו".

יב.       יזהרו שלא לילך לאחר התפילה בחבורה, וכן לא יברכו אחד לחבירו ברכת "לילה טוב".

יג.        אבל בתוך שבעה רשאי ללכת לבית הכנסת לאמירת איכה והקינות, ואבל בתוך ג' ימים, מן הראוי שיעשה מנין בביתו בליל תשעה באב ולא יצא לבית הכנסת.

קריאת שמע שעל המטה וסדר הלילה

יד.       סדר קריאת שמע על המיטה, [וכן אמירת ד' מזמורי תהלים למי שנוהג לאומרו] אומרים כפי הסדר המודפס בסידורים.

טו.       רבים נהגו לומר תיקון חצות בלילה זה, ואומרים "תיקון רחל".

טז.      ראוי לשנות את משכבו בלילה זה, ואם היה רגיל לישון על גבי שתי כריות ישכב על כרית אחת, ויש שנהגו לישון על הקרקע, ויניחו בגד בין הגוף לקרקע, ויש שנהגו להניח אבן למראשותיהם.

יז.        מעוברות וכן בני אדם חלושים אינם צריכים לשנות ממשכבם.

יח.       ישתדל לשכב על מיטתו עם הטלית קטן כדי שלא יצטרך להתחייב בברכה בבוקר על הטלית קטן.

סדר הבוקר והתפילה

יט.       משכימים להתפלל יותר מימות השנה בתשעה באב.

כ.         בקומו ממיטתו, יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו, ויתפנה, ויטול ידיו שוב עד קשרי אצבעותיו כדי שיתכונן לתפילה.

כא.      אם יודעים שיספיקו לומר את כל הקינות זמן רב קודם חצות, אין להשכים מדאי, ובלבד שיתפללו בזמן קריאת שמע ותפילה.

כב.      מתפללים תפילת שחרית ללא עטיפת טלית ותפילין, ויש מהספרדים שנהגו על פי הקבלה להתפלל עם טלית ותפילין, והנוהג להניח תפילין ומתפלל במקום שאין מניחים תפילין אין לו להניח תפילין, אלא אם כן הוא מפורסם בחסידות.

כג.       [מי שיודע שיהיה אנוס ולא יוכל להניח תפילין בתפילת מנחה, רשאי להניח תפילין בתפילת הבוקר אך יעשה זאת בצנעה בתוך ביתו].

כד.      אין מדליקין נרות אצל החזן.

כה.      מתפללים כסדר תפילת שחרית של כל השנה, דהיינו כל ברכות השחר, "לעולם יהא אדם", קרבנות הרגילים באמירתם כל יום, פיטום הקטורת, איזהו מקומן, וברייתא דרבי ישמעאל, ומשם ואילך כרגילות כל השנה, ואף אומרים "מזמור לתודה". ויש שנהגו שלא לומר ברכת "שעשה לי כל צרכי" ומנהג רוב העולם לברך ברכה זו.

כו.       מי שאינו מתענה בתשעה באב, לא יתפלל תפילת שמונה עשרה לפני העמוד, אך רשאי להתפלל עד שמונה עשרה, וכן מ"אשרי" שלאחר התפילה, עד סוף התפילה.

כז.       תפילת שמונה עשרה כבלילה, ומנהג האשכנזים שהחזן מוסיף בין ברכת גואל ישראל לברכת רפאנו אמירת "עננו" בברכה בפני עצמה.

כח.      הכהנים אינם נושאים כפיים.

כט.      לאחר חזרת הש"ץ אומר החזן חצי קדיש, ומוציאים ספר תורה וקוראים שלש קרואים בפרשת ואתחנן "כי תוליד בנים".

ל.         אין מתעטפין בטלית לעליה לתורה.

לא.      לכתחילה יש לקרוא לתורה דווקא מי שמתענה.

לב.       הזקוק לברך ברכת הגומל, יעשה זאת בעליה לתורה של מנחה.

לג.       לאחר מכן אומר הבעל קורא חצי קדיש, מגביהים את הספר תורה, ומפטירים בהפטרת "אסוף אסיפם", ומחזירים הספר תורה לארון הקודש.

לד.       לאחר קריאת התורה מתיישבים לארץ או על ספסל נמוך, ואומרים קינות עד קרוב לחצות היום.

לה.      אין לצאת באמצע הקינות לחוץ, ואין לעשן בזמן הקינות.

לו.       קינת "אלי ציון ועריה", נהגו לאומרה פיסקא פיסקא החזן והציבור, ורוב העולם נוהג לאומרה בעמידה.

לז.       לאחר הקינות אומרים "אשרי" ואין אומרים "למנצח" ואומרים "ובא לציון" ומדלגים הפסוק "ואני זאת בריתי" קדיש שלם בלא תתקבל, ולא אומרים לא שיר של יום ולא פיטום הקטורת ולא עלינו, ומשלימים אמירתם לפני תפילת מנחה.

