לתרומות לחץ כאן

ט"ז בניסן – ומלכות בית דוד

הנה יש להתבונן במה שמוצאים בתהליך התהוותה של מלכות בית דוד – כמה פעמים שמופיע התאריך של ט"ז ניסן.

א] על הפסוק "מצאתי דוד עבדי" דרשו חז"ל היכן מצאתיו בסדום – מהפכת סדום היתה השורש ללידת מואב ממנו יצאה רות המואביה זקנתו של דוד המלך ובבראשית רבה [פ"נ אות כ"ב] מובא שמהפכת סדום היתה בט"ז בניסן

ב] כאשר רות מגיעה לבית לחם נאמר בפסוק במגילת רות – "והמה באו בית לחם – בתחילת קציר שעורים" ומפרש רש"י – בקצירת העומר הכתוב מדבר – הרי שרות מגיעה לבית לחם בט"ז בניסן.

ג] העברת המלכות משאול לדוד נעשתה ביום ששאול נמנע מלהרוג את אגג ואת הצאן של עמלק " ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל ממך היום – ונתנה לרעך הטוב ממך". – באיזה תאריך היה הדבר הזה?

שמעתי מהגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א חשבון שדבר זה אירע בט"ז ניסן וכך אמר.

על הפסוק "ויפקדם בטלאים" שנאמר לפני מלחמת שאול בעמלק פי' התרגום – באמרי פסחיא ובפי' מהר"י קרא כתב – שבליל פסח מנה את הטלאים – הרי שהמלחמה היתה ביו"ט ראשון של פסח ומאחר ואח"כ נאמר "וישכם שמואל לקראת שאול בבוקר – ויוגד לשמואל בא שאול הכרמלה – והנה מציב לו יד" ופירש רש"י – בונה מזבח והרי אי אפשר לבנות מזבח ביום טוב – על כרחך שמדובר ביום שלאחר מכן שהוא ט"ז ניסן.

יוצא אם כן שהתאריך שבו עברה המלכות משאול לדוד המלך הוא – ט"ז בניסן.

[יש להעיר שה"חתם סופר" בתשובה כתב שכמו שישנו מהלך של תיקון המתחיל ב"חסד שבחסד" שבט"ז ניסן ומסתיים בה' סיון ב"מלכות שבמלכות" – כך ישנו גם מהלך הפוך המתחיל בט"ז בניסן ב"מלכות שבמלכות" ומסתיים בה' סיון ב"חסד שבחסד" – ולפי זה אכן התאריך של ט"ז בניסן שייך לענין המלכות]

כדי לבאר את השייכות של יום ט"ז בניסן למידת המלכות יש להעתיק כאן חלק ממאמר "איש יהודי" [מאמרי פורים]

בגמ' מגילה יב: איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' …קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי …ובתירוץ השלישי עונה הגמ' …ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו – משפחת יהודה אומרת אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא [שמרדכי היה זרעו] ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי.

לדעת רבנן מרדכי נקרא איש יהודי על שם שדוד שהוא משבט יהודה – לא הרג את זקנו של מרדכי – שמעי בן גרא ועל ידי כך בא מרדכי לעולם.

נמצא לפי זה שבמילים הראשונות במגילה המדברות על מרדכי, עוד קודם שהזכירו את שמו ואל שבטו, נרמז הקשר שבין לידת מרדכי ובין מעשהו של דוד שלא הרג את שמעי בן גרא – סבו של מרדכי והדבר טעון ביאור.

והנה גופא דעובדא שדוד לא הרג את שמעי הוא – כמסופר בספר שמואל, שבעת שדוד ברח מאבשלום בנו אשר רדף אחריו – כאשר הגיע למקום הנקרא בחורים, יצא איש ממשפחת שאול ושמו שמעי בן גרא, יוצא יצא ומקלל. ויסקל באבנים את דוד… ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך – למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך – אעברה נא ואסירה את ראשו ויאמר המלך – מה לי ולכם בני צרויה – כי כה יקלל – כי ה' אמר לו קלל את דוד – ומי יאמר מדוע עשית כן.

ובספר שמירת הלשון – [שער התבונה פרק ח'] כותב הח"ח – …כמו שמצינו אצל דוד המלך עליו השלום בשעה שקלל אותו שמעי בן גרא ועפר אותו בעפר ורצו עבדי דוד לקנאות לכבודו עבור זה – לא הניח להם וקבל על עצמו הדין באמרו "ה' אמר לו קלל" ואמרו רז"ל – שבאותה שעה זכה דוד להיות רגל רביעי במרכבה עכ"ל.

וענין רגל רביעית בפשוטו הכונה היא שג' רגלים הראשונות הם האבות הקדושים. אברהם אבינו – הרגל של מידת החסד, יצחק אבינו – הרגל של מידת הגבורה יעקב אבינו – הרגל של מידת האמת והרגל הרביעית דוד המלך שהוא – הרגל של מידת המלכות.

והטעם שעל ידי מעשה זה שלא הרג את שמעי – זכה להיות רגל למידת המלכות, הוא – מפני שבשעת צערו הגדול, לעת בריחתו מאבשלום, לא תלה את העלבון והקללה של שמעי אלא בהשגחתו ית'.

וכמו שכתב הח"ח עוד – [בשער הזכירה פ"ח] …אך מי יכול למלל קדושת אדוננו דוד עליו השלום שקבל על עצמו דין שמים ולא הניחו לאבישי בן צרויה לנגוע בשמעי בן גרא ואמר "ה' אמר לו קלל" …סבל כל העלבונות משמעי שסקל אותו באבנים ועפר אותו בעפר כמו שכתוב בקרא – ותלה שהכל בהשגחת ה' יתברך.

מכח מעלתו העליונה הזו להכיר גם במצב של נסיון קשה כל כך, שכל הנעשה תחת השמש הכל הוא מאתו ית' – כי מלכותו בכל משלה – זכה להיות רגל למידת המלכות, ההכרה במלכות ה' בכל המצבים – היא עשתה את דוד המלך ראוי לכך.

ידוע שנס הפורים בא לגלות את השגחת השי"ת גם בתוך ההסתר וכמו שפירש הגר"א את דברי הגמ' חולין קלט: אסתר מן התורה מנין – "ואנכי הסתר אסתיר" – דהיינו שתכלית המגילה להראות את הגילוי של "אנכי" גם בתוך ההסתר אסתיר. הכלי לגילוי הגדול הזה של מגילת אסתר היה מרדכי היהודי ומיד במילים הראשונות שבהם המגילה מספרת על מרדכי – היא רומזת על אותו מאורע שבו דוד עמד בנסיון וראה את השגחת ה' יתברך בתוך ההסתר.

יתכן לומר שהמגילה באה לומר לנו בזה – שהתוצאה של לידת מרדכי ממעשה זה של אי הריגת שמעי, איננה מקרית. מתוך אותה עמידה בנסיון של דוד המלך – לראות את השגחת השי"ת גם בתוך חושך האפלה של הבריחה מאבשלום והקללות של שמעי – יצא מרדכי של ידו נתגלתה לדורות ההארה הזו של ראית ההשגחה גם בתוך כל ההסתרים.

ואולי לכן הוקבע שמו כ"מרדכי היהודי" – אע"פ שהיה משבט בנימין. לדורות נקשר שמו עם הביטוי "איש יהודי" הקושר את לידתו של מרדכי לעמידתו של דוד המלך בנסיון, כי כאן נמצא שורש הגילוי של המגילה "ואנכי הסתר אסתיר". ע"כ מתוך המאמר "איש יהודי".

התבאר אם כן ששלמות המלכות של דוד המלך קשורה עם הכח לראות את השגחת השי"ת בתוך ההסתר – שכאשר הגיע למעלה זו זכה להיות רגל רביעי במרכבה – רגל של מידת המלכות.

על פי זה יובן מדוע מלכות בית דוד קשורה בתאריך של ט"ז בניסן – במאמר הקודם "ממחרת השבת" התבאר שענינו של יום ט"ז ניסן שייך לגילוי של הניסים הנסתרים – מעתה יש לומר שהואיל ויסוד המלכות קשור ביכולת לגלות את השגחת השי"ת גם במקומות הנסתרים – על כן מלכות בית דוד קשורה בתאריך הזה של ט"ז ניסן שאף הוא שייך בפרט לענין גילוי הנסים הנסתרים.

על פי האמור יש לבאר רמז נפלא שגילה בספר "נפלאות מתורתך" מהרה"ג מרדכי ארן שליט"א.

בפסוק המופיע בפרשת צנצנת המן – "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' – מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם – למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר – בהוציאי אתכם מארץ מצרים".

מופיעים בפעם היחידה בתנ"ך בפסוק אחד – שמות שלשת האמהות של מלכות בית דוד רמוזים בסופי תיבות. העמ-ר ממנ-ו למשמר-ת – ס"ת רות. א-ת הלח-ם אש-ר – ס"ת תמר. אתכ-ם במדב-ר בהוציא-י אתכ-ם – ס"ת מרים. והדבר פלא שלא נמצא כן בשום פסוק אחר בתנ"ך רק כאן.

ויתכן לומר שסוד הדבר הוא בקשר שיש בין התאריך של ט"ז בניסן ובין מלכות בית דוד.

הנה הפסוק הזה הוא מכוון כלפי היום שבו כבר לא יהיה מן ועל כן צוותה התורה להשאיר מן מהתקופה שבה ירד – לתקופה שבה כבר לא יהיה מן ומאחר ונאמר "וישבות המן ממחרת השבת" ואם כן היום הראשון שבו לא היה מן היה ט"ז ניסן – נמצא שתאריך זה הוא ראשית התקופה שעבורה נאמר הציווי הזה של צנצנת המן.

מעתה יש לומר שלכן בפרשת צנצנת המן המתייחסת לתקופה המתחילה בתאריך ט"ז בניסן – נרמזו האמהות של מלכות בית דוד תמר – מרים – רות – מפני שמלכות בית דוד יש לה קשר לתאריך הזה..

הבאנו לעיל את דברי הגאון ר' אביגדור נבנצאל שליט"א – שמהפסוקים יוצא שהמלכות עברה לדוד המלך בתאריך ט"ז בניסן.

לפי דבריו הרי יוצא שהלילה שבו השאיר שאול את אגג בחיים – ואשר כפי המבואר בחז"ל מאותו לילה השתלשלה לידתו של המן – הוא הלילה של ט"ז בניסן ולמחרת אותו לילה דהיינו ביום ט"ז בניסן הרג שמואל את אגג ונטלה משאול מלכותו.

האלשי"ך הקדוש מפרש את הפסוק במגילת אסתר – "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר – ואת ובית אביך תאבדו" – שמרדכי התכוון לומר לאסתר שעליהם, על מרדכי ואסתר שהיו מזרעו של שאול מוטל לתקן את הפגם שפגם בכך שלא מילא את ציווי ה' במלחמת עמלק ואם לא יעשו זאת – רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר – ואת ובית אביך שאול תאבדו.

לפי מה שהתבאר עולים הדברים כמין חומר – עמלק – "אשר קרך בדרך" הוא הכח המונע את גילוי הניסים הנסתרים – כי הוא המתייחס לכל מאורעות העולם כאל מקרה – ומאחר וכפי שהתבאר מידת המלכות היא שייכת לגילוי מלכות השי"ת בתוך ההסתר – מובן מדוע מצות מינוי מלך קודמת למצות מחית עמלק – כי כח המלכות הוא העומד כנגד כח הרע של עמלק.

על כן כאשר שאול לא מחה את עמלק שהוא הכח העומד כנגד גילוי מלכות השי"ת בתוך ההסתר – איבד את כח המלכות – ותחתיו קבל דוד את התפקיד לגלות את מלכות השי"ת בתוך כל ההסתרים.

וכאשר מרדכי ואסתר תקנו את הפגם הזה – אזי באותו תאריך עצמו – ביום ט"ז בניסן שבו השאיר זקנם שאול את אגג בחיים ומכח זה נולד המן – באותו התאריך עצמו התגלגלה על ידם תלית המן ומחית עמלק.

והנה בגמ' יבמות עח: מבואר שבימי דוד היה רעב – וכאשר שאל באורים ותומים נענה – שהתביעה היא על שאול על אשר הרג את הגבעונים ומבארת הגמ' – שהכונה היא שמפני שהרג את נוב עיר הכהנים שספקו מזון לגבעונים – נחשב לו הדבר כאילו הרג את הגבעונים.

ומביאה הגמ' שם שקראו לגבעונים והם לא התפייסו אלא בהריגת שבעה מצאצאי שאול.

ובפסוק נאמר שנתלו בתחילת קציר שעורים וכתב רבינו חננאל בסנהדרין מ"ו שהם נתלו בט"ז בניסן.

בתנא דבי אליהו פל"א אות י"ג נאמר על שאול – …מה שנצטוה לעשות "והכיתה את עמלק" לא עשה ומה שלא נצטוה לעשות עשה – את נוב עיר הכהנים הרג.

ובמקום אחר דורשים חז"ל על שאול שמי שמרחם על האכזרים כשאול במלחמת עמלק – סופו מתאכזר על הרחמנים – בהריגת נוב עיר הכהנים.

ומעתה יש לומר שהואיל ושורש התביעה על שאול בהריגת נוב עיר הכהנים – נובע מפגמו במלחמת עמלק

על כן העונש על הריגת נוב עיר הכהנים התקיים באותו התאריך של הפגם במלחמת עמלק – בט"ז בניסן.

כאשר כתבתי חלק מהדברים הנ"ל להרב מרדכי ארן שליט"א הוסיף על פי המבואר בפתיחת אליהו שהתורה שבעל פה היא קשורה עם מידת המלכות …מלכות פה – תורה שבעל פה קרינן לה.

והרי התאריך של ט"ז בניסן יש לו שייכות מיוחדת עם הגילוי של תורה שבעל פה – שהרי נחלקו הצדוקים עם הפרושים בפירוש המילים "ממחרת השבת" שלדעת חכמי תורה שבעל פה הכונה היא ממחרת יו"ט ראשון שלפסח דהיינו ביום ט"ז בניסן – ואילו הצדוקים הכופרים בתורה שבעל פה אומרים שהכונה היא ממחרת שבת בראשית – דהיינו ביום ראשון בשבוע.

והרי משום כך מבואר במשנה שעשו עסק גדול בזמן קצירת השעורים לקרבן העומר בכדי להשריש את אמונת התורה שבעל פה.

ולפי מה שהתבאר על הקשר שבין מידת המלכות ותורה שבעל פה – הדברים תואמים, שהיום הקשור במיוחד עם מידת המלכות – יש לו גם קשר מיוחד עם התורה שבעל פה. עכ"ד

ונראה להוסיף ביאור בדברים – על פי מה שהתבאר לעיל שענין המלכות והקשר שלה לתאריך הזה הוא הענין של הניסים הנסתרים – גילוי השי"ת במקום ההסתר.

נראה שיסוד זה שייך מאד לשורש תורה שבעל פה – כמו שדרשו חז"ל במדרש תנחומא פרשת נח את הפסוק "העם ההולכים בחושך – ראו אור גדול" על עמלי תורה שבעל פה וכן דרשו בגמ' סנהדרין "במחשכים הושיבני" – זו תלמודה של בבל – נרמז בזה שעמל התורה שבעל פה חוא המגלה את השכינה גם במחשכים.

ובמדרש רבה פרשת לך לך – ר' יוחנן אמר לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען הה"ד "ונתתי לך ולזרעך אחריך" על מנת "ואתה את בריתי תשמור" – ואי זה מצות העומר.

מדברי ר' יוחנן עולה פלא – שבאמצע פרשת נתינת מצות המילה לאברהם אבינו – מוזכר ענין קרבן העומר עיי"ש ומשמע מזה שיש קשר בין קרבן העומר ובין מצות ברית מילה והדבר צ"ב.

ויתכן לבאר בהקדמת דברי הגמ' במנחות מג:.

בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלי מצוה – וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו – לאחר שיצא אמר עליה שירה "למנצח על השמינית מזמור לדוד". עכ"ל הגמרא.

דוד המלך תפקידו כמו שהתבאר לגלות את השי"ת גם במקום ההסתר ועל כן הוא אשר מחפש גם במקום של הסתר בבית המרחץ שהוא מקום גילוי הגוף המסתיר את הנשמה – איזה מצוה יכולה לגלות גם פה את האור – עד שנזכר במילה שהיא המצוה שנתנה במקום ההסתר – כדי להאיר את האור גם שם – ונרמז אם כן כאן שבתוך מצות מילה גנוז כח של הארה המאיר גם במקומות הנסתרים ביותר – שבזה מוסבר הטעם מדוע גם אנשים רחוקים ביותר שאינם שומרים על שאר מצוות התורה – אף על פי כן מקיימים את מצות המילה.

על פי זה יבואר הקשר שבין קרבן העומר לבין מצות מילה – מצות מילה שייכת לגילוי האור במקום ההסתר וגם קרבן העומר הוא שייך לגילוי הניסים הנסתרים – ועל כן מוזכר קרבן העומר בפרשת המילה.

ויש להוסיף ביאור בזה.

עד כה התבאר שקרבן העומר הוא שייך לענין הגילוי במקום ההסתר – על פי מה שהתבאר בדברי המדרש ובדברי המהר"ל ב"אור חדש" – שזה עצם ענינו של קרבן העומר לחזק את ההכרה שהשי"ת הוא מנהיג הטבע מגדל הצמחים ומוריד גשמים וכו'.

אמנם – המהר"ל ב"תפארת ישראל" [פרק כ"ה] מבאר שיש בקרבן העומר ענין נוסף והוא – שימי ספירת העומר הם ימי הכנה לקבלת התורה – והעבודה בימים אלו היא להכין את הגוף שיהיה ראוי לקבל את התורה – בזה הוא מבאר את ענין הבאת קרבן העומר ביום ט"ז בניסן עם התחלת הספירה.

העומר בא מן השעורים מפני שהם מאכל בהמה – ובא לרמוז שזו עבודת ימי הספירה לקרב את החלק הבהמי והגופני שבאדם אל התורה – ובזה מובן גם מדוע נוסח הספירה הוא היום כך וכך ימים לעומר – מפני שזו עבודת ימי הספירה לקרב את הגוף לתורה – בדוגמת הקרבת עומר השעורים שהם מאכל בהמה לה'.

על פי זה הקשר שבין מצות מילה ובין קרבן העומר הוא בהיר יותר – שכן זו היא מהות מצות מילה לקדש את הגוף ורצונותיו הפחותים הקרובים לצד הבהמיות שבאדם – ועל כן מוזכר ענין קרבן העומר כחלק מהפרשה של ברית המילה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *