לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

פרק א

[permalink post="16235"]הקדמה[/permalink]

[permalink post="16511"]אינדקס[/permalink]

[permalink post="16247"]פרק ב[/permalink]

פרק א'

תפוצת השעטנז

רבים הם החושבים, כי הפשתן, כמעט ואין בו שימוש בתעשיית הטכסטיל כיום. מתברר, כי טעות גדולה היא זו. הפשתן, נחשב לחוט הטבעי החזק ביותר, הקיים בתעשיית הטקסטיל. ולכן משתמשים בו רבות – לסיומת הבגד, תפירת כפתורים, סרטים פנימיים וחיצוניים, וכן לבטנות וכו'.

תפוצת השעטנז בעולם

קורא נכבד שים לב, אחוזי שעטנז גבוהים יחסית, נמצאים בביגוד ברחבי העולם.

הבאנו בזאת תמונה כללית, של מצב השעטנז בעולם:

* איטליה וגרמניה, הינם הארצות, עם אחוזי השעטנז הגבוהים בעולם.

ארצות במזרח אירופה לדוגמה – רוסיה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, בוכרה, פולין ועוד.

ארצות מערב אירופה לדוגמא – אנגליה, צרפת וכו'.

הערות בענין הטבלה:

צריך לדעת כי הנתונים בטבלה של תפוצת השעטנז בעולם, נעשו ע"י מדגמים וסטטיסטיקות של המעבדות, וכמובן שאין הם מוחלטים ונתונים לשינויים לקולא ולחומרא מזמן לזמן.

* גם יש לדעת כי הטבלה מתייחסת לז'קטים ומעילים בלבד.

הערה: הנתונים בישראל כוללים את הביגוד תוצרת הארץ וגם את המיובאים מחו"ל. בחנויות המוכרות לציבור החרדי בירושלים ובבני ברק – המצב טוב יותר מהטבלה, במקומות אחרים ישנם חנויות שרוב תוצרתם שעטנז.

– בעקבות נתונים אלו, ברור אם כן מה רבה חשיבותה של תשומת הלב, לכל בגד או אריג שקונים.

– גם בקניית ריהוט מרופד, צריך להזהר שכן גם קורה שנמצא שעטנז (אמנם באחוזים קטנים יותר) ולקמן נרחיב בנושא בע"ה.

– וכמו כן, צריך לשים לב, לבגדים הנמצאים זה מכבר בבית, ולא עברו בדיקה משעטנז, לבדקם אם אין בהם חשש.

האם אפשר לסמוך על התוית?

החוק הבין לאומי קובע, כי היצרן חייב לפרט, את החומרים המרכיבים את המוצר.

אבל:

א. חומר בכמות של פחות מ – 5%-3% אין צורך לסמן. והרי קיימא לן – שאפילו חוט אחד של פשתן, בבגד המכיל צמר – אוסר.

ב. חוטים המרכיבים את סיומת האריג אין צורך לסמנם.

ג. התוית מציינת רק את מרכיבי האריג (אם בכלל). אך את מה שמוסיף המפעל אח"כ בתפירתו, כגון – ביטנות, סרטים, חוטי תפירה, כריות וכו' – אותם אין מציינים בדרך כלל בתוית.

מסקנא:

אין התוית המופיעה על הבגד משקפת את הרכבו, וצריך לתתו לבדיקה במעבדה לשעטנז.

ברם, על אף האמור לעיל, אם מצוין שיש בבגד צמר – יש לבודקו, וכן אם מצויין שיש בו פשתן. כלומר – יש לסמוך על התוית לחומרא.

– כל בגד מעיל וז'קט וכדו', גם אם הבד אינו מכיל צמר, מצוי שיש בבטנות ובתוספות וכדו', וצריך לבדוק אם אינו מכיל פשתן.

