במכת חושך נאמר "לא ראו איש את אחיו – ולא קמו איש מתחתיו" – ותמהו המפרשים – איך חשך יכול להיות סיבה לכך שלא יכלו לקום איש מתחתיו.
המלבי"ם בפירושו מביא את דברי המדרש, שם מובא שנחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה מאין בא החושך, ר' יהודה אומר מחושך של מעלה שנא' "ישת חושך סתרו" – ר' נחמיה אומר מחושך של גיהנום.
ומבאר המלבי"ם את דעת רבי יהודה – על פי דברי המדרש על הפסוק "ולכל בני ישראל – היה אור במושבותם" שלא נאמר היה אור בארץ גושן – אלא "במושבותם" – דהיינו במושבותם של המצרים – שכל מקום שהיהודי היה נכנס היה אור נכנס עמו – ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות.
אומר המלבי"ם – שלדעת רבי יהודה, הקב"ה השפיע במכת חושך למצרים מהאור הגנוז שהוא אור רוחני עליון אשר בעלי החומר אינם יכולים לסבלו – ולכן החשיך האור הזה את עיני המצרים – ורק לישראל היה כח לסבול את האור ועל ידי זה ראו מה נמצא במטמוניות – וזו הכונה חושך של מעלה, חושך שבא מהאור של מעלה.
והנה ידוע שבדברי חכמים באגדה – גם כאשר נראה שהם חולקים לפעמים, אין דבריהם אלא השלמה זה לזה.
ולפי זה יש לבאר אולי – שגם כאן רבי נחמיה שאומר שהחושך בא מחושך של גיהנום לא בא לחלוק על רבי יהודה, אלא להשלים את ביאור הדברים – מדוע התגלות האור הגנוז גרמה לחושך למצרים.
במסכת נדרים [ח' ע"ב] נאמר – אמר ריש לקיש אין גיהנם לעוה"ב אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאים בה… ולא עוד אלא שמתעדנים בה… ורשעים נידונים בה….
ומבארים זאת, ["שפתי – חיים" ועוד] שכאשר לעתיד לבוא יתגלה אור האמת ואור יחוד השי"ת יראה במוחש, הצדיקים שעמלו בעולם הזה להתגבר על כל מניעות חושך הרע והחמריות וסבלו את צער עמל העבודה – יתעדנו באור האמת כשיראו את פרי עמלם – אבל הרשעים שדבקו ברע ובחומר, באותו היום יתברר שאין להם שום מציאות אמיתית – וכל עולם הדמיון ששקעו בו ישרף ויהפך לאין על ידי גילוי האמת.
ומבואר בספרים – שזה עומק הצער של הגיהנום שמהותו היא צער של העדר כמו שכתב המהר"ל – כאשר יגיע האדם לעולם האמת יתברר לו שכל מה שחשב למציאות ולעצמיות, נשרף באש הגיהנום המבררת את האמת – והצער של הרגשת ביטול מציאותו – הוא הצער של הגיהנום.
ובזה מתבארים דברי רבי נחמיה.
יתכן לבאר שגם לפי רבי נחמיה מכת החשך באה מהאור הגנוז, אלא שבאותו הרגע שהקב"ה הוריד למצרים את האור הגנוז המגלה את האמת – מול אור כזה התבטל כל עולמם של המצרים, כל מציאותם התבררה כאין מוחלט, ממש כמו בגיהנום – וזהו הפירוש בדברי רבי נחמיה שהחושך בא מחושך של גיהנום – הגילוי של האור הגנוז בירר את העדר מציאותם של המצרים השקועים בחמריות כמו בגיהנום.
ואולי יש לבאר על פי זה את הפסוק "ולא קמו איש מתחתיו" – כיון שכל עולמם הפך לאין באור האמת – לא היה להם שום חיבור אל המציאות שמסביבם ולא יכלו לקום.
ובספר "ממעמקים" ראיתי שמבאר על פי דברי המלבי"ם – את מה שאמרו חז"ל שבשלשת ימי האפלה מתו רשעי ישראל.
בזמן ההארה של האור הגנוז – התברר מי דבק בטומאת מצרים עד כדי כך שאין לו שום מציאות אמיתית – ואלו מתו בשלשת ימי אפלה.
על פי זה יש ליישב הקושיא שלכאורא יש לשאול – כיון שכל רשעי ישראל מתו בשלשת ימי אפלה – איך לא מתו שהיו במצרים ומתו רק במעשה דקורח.
אמנם לפי האמור יש לומר – שאף שהיו רשעים במעשיהם – אבל היתה להם איזה שייכות עם מציאות אמיתית – ולכן לא מתו בימי החושך.
והנה כתב ה"שפת- אמת" – שעשר המכות באו לגלות את עשר המאמרות וסדר הגילוי הוא מלמעלה למטה – נמצא שמכת חשך שהיא המכה התשיעית באה לגלות את המאמר של "יהי אור", שהוא המאמר התשיעי מלמטה – המדבר על בריאת האור הגנוז כמו שהביא רש"י.
לפי דברי המלבי"ם הרי דברים כפשטן – שהרי כל מציאותה של מכת חושך באה על ידי גילוי המאמר של "יהי אור" – על ידי גילוי האור הגנוז.