לח.      לאחר גמר הקינות, אם עדיין לא הגיע חצות היום, רבים נהגו לומר בציבור מגילת איכה, אך אף הנוהגים בלילה לאומרה במגילה כתובה על קלף, אין אומרים אותה ביום לא בקלף ולא בברכה.

לט.      לאחר חצות היום מסדרים את הספסלים והשולחנות, אך אין מחזירים את הפרכות עד תפילת ערבית.

תפילת מנחה

מ.        לפני תפילת מנחה יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו, ולכתחילה יפנה את עצמו בבית הכסא קודם לכן.

מא.     מתעטפים בטלית ותפילין, ואומרים שיר של יום ופיטום הקטורת, ונהגו לומר ד' פרשיות של תפילין אם התפילין.

מב.      הנוהגים לומר כל יום קרבנות לפני תפילת מנחה, יאמרו גם בתשעה באב, ולאחר מכן אומרים "אשרי" חצי קדיש, מוציאים ספר תורה וקוראים בו שלש קרואים כבכל תענית ציבור בקריאת "ויחל" והפטרת "דרשו", והספרדים מפטירים "שובה ישראל".

מג.       לכתחילה לא יקראו לתורה אלא את מי שמתענה.

מד.      מי שאינו מתענה לא יתפלל לפני העמוד.

מה.     בתפילת לחש מוסיפים "נחם" לפני סיום ברכת ולירושלים עירך, ומוסיפים "עננו" באמצע ברכת שמע קולינו, אם שכח לומר נחם בברכת ולירושלים עירך, יאמרנו בברכת שמע קולינו, ואם שכח לומר גם בשמע קולינו יאמרנו בברכת רצה לפני "ותחזינה עינינו", שכח לומר בכלל "נחם" או "עננו", אינו חוזר ומתפלל.

מו.       מי שאינו מתענה כגון חולה או יולדת, אומר "נחם" בברכת ולירושלים עירך, ואינו אומר "עננו".

מז.      בחזרת הש"ץ אומר החזן ברכת "עננו" בין גואל ישראל לרפאנו, ואם שכח לומר אומרו באמצע ברכת שומע תפילה, וכן אומר ברכת "נחם" קודם סיום ברכת ולירושלים עירך, ואם שכח דינו כיחיד וכדלעיל.

מח.     הכהנים נושאים כפים ב"מודים".

מט.     אין אומרים תחנון ולא אבינו מלכנו.

נ.         לאחר חזרת הש"ץ קדיש שלם בלא תתקבל, ו"עלינו".

נא.       לאחר תפילת ערבית אומרים "קידוש לבנה", ויש שנהגו לילך לביתם לאכל מעט וללבוש מנעלים וחוזרים לבית הכנסת לומר קידוש לבנה בשמחה.

נב.       סיום התענית הוא לאחר צאת הכוכבים.

נג.        יש להזהר שלא להתפלל ערבית מבעוד יום, כיון שיש שטועים ואוכלים בסיום תפילת ערבית, בשעת הצורך כגון במקומות שצאת הכוכבים מאוחר מאד יש להקל להתפלל מבעוד יום אך יזהרו מאד ויכריזו שאסור לאכל ולנעול נעליים וכן שאר דיני התענית עד לאחר צאת הכוכבים.

הצטרף לדיון

9 תגובות

  1. אות מ"א חשוב להדגיש כי המשנ"ב בסימן תקנ"ה ס"ק ה כתב, שלא לקרוא פרשיות ק"ש וקדש והיה כי יביאך דהלא כעת הוא כקורא בתורה, ות"ת אסור כל היום

  2. הוא כתב נהגו לומר, ולכן גם אם המשנה ברורה אוסר זה פסיקה שלו. בנוסף ניתן לומר, כי יש חיוב בהנחת תפילין, וי"א שהפרשיות הם חובה. וצ"ל כי ישנם הרבה מקראות בתפילה ולכן תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. וע"ז כתב הילקו"י, מי שיש לו קבע וקשה לו לבטל, מותר לו להמשיך בסדר היום שלו כרגיל, מלבד התפילות.

  3. שלום.
    אני כלכך רוצה לצום, וקשה לי, אני לא מסוגלת, מיד כאבי ראש, מיד לא טוב, אני בד"כ בריאה, אין לי בעיה, אבל קשה לי, קשה לי, קשה לי, אני חייבת לאכול ולשתות. ועצוב לי. אתמול ישבתי על הריצפה והתפללתי ערבית ומנחה. היום בבוקר צמתי, התפלתי שחרית ואת תפילת שחרית לתשעה באב, וכבר בשעה 12.00 התחילו כאבי הראש, והרעב, ואני לא רגילה וזה קשה לי, מה עושים?

  4. סעיף לז המנהג כן לומר עלינו עיין נחמת ישראל פרק לט סעיף מ,וכן בלוח ההלכות והמנהגים.בסעיף נ יש לומר קדיש עם תתקבל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *