ידועה היא השאלה – מהו ההבדל בין המצוה של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר – למצות זכירת יציאת מצרים שנצטוינו בה בכל ימות השנה.
וענה על כך הגר"ח מבריסק – שבמצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר ישנם ג' ענינים שאינם במצות זכירת יציאת מצרים של כל השנה.
א] בליל הסדר – ישנה הלכה שהסיפור יהיה בדרך של שאלה ותשובה
ב] בליל הסדר – ישנה הלכה לפתוח בגנות ולסיים בשבח – דהיינו מה שאנו מתחילים מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו [זה לדעת רב בגמ' פסחים – ולדעת שמואל מה שמתחילים עבדים היינו]
ג] בליל הסדר – ישנה הלכה להזכיר את הטעמים של מצוות פסח מצה ומרור – שבלא זה לא יצא ידי חובה.
ובספר "מעדני השולחן" – הביא בשם הגה"צ ר' מרדכי צוקרמן זצ"ל הבדל נוסף.
בליל הסדר המצוה היא לחיות את יציאת מצרים – ואילו בשאר ימות השנה המצוה היא רק להזכירה.
ונראה שדבריו של הגאון הנ"ל אינם הבדל נוסף על ג' ההבדלים שהביא הגר"ח – אלא שזהו המכנה המשותף לכל אותם ג' הבדלים.
בליל הסדר שהוא הזמן שבו יצאנו ממצרים נצטוינו לצייר ולהחיות בלבבנו את יציאת מצרים באופן היותר מושלם – באופן שעל ידי הציור הזה שיצטייר בלבבנו מכח העבודה הקדושה של ליל הסדר – נוכל כל השנה לזכור את יציאת – מצרים גם בלא ההרחבה המיוחדת של ליל הסדר.
האופן שבו אנו מקיימים את הציווי הזה בליל הסדר הוא – על ידי סיפור יציאת מצרים בדרך של שאלה ותשובה – על ידי שאנו מספרים את הסיפור מתחילת יצירתו של עם ישראל – ועל ידי שאנו מפרשים את הטעמים של מצוות הלילה – יחד עם קיום כל המצוות והמנהגים של הלילה הזה.
אילולא העבודה המיוחדת של ליל הסדר – לחיות ולהרגיש כאילו אנו יצאנו ממצרים על ידי כל המעשים המביאים לכך – כיצד נוכל לזכור את יציאת מצרים כל השנה?
היסוד הזה שתכלית הסיפור בליל הסדר היא – בכדי שנוכל לזכור את יציאת מצרים בכל ימות השנה נרמז בפסוק – "שבעת ימים תאכל מצות – למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" – שבו יש לכאורא סתירה בין תחילתו לסופו.
תחילת הפסוק "שבעת ימים תאכל מצות" מדברת על המצוה של אכילת מצות בחג הפסח – – ואילו סיום הפסוק "כל ימי חייך" מדבר על המצוה של זכירת יציאת מצרים בכל ימות השנה כמו שמבואר בהגדה?
ויש ללמוד מזה – שאכן המצוה המיוחדת של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר עם החיובים המיוחדים שלה היא – בכדי שנוכל כל השנה לקיים את המצוה של זכירת יציאת מצרים – וזוהי כונת הפסוק – על ידי קיום המצוה של "שבעת ימים תאכל מצות" בפסח – תוכל לזכור את יציאת מצרים "כל ימי חייך" – בשאר ימות השנה.
ובספר "מקראי קודש" מהגרצ"פ פרנק זצ"ל [פסח כרך ב' – עמוד קנה] מביא את דעתו של הספר "סולת – למנחה" – שמי שנהיה בר מצוה למחרת יו"ט ראשון של פסח – פטור ממצות זכירת יציאת מצרים כל אותה שנה.
לפי מה שהתבאר הסברא בדבר ברורה – מאחר והיכולת לקיים את הזכירה של יציאת מצרים כל השנה היא רק על ידי העבודה המיוחדת לחיות את יציאת מצרים בליל הסדר – על כן מי שבליל הסדר לא היה גדול ובר חיובא – אין עליו חיוב של זכירה כל ימות השנה – ואף שאין הלכה כך – אבל יש ללמוד מכך את גדרי המצוות הללו.
