בס"ד.
כשביהמ"ק היה קיים היו לוקחים באיזור יום כיפור שני שעירים ואחד מהם לעזאזל. את השעיר לעזאזל היו זורקים מהצוק והיה עובר ייסורי תופת. במה הוא אשם ואיך זה מוסרי?
אני מצפה לתשובה בסגנון כמו זה: הוא בגלגול הקודם היה בן אדם שחטא או שהוא לא סבל בזריקה משום מה. או תשובה בסגנון ולא כי השם אמר כי אני יודע שהשם צודק בהכל רק את ההיגיון שמאחורי זה אני מחפש כי תורה היא וללמוד אני רוצה. בתודה מראש.
תשובה:
אפשר לשאול שאלות רבות בסגנון של שאלתך. למשל, אפשר לשאול על ברית מילה: מה התינוק אשם, שאנו גורמים לו כזה סבל? אלא שבכל הנוגע לסבל, לייסורים, ולרוב רובם של דרכי העולם, אין לנו אפשרות לפרש ופענח את מה שהעולם מציג לפנינו. הרי יש ילדים רבים, חפים מפשע, שחולים וסובלים. כך יש חיות רבות שסובלות בכל מיני סבל. האם יש הסבר והיגיון לדברים האלה? גם לאחר שנדבר על גלגולי נשמות, ועוד הסברים מהסוג הזה, עדיין קשה למצוא יישוב הדעת והלב בנושאים אלו.
הסדר "דעת תבונות" של הרמח"ל מבקש "ליישב את הלב" בסוגיות האלו, תוך שהוא נותן ראייה רחבה יותר של הנהגת העולם ותכלית הבריאה, ואני ממליץ בחום ללמוד את הספר בעיון (הוא לא ספר קליל).
בשאלה הספציפית של שעיר המשתלח, נכון שהשעיר סובל, אבל כך כל בהמה שאנו שוחטים סובלת, ולמרות זאת התורה מתירה אכילת בשר, ואפילו מצווה על כך בקרבנות שונים. אלא שעולם החי משמש את האדם, וכיון שהותרה לנו אכילת בשר, הותר לנו לשחוט בהמות, על אף הסבל שנגרם לבהמה. האם זה מוסרי? התשובה התורנית היא בחיוב, כי מאחר ויש היררכיה בעולם החי, והחיות נוצרו לשמש את האדם, אין פגם מוסרי במה שהבהמה סובלת, ובתנאי שהסבל הוא במסגרת של היתר. בלי מסגרת זו, התורה אוסרת על גרימת צער לבעלי חיים (איסור תורה של "צער בעלי חיים"), אבל במקום שהתורה מתירה שימוש בבהמה, וקל וחומר במקום שהתורה מצווה על כך — כגון במצוות שעיר המשתלח — אין אי-מוסריות במה שהבהמה סובלת כחלק משימוש האדם.