כיצד נקראים הצמר והפשתן בשפות השונות

על מנת להקל על זיהוי הפשתן בבגדים, העתקנו כאן טבלה המציינת את שמות הפשתן בשפות השונות: (מספר "תורת הבגד")

השפה הצמר הפשתן
אידיש וואל פלקס
איטלקית Lana Lino
אנגלית Wool Linen
גרמנית Wolle Flachs
הולנדית Wol Linnen
הונגרית Gyapju LEN
יוונית Epiov AIVIOV
לטינית Lana Linum
ספרדית LANA Lino
עברית צמר פשתן
פולנית Welna Plotnox
פורטוגזית La Linho
צרפתית Laine Lin


שעטנז בתפילת יום כיפור?!

בספר "נס ההצלה של ישיבת מיר" (פרק כ"ח) מסופר על מקרה שאירע לאחד מבני ישיבת מיר, בזמן ששהו בתקופת מלחמת העולם השניה בשנחאי, מפלאי ההשגחה היה ששמרו עליו משמים שלא להכשל בבגדי שעטנז.

ומעשה שהיה כך היה:

באמצע תפילת יום כיפור באחת השנים, עזב אחד התלמידים את אולם הישיבה וחזר כעבור זמן קצר כשהוא לבוש בבגדי חול. בעיצומו של יום לא שאלנו אותו על מעשהו זה, והמתנו עד מוצאי יום כיפור.

לשאלתנו על פשר המעשה הוא השיב: הרגשתי שהתפילה אינה שגורה בפי. ניסיתי לעורר את עצמי ולמדתי ספרי מוסר, אך שום דבר לא עזר. אז נזכרתי במובא בספרים הקדושים ששעטנז מונע את התפילה מלהתקבל ע"י ה'. כמו שכתב בספר "ציוני" על התורה בפרשת קדושים וזה לשונו: "כי שעטנז רומז לשתי מידות של מעלה המקטרגות על ישראל וה' יתברך הפרידם, והלובש שעטנז מחבר אותן הכוחות, ומערבב תפילתן של ישראל. ואמרו הלובש שעטנז בתפילתו, סנדלפון המלאך הקושר כתרים לקונו אינו מקבל תפילתו עם שער התפילות, שנדמה כעובד עבודה זרה שנותן כח לרוח הטומאה".

"עלה בדעתי החשש – המשיך אותו תלמיד – שמא בחליפה החדשה שקניתי יש שעטנז, לכן הלכתי לחדרי והחלפתיה בבגדים הישנים שהבאתי איתי מליטא, ואז זרח אור בנשמתי, התפילה חזרה להיות שגורה בפי וההתעוררות וההתרגשות היו כראוי ליום הקדוש".

לאחר יום כיפור נמסרה החליפה החדשה לבדיקת מומחה ונמצא בה שעטנז. יש להדגיש שתלמיד זה מסר את החליפה לפני יום כיפור לבדיקתו של חייט שומר תורה ומצוות, וחייט זה לפי לתומו לא תפס את סיבוכי השעטנז שהתפתחו בעולם. כידוע ישנם עשרות מקומות שבהם יכולים להיות חוטי פשתן, וכן יש פשתן מעובד בצורה מיוחדת שקשה להרגיש בזהותו.

עובדה זו הגבירה את החששות בישיבה ביחס לכשרות הבגדים, ומאז ואילך כל בגד שנקנה נמסר לבדיקה יסודית.

בדידי הוה עובדא, שפעם אחת קניתי חליפה (במרכז בני ברק), מתוצרת חו"ל וכשחזרתי שוב לחנות, לברר אם היא בדוקה משעטנז, אמר לי המוכר שאתן אותה לבדיקה במעבדה, כיון שנתגלה כי בכל אותה תוצרת של חליפות יש שעטנז. מסרתי את החליפה מיידית לבדיקה ואכן נתגלה בה שעטנז, במקום החיזוק של סגירת הכפתורים, ובעוד 2 מקומות בחליפה.

פירוש "פני זקן", מס' כלאים פ"ט משנה ט': "הזהיר בכלאים יאריך ימים בעוה"ז ולא יבא עוד בגלגול, וינוח בשלום על משכבו באור החיים, ויוליד בנים צדיקים חיים וקיימים, ויזכה גם בעוה"ז לכל טוב".

[permalink post="16235"]הקדמה[/permalink]

[permalink post="16511"]אינדקס[/permalink]

[permalink post="16247"]פרק ב[/permalink]

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. לרב כרמי הי"ו שלום,
    התחלתי לעיין בנושא זה ואני כותב קצת מחשבות ואשמח לשמוע את דעת הרב:

    חובת בדיקה מהתורה:
    אין חובת בדיקה מן התורה בשום בגד צמר בעולם וזאת משום שרוב חוטי התפירה (וכן: רוב החומרים שמהם מייצרים חוטי תפירה) בעולם אינם מפשתן ולכן אין סיבה לחשוש לאיסור בלבישת בגד כלשהו, [כמובן: אא"כ יש נתונים מסודרים ביחס אליו שמשייכים אותו לקבוצת בגדים שרובם שעטנז].

    חובת בדיקה מדרבנן:
    אף שלעיתים חכמים הטילו חובת בדיקה כאשר האיסור מצוי גם כאשר הוא רק מיעוט. אך אעפ"כ אין חובה לבדוק בגדים משעטנז:

    מיעוט מצוי הוא רק בקרוב למחצה:
    א. בעל המשכנות יעקב (טז) כתב שגם אם שכיחות האיסור היא עשרה אחוזים עדיין ייתכן שנחשב למיעוט מצוי. והוכיח מגיטין ל שהמפריש תרו"מ על חבית יין שמחזיק במקום אחר, חייב לבדוק ג"פ בכל שנה שהיין לא החמיץ (כי אם היין החמיץ אז ההפרשה לא חלה ונמצא שאוכל טבל). ומצאנו בגמ' בב"ב שהמוכר לחברו מאה חביות יין מקבל עליו עשר חביות שהחמיצו ומכאן שגם כאשר שכיחות האיסור היא עשרה אחוז הטילו חז"ל חובת בדיקה. אך קשה לחייב בדיקה על פי דבריו כאשר הריב"ש (תשובה קצא) כותב להדיא שמיעוט מצוי הוא דווקא "קרוב למחצה ורגיל להיות". ובוודאי שלא שייך לדידן שם 'מחלוקת' בין אחד מן האחרונים ואפילו מגאוניהם לבין אחד מעמודי ההוראה כריב"ש.

    אין חובת בדיקה כאשר היא כרוכה בטירחה:
    ב. המשכנות יעקב כותב שלא הטילו חובת בדיקה כאשר היא כרוכה בטרחה. וראייתו מהגמרא (ע"ז ל:) המתירה לאכול תאנים בלילה ואינה חוששת כלל לאיסור תולעים אע"פ ששכיחות התאנים המתולעות היא 10% (ולכן מובא במסכת ב"ב שהמוכר לחברו מאה תאנים מקבל עליו עשר מתולעות למאה). וכמו כן מצינו בפסחים קי"ד: שיש לטבול את המרור בחרוסת לפני אכילתו משום קפא. לפי ר"ח הכוונה לתולעת המצויה במרור. תוספות שואלים להיכן הלך איסור תולעים ומתרצים שניתן לסמוך על כך שהנגיעות היא רק במיעוט. המשכנות יעקב מקשה מה לגבי גזירת חז"ל על מיעוט מצוי. ומתרץ שמכאן מוכח שכאשר הבדיקה כרוכה בטירחה לא הטילוה. ולפ"ז אין חובה לבדוק את הבגד משעטנז כאשר הבדיקה כרוכה בטירחה.
    יש עוד להעמיק בזה, וקיצרתי.

