פרשת בהר – "במידה שאדם מודד מודדים לו"

"קוֹל אֹמֵר: קְרָא! וְאָמַר: מָה אֶקְרָא?"
"קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר"
(parole parole)
"וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר"
(مكتوبة ليك, لأعلى سعر!)
_______________________________________
אומר (הושע ד' ט"ו): "אִם זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל – אַל יֶאְשַׁם יְהוּדָה", אם (משלי ו' ב'): "נוֹקַשְׁתָּ [יהודה] בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ" בהבטחתך ליעקב [אביך] (בראשית מ"ג ט'): "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ", ולא "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים" (ישעיה ל"ג י"ד), ומאריכין לך הם את הקץ (איכה א' ג'): "מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה", הרי שאין מתקיים כאן אשָׁם להיות בחינת (בראשית מ"ג ט'): "וְחָטָאתִי לְךָ [אבי] כָּל הַיָּמִים", ופטור אתה מלהביאו אלי ולהציגו לפני, היינו בתשובה, שכן מתאונן הנביא בהביאו את תלונת האלהים (ירמיה ל"ב ל"ג): "וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים, וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד, וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר" – "לְמַעַן הַחֲטִיא אֶת יְהוּדָה" (שם פסוק ל"ה).
לכן אומר במשנה (סוטה א' ז'): " במידה שאדם מודד, בה מודדין לו", באותה מידה שמפנים ישראל להקב"ה "עֹרֶף וְלֹא פָנִים" – כנזכר לעיל, כך באותה מידה מודד להם הקב"ה, שאומר (ירמיה י"ח י"ז): "כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב, עֹרֶף וְלֹא פָנִים", "הם מקשטין עצמן לעבירה – והמקום מנוולן, הם מגַלין עצמן – והמקום מגַלה עליהן (ע"פ המשנה הנ"ל בסוטה), "שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה" (סנהדרין צ/א), ו"אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא: כל המדות בטלו, מדה כנגד מדה לא בטלה" (בראשית רבה פ"ט סי"א), ומפורש יותר בדברי האלשיך (ויקרא ט'): "כי זה חסדו יתברך בפרוע פרעות, תוכחות על עון מדה כנגד מדה פורע, למען החי יתן אל לבו כי תבואהו שואה, אל אשר לא טוב עשה דוגמתה וישוב ממנה, כדבר שנאמר (תהלים ס"ב י"ג): 'וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, שהוא מדה כנגד מדה. שעל ידי כן יפשפש וימצא מאשר חטא על הנפש מעֵין המאורע, ושב ורפא לו".
ואם לסיים בנימה אופטימית, "רב הונא בשם רבי יוסי אמר (בראשית רבה שם): מתחילת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפיכך אמרו חכמים (בראשית א' ל"א): 'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד', זו מדה טובה", כלומר "המדה שמודדין מדה כנגד מדה טוב הוא" (מתנות כהונה), ומתקן המהרז"ו בפירושו ואומר: "זו מדת הטוב, כפי טבע ורצון מנהיג העולם לפי ראוּת עיני בשר, והוא"ו [של: ו'הִנֵּה] המהפֵּך על מדת פורענות" (מהרז"ו), "הנה טוב" – זו מדת הטוב, "והנה טוב מאד" – זה מדת פורענות (עץ יוסף), ומוסיף הרד"ל בחידושיו: "בזה שהפורענות באה מדה כנגד מדה הוא טובה גדולה לאדם, שיוכל לפשפש במעשיו להכיר על איזו ענין באה עליו הפורענות, וישוב בתשובה עליו" (כדעת האלשיך לעיל).
וכבר למשה גילה הקב"ה כיצד יֵעָשֶׂה לעתיד לבוא כאשר ביקש משה מהקב"ה ואמר לפניו (שמות ל"ג י"ח): "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ", הראני נא מדה שאתה מנהיג בה את העולם. ענה הקב"ה למשה ואמר לו (שמות ל"ג כ"א): "וַיֹּאמֶר יְיָ הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי" [ מקום שבו תוכל במיוחד לראות מעֵין כבודי ומעֵין דרכָי כפי כוחך מבלי שיאונה לך כל פגע, שכן (שם פסוק כ'): "לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי"] – "וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר" [במקום גבוה ממדתך, מעל לפרוכת מסך ההסתר, על מנת שתוכל לחזות אלהים, כענין שנאמר (במדבר כ"ג ט'): "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ"]". אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא: 'הִנֵּה אָנֹכִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי", אַתְרִי טְפֵלָה לִי [אין אני זקוק לַמקום] וְאֵין אֲנִי טָפֵל לְאַתְרִי [המקום נזקק לי]. "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי" (שם פסוק כ"ג) – [מעט מערפל הסתתרותי], ואַראה אותך שמץ מדרכָי, כדכתיב (שם פסוק י"ט): "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" – [היינו] מִדַּת הַטּוּב וּמִדַּת הַפֻּרְעָנוּת. ותראה שכל דרכַי במידת הרחמים אני נוהג, שכן ממשיך הפסוק ואומר (שם): "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" – [היינו] מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ מִשְֹּׂכָרוֹ [משלם לו מעמלו], וּמִי שֶׁאֵין לוֹ [שלא עמַל אך הגון הוא] אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ חִנָּם וְנוֹתֵן לוֹ מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" – לְמִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לָחֹן. וְכֵן: [גם למי שאינו הגון אני עושה, שכן אומר] (שם): "וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (ע"פ שמות רבה פמ"ה ס"ו).