חתול סיבט:
באינדונזיה גדלים שיחי קפה, שפירותיהם האדומים הבשרניים דמויי הדובדבן, הם המאכל החביב על בעל חי דמוי חתול, המוכר בשם "חתול סיבט" או בשם "זבד החתול". החתול נוהג לבלוע את פרי הקפה, מערכת העיכול של החתול מפרקת את בשר הפרי, ומותירה את הגלעין בשלמותו שהוא למעשה פול קפה. את הפול מפריש החתול יחד עם גלליו, המקומיים אוספים את הפולים מהקרקע של מטעי הקפה, מנקים ושוטפים היטב, מייבשים וקולים אותם קלות.
קפה נטול מרירות:
ייחודם של פולים אלו הוא בכך שתסיסתם יחד עם החומצות והאנזימים שבמעי החיה, הופכים את הקפה לנטול המרירות האופיינית לו, ולבעל "ניחוח עשיר וחזק, קפה בעל גוף מלא להפליא, טעם כמעט מתקתק. עם שמץ של שוקולד, מתעכב על הלשון עם טעם ארוך ונקי" כפי שמתאר מבקר איכות קפה את הקפה היקר ביותר בעולם, אשר מחירו עלול להאמיר למחיר של 50 $ לכוס, ועד למחיר של כ- 350$ לקילו פולים.
החיקוי:
אוניברסיטת פלורידה הצליחה לחקות את פעולתם של האנזימים והחומצות הקיימים בקיבת החתול, בדרכים מלאכותיות, ללא מעורבות של הבעל חי. התהליך בו חומצות ואנזימי קיבת חתול הסיבט מוציאים מהפולים את המרירות ונותנים להם את טעמם המיוחד. הושג באמצעים מלאכותיים, ובכך הוזל מחיר הקפה מחד, ומאידך הקפה הינו בעל טעם זהה לזה שעבר במעי החתול.
כשרותו
היוצא מן הטמא – טמא:
המשנה במסכת בכורות (ו, ב) קובעת, כי "היוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור". כלומר: כל מאכל היוצא ממין מן המינים האסורים באכילה, הרי אותו המאכל אסור אף הוא באכילה מן התורה. כגון חָלָב של בהמה וחיה טמאות (בכורות שם), וכן שאר דברים המתמצים מגופן, כגון מי- רגלים של חמור, שיש סוברים שמתמצים מגופו (בכורות ז, ב); ביצי עוף ודג טמאים; דבש היוצא משרץ העוף וכדומה. מלבד דבש דבורים שהתירתו התורה במפורש.
בפולי הקפה דנן יש לחקור האם דינם כיוצאים מן הטמא, שהרי יצאו מהחתול שהינו טמא- ויהיו אסורים. או שכיוון שלא הופקו מגופו של החתול, אלא רק עברו דרך מערכת העיכול שלו – יהיו מותרים.
מצד אחד העובדה שהפולים לא הופקו מגופו אלא רק עברו במערכת העיכול של החתול, אמורה להכשיר את הקפה. אך מצד שני בפולים בוצע שינוי טעם באמצעות החומצות והאנזימים אשר הופקו מגופו הטמא של החתול, אם כן בקפה מעורבות הפרשות [חומצות ואנזימים] שיצאו מן הטמא – והיוצא מן הטמא טמא אף הוא.
דומה לדבש?
הדבש אף הוא מופרש מגוף הדבורה הטמאה, ובכל זאת מותר באכילה. הסיבה לכך היא כמו שכותב הרמב"ם: מפני שאינו מתמצית גופן אלא כונסין אותו מן העשבים בתוך פיהן ומקיאין אותו בכורת כדי שימצאו אותו לאכול ממנו בימות הגשמים. כלומר הדבש מותר כי אין הוא ממוצה מגופן של הדבורים אלא רק עבר דרכם בדרכו מהפרח לכוורת. עם זאת ידוע כי לצורך הפיכת הצוף הנוזלי לדבש מוצק, מפרישה הדבורה אנזים מגופה, אשר מפרק את הדו סוכר לשני חד סוכרים. ובכל זאת, על אף האנזים שהופרש מהטמא ונמצא בדבש, הדבש כשר.
ניתן אולי לדמות את ההיתר לאכילת הדבש לקפה דנן, שאף הוא אמנם מעורב בו אנזים וחומצה שהופקו מהחתול הטמא, אך כיוון שהפול עצמו לא הופק מהבעל חי הטמא אלא רק עבר דרכו, יהיה אף הוא מותר.
אלא שלא ברור שניתן להשוות את הדבש לקפה החתולים. שכן ניתן לומר שרק הדבש כשר משום שאותו התירה לנו התורה במפורש. לעומת קפה החתולים שלא מצינו לו היתר מפורש בתורה.
דומה לשלאק?
יש שיאמרו שהאנזים אינו בשיעור מהותי וגם הינו "פרשא בעלמא". אך מצד שני מצינו כי דבש שהופק מהפרשת החרקים אסור, על אף שגם הפרשה זו הינה "פרשא בעלמא". כמו גם השלאק שהוא החומר המבריק את תפוחי העץ ומיוצר אף הוא מהפרשת החרקים אסור לדעת פוסקים רבים.
להרצאות – מצגות.
ניתן להתקשר לטל': 052/6016266
