א] כתבו הגאונים הטור והשו"ע (או"ח תצ"ג) שנהגו שלא להרבות בשמחה ולהינשא בימי הספירה, בהם נפטרו תלמידי ר"ע. וכתב המשנ"ב בשם האחרונים: אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש להזהירן, עכ"ל. כך שהמשנ"ב אסר רק "ריקודין ומחולות". אמנם הערוה"ש כתב: "וכ"ש שאסור לזמר בכלי זמר". וכן בשו"ת אגר"מ יו"ד ח"ב קל"ז ובשו"ת מנחת יצחק ח"א קי"א ובעוד ספרים כתבו שנהגו שלא לשמוע כלי זמר בימים אלו. והאגר"מ הוסיף שגם הנוהגים לשמוע כלי זמר בכל השנה, ביחיד, בימים אלו מחמירים שלא שומעים גם ביחידות. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"א קי"א.
ב] ובלקט יושר הביא שרבו בעל התרומת הדשן הקפיד גם שלא לנגן ניגונים בפיו בימי הספירה, וכ"כ בס' יוסף אומץ שכן נהגו בפפד"מ, שגם לא לשורר בפה. ובס' אורחות רבנו מובא שהגרי"י קניבסקי זי"ע אמר שלא מצינו איסור לשורר בפה בימי הספירה, אך בנו הגרח"ק העיד שאביהם הורה להם שלא לשיר בביתם, ורק בשבתות שרו. והנה למנהג התרומת הדשן וקהילות פפד"מ, ודאי שאין לשמוע מוזיקת טייפ וגם "שירה ווקאלית" אסורה. ולדברי המשנ"ב ש"ריקודין ומחולות" אסורים, לא מצינו שום איסור בכלי זמר. ובלשון המ"ב לא מצאנו שכלים ושירים המביאים לידי ריקוד (כמו שמיעת שירים סוערים וקצביים) אסורים. אולם לדעת האוסרים, כפי מה שכתבו שכן המנהג, לנגן ולשמוע כלי זמר, עלינו לידע האם שמיעת קלטות מוזיקה שקטה (שאינה מביאה לריקוד ומחול) או שירה "ווקאלית", אסורה.
ג] נפסק בשו"ע (או"ח תק"ס) שאסור לשמוע כלי זמר בכל השנה, משום חורבן הבית, ומסקנת הפוסקים היא שאסור לשמוע מוזיקה מטייפ [בקביעות] בכל ימות השנה, שכאשר מהטייפ בוקעים מנגינות זמר, הרי זה ככלי זמר. וההיתר המסוים להאזין למוזיקה בכל השנה הוא מפני עצבון הרוח ותחושת הדכדוך האופפים את דורנו העני בדעת, (יעויין בזה בספרנו שלהי דקייטא בארוכה בשם סופרים וספרים). ולפי"ז אם הפוסקים סוברים שמוזיקת "טייפ" נכללת בגדר "כלי זמר", א"כ יש לאסור שמיעת קלטות בימים אלו, לפי המנהג שהבאנו שלא שומעים בימי הספירה "כלי זמר". אמנם אפשר שזה דוקא לפי גזירה בלא טעמא זאת, דבכל כלי זמר אסרו. אך א"נ כהערוה"ש, שאסר כלי זמר משום דהוא כ"ש מריקודין ומחולות, ומשמע שסבר שהוא מפני שכלי זמר מביאים לשמחה יותר מריקוד ומחול. ולפי"ז יש לדון שמכיון ושמיעת מוזיקה שקטה ועצובה אינה גורמת לשמחה ועליצות, יש להקל בדבר.
ד] ובענין שמיעת "שירה ווקאלית": הנה לפי המנהג שלא לשורר גם בפה, נראה שאסור גם בשמיעת שירים אלו. ולאלו הנוהגים לאסור בימי הספירה ניגון ושמיעת כלי זמר, א"כ שמיעת שירי קלטות בלא שמיעת כלי זמר מותרת שכיון שכתבו הפוסקים (עי' אגר"מ או"ח א' קס"ו וציץ אליעזר חט"ו ל"ג ועוד) שקלטות שנשמע בהם זמרת פה ולא זמרת כלי נגינה, אי"ז בגדר "כלי זמר".
ואמנם שבספרי המלקטים כתבו בשם שבט הלוי ח"ח קכ"ז וציץ אליעזר הנ"ל שאף שירה בפה, בלא ליווי כלי זמר, המוקלטת בטייפ, היא בכלל האיסור. הנה לא דייקו בזה. שאמנם בשבט הלוי כתב כן, אך דבריו נכתבו בענין שמיעת שירים אלו כל השנה, ומדין אבלות החורבן. וע"ז כתב הגר"ש ואזנר כי מכיון שהרמב"ם לא אסר רק "כלי זמר" אלא גם "כלי משמיעי קול שירה", לכן גם שירה ווקאלית בכלל האיסור. אך מהיכן ראו לנכון לקשר בין מנהג איסור שמיעת "כלי זמר" (שגם הגר"ש ואזנר כותב במפורש ששירה זו אינה בכלל כלי זמר) שבספירת העומר לבין האיסור הכללי של כל השנה, שבו נאסר גם שירת פה לפי"ד הרמב"ם בתשובה, (וכמש"כ בארוכה בשלהי דקייטא, עי"ש)? וגם מה שהביאו בשם ציץ אליעזר אינו מדויק, דהצי"א נקט ששירי פה המוקלטים בטייפ אסורים בשמיעה בספירת העומר, וכמו שציטט שם מהאגר"מ ח"א קס"ו שבימי הספירה גם זמרת מנא אסורה, היינו מפני שאסור גם ריקודין ומחולות, ובכלל זה שירה המביאה לריקוד ומחול. אלו דברי הצי"א, אך לא שמענו מדבריו ששירה ווקאלית, שאינה שמחה וקיצבית, אסורה. אמנם ראיתי בקובץ "מבית לוי" שציטט ג"כ לאסור בשם הגרש"ו והביא התשובה הנ"ל. וכאמור, יש לחלק.
ולסיכום: א] מצאנו מספר הגדרות ומנהגים באיסור זה: 1) הגדרת המשנ"ב האוסר "ריקודים ומחולות". 2) מנהג התרומת הדשן וסיעתו שלא לשורר גם בפה. 3) המנהג המובא בספרי השו"ת שלא לשמוע כלי זמר. 4) דברי הערוך השולחן שכלי זמר אסורים מכ"ש מאיסור ריקוד ומחול. 5) דברי הציץ אליעזר, שאף הבין כן בדברי האגרות משה, שבכלל "ריקודין ומחולות" נאסר גם לשיר ולשמוע שירי – פה המביאים לידי ריקוד ומחול.
ב] להתרומה"ד ולמנהג ספרי השו"ת נראה ששמיעת "טייפ" אסורה, כדין שירת כלי זמר, או כשירת פה להתרומה"ד. ולדברי המשנ"ב מצינו רק שריקוד ומחול אסור ולא כלי זמר. ולהצי"א בהבנת המשנ"ב ייאסר לשמוע מוזיקה המביאה לריקוד ומחול.
ג] שירה ווקאלית, בלי מוזיקה, תיאסר להתרומת הדשן וסיעתו, ותיאסר להאגרות משה והציץ אליעזר במקום שמדובר בשירה קצבית וסוחפת לריקוד ומחול. בשירה שקטה, שאינה מביאה לריקוד, לא מצאנו שום הכרע גם בדבריהם שהדבר ייאסר.
ראיתי תשובה הלכתית יפה באתר כדורינט:
"ישנם כמה וכמה פוסקי הלכה המתירים שמיעת מוזיקה, גם בבין המצרים, או בימי ספירת העומר….
"יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים.
ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך רדיו וכיוצא בו, והשיגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר.
ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר.
והרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים רגילים ועצובים ממכשיר חשמלי ביתי, אבל לא ישמעם בקול רם, מפני שעוצמת הקול שממלאת את חלל החדר יוצרת חגיגיות מסוימת".
(רבני ישיבת הר ברכה)
"לכן כיוון שהם מותרים כל השנה ואפילו מצווה, אין לנו טעם מספיק לאסור אותם בבין המצרים, ואף על פי שכן משמע בשדי חמד (שדי חמד ו 465 א) וכן פסק לאסור הגאון רבי עובדיה יוסף (יחווה דעת ו לד) מכל מקום אין דבריהם מוכרחים, ומי שרוצה לשמוע שירי קודש מלווים במוסיקה בבין המצרים, אין לאסור אם עושה כן מתוך חרדת קודש למטרת עבודת ד'".
(שו"ת שאילת שלמה, הרב שלמה אבינר, חלק ו עמוד 74)
"לצורך מנוחת הנפש מותר תמיד לשמוע מוזיקה. יש אנשים ששמיעת מוזיקה עבורם היא דבר חיוני לצורך מנוחת הנפש, כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי) כו' מוזיקה זו שהיא חיונית לנפש אין לה כל קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המצרים, לפי המגן אברהם, והיא אינה אסורה בימים אלו".
(שו"ת "בנין אריאל" חלק אורח חיים עמוד 63, 66, להגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, חבר בית הדין הרבני העליון)
"ונראה לעניות דעתי, שכשם שידוע שלקשיים כלכליים יש השלכות על שלום בית ושלום החברה (השווה: "אמר רבי יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה". ילקוט שמעוני תהילים רמז תתפח. וכן כתובות [נט ב] 'הבטלה מביאה' כו'), כך ידוע כיום בעוסקים בתורת הנפש כי לשמיעת מוזיקה יש השלכה חיובית על מידת הרוגע של האדם ונוחיותו לבריות באופן תת-מודע, כך שדווקא בימים אלו של ספירות העומר וימי בין המצרים שיש להרבות אהבה ואחווה וריעות, איסור שמיעת מוזיקה אפילו מ'כלי שני' כדיסק או רדיו וכדומה עלול להביא באופן תת-מודע לתוצאה ההפוכה, ברמות מסוימות. ואפשר להשתמש בסברת הרב הרצל יהודה הנקין לעניין קול באישה ערווה, שכשם 'שהיום אין מהרהרים כל כך' (גליון 'קול מהיכל' חוברת ח, אלול תשנ"ח עמוד 145), כך המוזיקה, שנפוצה וזמינה כל כך בימינו לכל דורש ומבקש, שלא כמו בזמנים עברו, כבר לא מרגשת את האדם ומשמחת אותו כפעם, והחוש יעיד על כך".
"ואחר כך מצאתי שכן כתב הרב אליעזר מלמד (מאמר על מנהגי שלושת השבועות) "ואמנם, כשהחלו לייצר את מכשירי הרדיו והטייפ הראשונים, הייתה שמחה בשמיעת הניגונים דרכם, אולם כיום שהכול רגילים לשומעם, אין בזה כל שמחה, וממילא אין איסור לשומעם בשלושת השבועות".
(הרב דב אהרון בריזמן בשו"ת שלמי חובה, חלק אורח חיים סימן עח)
וכן פסק הגאון רבי יוסף קאפח זצוק"ל, על השאלה: "האם מותר לשמוע מוזיקה ובפרט בספירת העומר?" וענה: "מותר לשמוע מוזיקה מקלטת או מרדיו. דאינו כלי הניגון ממש. וכן מותר לשמוע שירי קודש. ובספירת העומר אין לחשוש כלל לשום דבר"
(שאלה 47 מתוך שו"ת שפרסם הרב משה צוריאל)".
שלום.
תודה לרב על תשובה מפורטת ומחכימה למן הראשונים ועד לפוסקי דורנו על כל הצדדים השונים בדבר ועל נתינת טעם לדברים.
חזק וברוך.
בקשר לקטע הזה, ג] נפסק בשו"ע (או"ח תק"ס) שאסור לשמוע כלי זמר בכל השנה, משום חורבן הבית,
למה אסור בכלל כל השנה, אם מדובר רק בימים אלה בלבד.
ידועים דברי הגר"מ פיינשטיין בענין זה שמנהג העולם להקל בכך כל השנה הוא אכן שלא כדין, אבל הנח להם לישראל, ובימים אלו שיש חומרא מיוחדת שהם ימי אבלות החורבן, אין להקל. ראה כאן בהרחבה:
http://din.org.il/?s=%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%94+%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%9A+%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94
תודה
סיכום השיטות המקלות בענין שמיעת מוזיקה בימי הספירה ובין המיצרים.
במשנה ברורה סימן תצג סעיף ג כתב: "אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור, וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר". וזה ע"פ מג"א. וכתב הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א, שמשמע מכאן שלדעת המשנ"ב אין איסור כלל בשמיעת מוזיקה, שהרי למרות שהיו כלי נגינה בזמנו, לא הזכיר איסור בזה.
הגר"ע יוסף זצ"ל, הראשון לציון, בספר חזון עובדיה יו"ט, כתב: "נכון להחמיר שלא לשמוע מוזיקה בימי ספירת העומר". וידוע שלשון זה הוא "מותר מעיקר הדין" ורק נכון להחמיר. וכן בשו"ת ביחווה דעת (חלק ו סימן לד) כתב לחלק בין כלי שיר ממש לבין מנגינות מרדיו או טייפ במשך ימות השנה, כיון שכלים אלה לא היו בזמן חז"ל ולא גזרו עליהם. וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (סב, ב).
הרב אליהו שלזינגר, רבה של גילה ששימש עד לאחרונה הרב הפוסק בענייני כשרות ועירובין בהמלצת הגרי"ש אלישיב, כתב בספרו "אלה הם מועדי" (ספירת העומר עמ' תד) שכל החומרא של השו"ע לא לשמוע כלי זמר הוא בתזמורת ממש, ולא מה ששומעים מתוך קלטות. והוסיף לחלק שם בין שירים שקטים לבין שירים רועשים שמביאים לידי מחולות וריקודים, שזהו עיקר המנהג לאסור. וכך כתב בספרו שו"ת שואלין ודורשין (חלק ד' סימן ל"ז):
"וכל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה, שעכ"פ איננו מראים את השמחה בחוץ, אבל בפנימיות יש להיות שמח כי העצבות מביאה את האדם לידי חטאים ומרעין בישין". ומתוך כך קבע: "על כן הדבר פשוט דיש להתיר לשמוע נגינה שקטה גם עם ליווי של כלי זמר בימי הספירה. וכן שמעתי בשם רבנים גדולים וחשובים שליט"א".
וכתב שם שכן דעת הגאון רבי ישראל פסח פיינהנדלר (הביא שם מכתב ממנו), וכן דעת הגרח"פ שיינברג והגר"א נבצאל.
וכן דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "הליכות שלמה" (ספירת העומר עמ' שס"ה), לחלק בין שירים רועשים שמביאים לידי ריקודים שזה המנהג לאסור, לבין שירים שקטים שזה מותר (אבל שירים רועשים שמביאים לידי ריקוד, אסר אף שירה בפה).
הגאון רבי שלמה דיכובסקי, חבר בית הדין הרבני העליון, הביא מהגר"מ פיינשטיין (מפי נכדו הרב שבתי רפפורט ששמע ממנו) שמותר לשמוע מוזיקת רקע בימי בין המיצרים, כמו מוזיקה שאדם שומע תוך כדי שעוסק במלאכתו, לומד או נוהג. והסביר הגר"ש דיכובסקי הטעם, כיון שאין מוזיקה זו מביאה לידי ריקודים ומחולות (מעין הטעם של הגרש"ז אויערבאך) וכדלהלן.
עוד הביא הגאון הרב שלזינגר מהגר"ש דיכובסקי, חבר בית הדין הגדול, שכתב כמה עניינים:
א. בשו"ע אין רמז לאסור מוזיקה דוקא בימים אלה, אלא אסר כל השנה ובימינו התירו זאת.
ב. המג"א אסר ריקודין ומחולות (מי"ז בתמוז ואילך) ולא דיבר על מוזיקה כלל.
ג. הראיה לאסור שהביא במנחת יצחק (א, קיא) היא מהפמ"ג שכתב שמותר לישראל להתפרנס מכלי זמר, ומהר"ם שיק (יו"ד שס"ח) שדן באבל האם מותר לשמוע מוזיקה. וע"ז כתב הגר"ש דיכובסקי שאין ראיה מהפמ"ג לאסור, כי לא ציין שיש כאן דין מחודש, וכל כוונתו שאמנם המנהג לאסור ריקודים ומחולות, אבל המנגן לצורך ריקודים ומחולות לפרנסתו, מותר. ומנין לאסור מוזיקה שלא נועדה לריקודים, כמו אחד הנכנס לרכבו ומדליק מוזיקה כדי להנעים את זמנו? גם תשובת מהר"ם שיק מדברת על אבילות יחיד שהיא יותר חמורה מאבילות של רבים.
לכן הסיק הגר"ש דיכובסקי שאדם שעבורו מוזיקה היא צורך חיוני למנוחת הנפש (הרמב"ם בשמונה פרקים: "מי שהתעורר במרה שחורה, יסירנה בשמיעת הניגונים") אין לזה שום קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המיצרים לפי המג"א, והיא מותרת.
הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, חבר בית הדין הרבני העליון וחתן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בשו"ת "בנין אריאל" חלק אורח חיים, התיר שמיעת מוזיקה מרדיו או דיסק וכיו"ב:
"לצורך מנוחת הנפש מותר תמיד לשמוע מוזיקה. יש אנשים ששמיעת מוזיקה עבורם היא דבר חיוני לצורך מנוחת הנפש, כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי) כו' מוזיקה זו שהיא חיונית לנפש אין לה כל קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המצרים, לפי המגן אברהם, והיא אינה אסורה בימים אלו".
הרב דב אהרון בריזמן בשו"ת שלמי חובה, חלק אורח חיים סימן עח, התיר שמיעת מוזיקה מרדיו או דיסק וכיו"ב:
"ונראה לעניות דעתי, שכשם שידוע שלקשיים כלכליים יש השלכות על שלום בית ושלום החברה (השווה: "אמר רבי יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה". ילקוט שמעוני תהילים רמז תתפח. וכן כתובות [נט ב] 'הבטלה מביאה' כו'), כך ידוע כיום בעוסקים בתורת הנפש כי לשמיעת מוזיקה יש השלכה חיובית על מידת הרוגע של האדם ונוחיותו לבריות באופן תת-מודע, כך שדווקא בימים אלו של ספירת העומר וימי בין המצרים שיש להרבות אהבה ואחווה וריעות, איסור שמיעת מוזיקה אפילו מ'כלי שני' כדיסק או רדיו וכדומה עלול להביא באופן תת-מודע לתוצאה ההפוכה, ברמות מסוימות… המוזיקה, שנפוצה וזמינה כל כך בימינו לכל דורש ומבקש, שלא כמו בזמנים עברו, כבר לא מרגשת את האדם ומשמחת אותו כפעם, והחוש יעיד על כך".
"ואחר כך מצאתי שכן כתב הרב אליעזר מלמד (מאמר על מנהגי שלושת השבועות): "ואמנם, כשהחלו לייצר את מכשירי הרדיו והטייפ הראשונים, הייתה שמחה בשמיעת הניגונים דרכם, אולם כיום שהכול רגילים לשומעם, אין בזה כל שמחה, וממילא אין איסור לשומעם בשלושת השבועות".
הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, חבר בית הדין הרבני העליון, בשאלה 47 מתוך שו"ת שפרסם הרב משה צוריאל, התיר שמיעת מוזיקה מרדיו או דיסק וכיו"ב:
שאלה – "האם מותר לשמוע מוזיקה ובפרט בספירת העומר?" תשובה – "מותר לשמוע מוזיקה מקלטת או מרדיו. דאינו כלי הניגון ממש. וכן מותר לשמוע שירי קודש. ובספירת העומר אין לחשוש כלל לשום דבר"
הגאון רבי יהושע אהרנברג זצ"ל, בשו"ת דבר יהושע חלק ג' סימן ס"ג, כתב להתיר שמיעת מוזיקה להנאה:
"וכן אומרים שגם בימי הספירה אין לשמוע כלי זמר, אבל יתכן שנשתררב מה שאסור לעמוד במקום מזמוטי חתן וכלה וכמ"ש לעיל דגם כלי זמר שמעודדין שמחה בכלל, אבל זמירות שאינם לשמחה אלא להנאה או לכבוד כנ"ל לא ידענא שום מקור לאיסור ועיין במגן אברהם סימן תצג שנהגו לאסור לעשוות ריקודין ומחולות של רשות בימי ספירת העומר, ואילו משמיעת כלי זמר לא הזכיר כלום".
הגר"מ מאזוז כתב שהמנהג שלא לשמוע מוזיקה בימי ספירת העומר הוא חומרא על חומרא ללא מקור וסמך, ולכן יש להקל בר"ח אייר, ובפסח שני, וביום שישי אחר חצות היום.
הרב יצחק יוסף כתב שלדעת אביו (הגר"ע) אין איסור כלל במוזיקה ווקאלית ואין שום מקום לחלק בין סוגי מוזיקה ווקאלית, גם אלה שנשמעים כמו מוזיקה אמיתית, שהרי עצם האיסור של מוזיקה בעומר הוא חידוש, ואין לו בו אלא חידושו, ומניין להוסיף גזירות חדשות. וכן כתב בשו"ת אגרות משה או"ח א' קס"ו: "וע"י הרדיא אם נשמע זמרא דפומא מותר ואם בכלי זמר אסור". וכתב בשו"ת שבט הלוי: "ולדעתי אפילו אם הטייפ נעשה משירה בפה נהפך לכלי שיר, אלא שכהיום מקילים אפילו מדקדקים בזה, ויש ללמד עליהם זכות".
חשוב רק להוסיף מדברי האגרות משה, שבעצם מוזיקה אסורה לגמרי בכל ימי השנה בגלל אבלות החורבן, אלא שכבר נהגו בכך היתר, ולכן בימי הספירה שנהגו בו איסור, אף שאין לכך כל כך מקור בקדמונים יש להחמיר בגלל עיקר הדין הראשון.
תודה.
השאר תגובה