    חובת בדיקה בשעטנז
    והנה, המשנה במסכת כלאיים (ט ז) אומרת: הברסין והברדסין והדלמטיקיון ומנעלות הפינון, לא ילבש בהן עד שיבדוק. רבי יוסי אומר, הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה, מפני שחזקתן בקנבוס.
    א"כ ת"ק אומר שאין ללבוש בגדי צמר שמגיעים מן הנכרים ללא בדיקה. ר' יוסי אומר שבגדים הבאים ממדה"י אינם טעונים בדיקה מפני שחזקתם היא שהם תפורים בקנבוס. הירושלמי אומר " הדא דאת אמר בראשונה שאין הפשתן מצויה בכל מקום אבל עכשיו שהיא מצויה בכל מקום צריכה בדיקה" . וכ"פ הרמב"ם (כלאים י כח) והשו"ע (יו"ד שב ב) שהקונה כלי צמר מן הגוי צריך לבדקם היטב מחשש לשעטנז.
    אלא שיש לבחון מהי שכיחות השעטנז שכלפיה נאמרה חובת הבדיקה. בעל משנה ראשונה סבור שכוונת ת"ק היא לחלוק על ר' יוסי ולהטיל חיוב בדיקה ייחודי בנוגע לשעטנז אפילו כשאין מיעוט מצוי של איסור (=גם בבגדים שחזקתם שנתפרו בקנבוס). לעומתו סבור הרב ילקוט יוסף (הל' שעטנז על שו"ע סימן שב) שחובת בדיקה הוטלה רק כאשר יש מיעוט מצוי של איסור. ונראה שיש להוכיח שחובת הבדיקה היא רק כאשר החשש לאיסור הוא רוב מהסמ"ג שכתב (ל"ת רפג):
    שנינו בפרק אחרון דכלאיים ר' יוסי אומר כלים הבאים ממה"י אינם צריכים בדיקה מפני שחזקתן מן הקנבוס. ומפרש בירושלמי הדא דאת אמר בראשונה שאין הפשתן מצויה בכל מקום אבל עכשיו שהיא מצויה בכל מקום צריכה בדיקה. וכתב ר' שמשון בר' אברהם שיש להתיר בצרפת מפני שהקנבוס בזול יותר וגם חזק יותר לתפור. וגם מורי רבנו יהודה ברבי יצחק היה אומר כן מפני *שרובן* תופרים בקנבוס (גירסת הבית יוסף: שרובן תפורים בקנבוס). והבית יוסף הביא דבריו (יו"ד סימן שב).
    ונמצא שלפי רבנו יהודה בגדי צמר שבמדינת צרפת פטורים מבדיקה מפני *שרובם* אינם תפורים בפשתן ובזה לדעתו חזרנו לדברי המשנה שחזקתם שאינם תפורים בפשתן. ועולה בידנו שלדעתו חובת הבדיקה מותנית בכך ש*רוב* הבגדים יהיו תפורים בפשתן.
    ומבואר שחז"ל לא גזרו בעניין שעטנז לחוש למיעוט אפילו אם הוא מצוי (וצ"ב מאי שנא מתחומים אחרים).

    ושמעתי מפי תלמיד חכם העוסק בתחום השעטנז שכיום כמעט ואין פריטי לבוש שרובם שעטנז. (פרט לכובעי צמר צבאיים מרוסיה ועוד פריטים בודדים).
    ולפי האמור אין חובת בדיקה גם במוצרים המגיעים ממדינות שכמעט אין מביאים משם מוצרים (=ואין נתונים מסודרים ביחס אליהם) שאין חובה מהתורה לבדוק (כי כיום רוב חומרי התפירה אינם פשתן). וחובת בדיקה במיעוט מצוי, כבר למדנו שהוטלה בשעטנז רק אם האיסור מהווה רוב. וגם בשאר האיסורים הוטלה חובת הבדיקה רק ב'קרוב למחצה ורגיל להיות' ורק כשאינה כרוכה בטירחה.

    כאמור התחלתי לעיין בנושא ואשמח לשמוע את דעת הרב בעניין. תודה רבה

  2. מר ח'
    לא מבין את הפלפולים, מבדיקות שביצעו נמצאו להדיה חוטים מפשתן, בעיקר אירופה. בכל בגד של צמר יש חשש שימצא חוט של פשתן כי זו המציאות בין אם היא מחודשת או קיימת זה מכבר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *