א.אפשר ליטול ידיים עם כוס ששותים ממנה? או שצריך לייחד כוס מיוחדת לנטילת ידיים?
ב.אפשר ליטול לסירוגין רק פעם אחת על כל יד במהלך היום בגלל "בל תשחית" (חוץ מנטילת בוקר)?
ג.ברכתי שהכל על בשר. אפשר לברך על כף עם מזונות שיש בה חתיכת בשר או שכל ברכה צריכה להיות כל המזון בנפרד?
ד.סלט עם פירות וירקות, מה מברכים עליו?
ה.שתיתי, וברכתי שהכל. לא חשבתי לאכול ולשתות שום דבר אחרי זה. ואחרי כמה דקות לקחתי מעדן או ששתיתי משקה שונה מהמשקה הראשון. צריך לברך שוב שהכל?
תשובה:
א. מותר ליטול ידים בכוס ששותים ממנה, ואין צריך לייחד כוס או נטלה מיוחדת לנטילת ידים, הסיבה שמשתדלים ליטול בנטלה, הוא מאחר ובכוס רגילה קשה להשתדל שהמים יגיעו לכל היד, ומשום כך נוטלים בנטלה שהינה רחבה.
ב. ראשית, אין בדבר שעושים בו מצוה משום בל תשחית, יתירה מכך, בנטילת ידים לסעודה יש ענין מיוחד ליטול דווקא בריבוי מים ומשום כך אף בירכו חז"ל את העושה כן שיתברך בעשירות.
שנית, כל דבר שעושים זאת כדי לצאת ידי חובת פוסקים נוספים גם אין בזה משום בל תשחית.
העיקרון בבל תשחית הוא שלא "לבזבז" את צרכי העולם הזה סתם, אולם כאשר עושה זאת לצורך ובפרט לצורך מצוה אין בזה משום בל תשחית.
לעצם הענין, דעת רוב הפוסקים אף בכל הדברים שצריכים נטילת ידים משום שנדבק בהם רוח רעה [כגון יוצא מבית הכסא, נוטל צפרניו, מספר שערותיו הנכנס לבית הקברות, מלוה את המת, משמש מיטתו, וכד'] די בנטילת ידים פעם אחת על כל יד. אולם יש מהפוסקים הסוברים שבדברים הצריכים נטילה משום רוח רעה יש ליטול ידים ג' פעמים. ומשום כך רבים מקפידים לנהוג כן [למעט ביום הכיפורים ותשעה באב שצריך להזהר שלא ליטול ידים יותר מהנצרך].
ג. המברך על בשר שהכל, ושוב בא לאכול מאכל אחר שברכתו שונה, מותר לברך על המאכל השני את ברכתו הראויה אף אם מעורב בזה בשר, שכן אין חובה לברך על המאכל כשהוא בפני עצמו, אלא אם כן יש שם דבר שברכתו שונה, ומשום כך מותר לברך על האורז מזונות, אף אם מעורב בזה גם בשר.
ד. סלט פירות וירקות, כאשר הסלט הוא מרוסק או שחתוכים בחיתוך דק שלא ניכר מה הפרי ומה הירק הולכים אחרי רוב המאכל, ואם רוב המאכל הוא פירות מברכים העץ, ואם הרוב אדמה מברכים אדמה, ואם החתיכות ניכרות בפני עצמן, מאחר ויש בזה כמה דיעות בין הפוסקים, ותלוי בסוג העירוב, משום כך העצה הטובה ביותר, הוא להפריד ביד או בכף או מזלג בתחילת האכילה חתיכה בודדת של פרי עץ ולברך עליה את ברכתה הראויה, וכן להפריד חתיכה בודדת של ירק ולברך עליה את ברכתה הראויה.
ה. יש לברך שוב, כיון שלא היה בדעתך לשתות שוב, ובפרט כשזה משקה שונה.
מקורות:
א. כלי שנוטלים בו ידים הוא כלי שעושים בו מצוה , ומשכך אין בעיה לקחת כל כלי או כוס לצורך קיום מצוה זו.
ב. לגבי דין נטילת ידים בדברים שיש בהם רוח רעה, דעת המג"א (סי' ז סק"א) שאין צורך בג' פעמים ודי בפעם אחת, ורק בקימה משינת לילה יש דין של ג' פעמים, לעומת זאת הביא שם במג"א דעת היכל הקודש, וכ"כ בא"ר (סי' ד ס"ק יב) בשם מקור חיים, והובא גם בפמ"ג (סי' ד א"א ס"ק יז) ובפמ"ג הוכיח כדעת המג"א מהשו"ע (סי' קסה ס"א) שדי בפעם אחת אף כשיוצא מבית הכסא קבוע לאחר צרכים גדולים, אולם רבים מקפידים כן כדעת המקו"ח.
איסור בל תשחית הוא השחתת דבר שלא לצורך וכמבואר בשו"ע הרב (חו"מ הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף יד-טו) "כשם שצריך להזהר בגופו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו כך צריך להזהר במאודו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו וכל המשבר כלים או קורע בגדים או הורס בנין או סותם מעין או מאבד מאכלות או משקין או ממאסם (או זורק מעות לאיבוד) וכן המקלקל שאר כל דבר הראוי ליהנות בו בני אדם עובר בלא תעשה וכו' – במה דברים אמורים כשעושה דרך השחתה וקלקול אבל על מנת לתקן מותר לקלקל אם אי אפשר לתקן אלא על ידי קלקול וכו' מותר – ואין צריך לומר אם מקלקלו על מנת לתקן גופו כגון ששורף כסא ושולחן להתחמם בהם אם אין לו עצים אחרים או שורף בגד לכסות דם באפר כדי שיוכל לשחטו ולאכלו אם אין לו עפר אחר כגון שהולך בספינה וכן כל כיוצא בזה" ואם על צרכי גופו כן על צרכי נפשו על אחת כמה וכמה, יתירה מכך אף לצורך הידור מצוה מותר ואין בזה משום בל תשחית, וכמו שכתב בחכמת אדם (כלל פו סט"ז) "וספר תורה שיש בו עמודים או יריעות שאינם נכתבים ביופי אף על פי שהם כשירים מותר לסלקן ולגנזם ולכתוב אחרים תחתיהן ואין כאן משום בל תשחית דהא עושה לצורך תיקון", וראה עוד במשנ"ב (סי' טו סק"ג) שכתב שמותר להחליף ציציותיו בציציות יפות יותר אפילו שהציציות הראשונות עדיין טובים לשימוש, ואפילו אם על ידי כך לא ישתמשו בציציות הישנות, ואף משום חיבוב מצוה מותר כמו שכתב שו"ע הרב או"ח (סימן רצו סעיף ה) "גם נוהגין לשפוך על השלחן מן יין הנשאר בכוס אחר שתיית המבדיל ומכבין בו הנר כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה לברך עליו" וראה בסוף דבריו שכל זה הוא משום חיבוב מצוה, ואף במקום שעושה כן לצורך הצנעת דרכיו מותר כמו שכתב בשדי חמד (מערכת הב' פאת השדה כלל מז) בשם הטהרת המים בשם הגר"ח פלאג'ישאם מתענה ורוצה להסתיר תעניתו מותר לאבד את המאכל באופן שיחשבו שאכלו וכן שמענו מגדולי עולם שכך היו נוהגים, וראה עוד בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קכ אות ב).
ד. כן שמעתי לעשות הלכה למעשה מגדולי ההוראה, ועי' ספר שערי הברכה פרק טו סעיף יב ובהערה כו בארוכה בזה.
ה. עי' סי' רו במשנ"ב סוף ס"ק כו, ובסי' ריא משנ"ב ס"ק לב-לג ובבה"ל שם, במחל' הפוסקים בהביאו לפניו מאותו המין אם צריך ברכה שוב, ועכ"פ במין אחר ולא היה בדעתו ודאי צריך לברך שוב, ובפרט באופן שלא חשב כלל לשתות עוד דחשיב היס"ד ורק באכילה אומרים שהאכילה גוררת עי' סי' רו ס"ה, ואמנם יתכן שלדעת השו"ע שם מהני, אך מזה שהתחיל באכילה ושתיה ומסיים בפירות ולא מסיים במשקה נראה לכא' דבמשקה מודה דאזלי' בתר דעתו, ולפמ"ש הכף החיים (ס"ק לז) נראה שבכה"ג שלא היה בדעתו ולא היה לפניו צריך לברך שוב ע"ש
ב. בוודאי שבנטילה של המוציא ובנטילת שחרית צריך שלוש פעמים לסירוגין.
יוצא שבנטילה לאחר שירותים, או בנגיעה במקום טמא או בנגיעה בנעל, מספיקה פעם אחת על כל יד לסירוגין, אך המקפידים נוהגים 3 פעמים לסירוגין?
ד. כך אני נוהג, לברך על עץ בנפרד ואדמה בנפרד, ולמרות שרוב הסלט ירקות.
אבל שיעור של חתיכה אחת של עץ וירק, מספיקה כדי שיעור ברכה?
ה. אם בירכתי שהכל על כוס מיץ, ומבחינתי סיימתי לשתות. אבל לאחר כמה דקות אני רוצה לשתות שוב את אותו המיץ. צריך לברך שוב?
ב. מעיקר הדין די בנטילה אחת, והמקפידים נוטלים 3 פעמים.
ד. אין שיעור לגודל חתיכה לצורך ברכה שלפני האוכל, רק לצורך ברכה אחרונה צריך לאכל לפחות כזית.
ה. כדאי לכוין בשעת השתיה הראשונה על כל השתיה שתהיה לאחר מכן, בדיעבד אם לא כיון אין לברך שוב משום ספק ברכות [ראה במקורות שצויינו בגוף התשובה].
השאר תגובה