שלום וברכה!
סבי חולה בביתו עם מטפל זר.הוא צלול,בקושי אוכל,ועם כאבים ברגליים ולכן קשה לו ללכת.
אמא שלי מאוד אוהבת אותו ומוכנה לטפל בו במסירות נפש.היא כל היום בבית ואין לה בעל.
שאר הילדים שלו נשואים ועובדים ואין להם מספיק זמן להקדיש לסבא היקר.בנוסף הם רבו ביניהם מי יהיה איתו בתקופה שהיה בבית חולים.
איך אפשר להביא את סבא אלינו-אנחנו גרים בקומה 4 ללא מעלית?
אשמח לקבל חיזוקים לגבי הרעיון שסבא יהיה אצלנו.יש לציין שהוא סובל מתת תזונה חמורה ואני לומדת מדעי התזונה כך שאוכל לעזור לו בנושא ולהכין לו מאכלים בריאים ומזינים.
אצלנו בבית יהיה לו עם מי לדבר,ופה הוא ישמור שבת, נוכל לעודד אותו ולרומם את מצב רוחו.שם בבית הוא נמצא בודד עם המטפל הזר וזה בטוח מכניס אותו לדכאון ולחוסר תיאבון.
אשמח לדעת מהי דעת התורה ואיך עושים פה מסירות נפש בשביל סבא היקר שלנו.
כמו כן,הוא אמר שנמאס לו ושהוא מרגיש שאין בו תועלת.אלו דברי תורה מחזקים כדאי לומר לו כדי שירגיש שמחה שהוא חי,למרות הייסורים,ושיש ערך לחייו.הוא בן 76 סה"כ.תודה רבה.
תשובה:
שלום רב, וסליחה על העיכוב במתן התשובה.
ממש התרגשתי לקרוא את דברייך, על כך שאת ואמך רוצות ומוכנות להתאמץ באמת בכדי להקל על סבא את החיים שגם כך אינם מטיבים עמו. אני מבין מתוך דברייך שאמא מוכנה להכניס את סבא לביתה, ולא הצלחתי להבין אם כן מה השאלה, אם רק מבחינה טכנית איך מעלים את סבא לקומה רביעית, הרי שבוודאי שבארגוני החסד למיניהם ישמחו למצוא מי שיהיה מוכן לעזור להעלות את סבא לביתכם, ואף מידי פעם לבוא ולהורידו במידת הצורך, ודאי שזה לא הולך להיות קל, כי ההרגשה הכללית היא כאילו "תקועים" עם סבא בבית ואין אפשרות להוציאו בקלות, ובוודאי שאם תוכלו למצוא דירה בקומת הכניסה יקל הדבר מאד מהפן הטכני של ההתמודדות, אך עם כל זה כבר ראינו מקרים שהצליחו לחיות גם בקומות גבוהות יותר. בוודאי הרעיון שהוא יהיה אצלכם ותהיה לו חֶבְרַה נעימה ובנוסף את תדאגי לו מבחינת התזונה הוא רעיון מבורך מאד.
עליכם אכן להתכונן כמו שאת כותבת למסירות נפש, כי מבלי הרגשה שאנחנו מוכנים לעשות הכל בשביל סבא, גם במחיר של מסירות נפש, תקשה עליכם מאד ההתנהלות היום יומית.
סבא כנראה נמצא במצב נפשי לא פשוט לאור הדברים שכתבת שהוא מתבטא, נראה לי שעצם הרעיון שאתם רוצים אותו קרוב אליכם ודואגים לו ואכפתיים ממנו באמת, כבר יקל מעליו ויתן טעם לחייו.
אך ביקשת דברי תורה מחזקים ואנסה לכתוב לך גם כמה שורות על זה.
על הפסוק במגילת איכה "מה יתאונן אדם חי" כותב שם רש"י במקום "די לו במה שהוא חי" כלומר לעיתים אדם מרגיש מה טעם יש לחיי, ועל זה אומר הנביא יש להסתפק בעצם מציאות החיים, ולהודות עליהם. וההסבר לכך הוא, שהרי למדונו חז"ל ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", דהיינו שעה אחת בלבד בעולם הבא שווה יותר מכל מציאות העולם הזה, ועם כל זה כתבו גם חז"ל ש"יפה שעה אחת של מצוות ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", דהיינו שעה אחת בה אנחנו מצליחים לעשות רצונו של הקב"ה בעולם הזה שווה יותר מכל מה שניתן לקבל בעולם הבא.
וזה מה שבכה הגאון מווילנא לפני פטירתו על כך שבעולם הזה ניתן בסכום קטן לקיים מצות ציצית ובעולם הבא אין סכום שיוכל לתת לנו את האפשרות לקיים אפילו מצוה אחת.
כלומר: כל רגע בחיים שניתן עדיין לקיים איזה שהיא מצוה, עלינו להיאחז ברגע הזה ככל יכולתנו.
מעריך מאד את מאמציכם למען סבא.
הרב יהודה ליב אוירבך
אחראי ומנהל המוקד הטלפוני של ארגון "בינת הלב"
מפקח ארצי של ארגון "מרכז החינוך"
טל. 02.6587003
נייד. 052.7643333
פקס. 02.6587006
