לתרומות לחץ כאן

שבת הגדול

הטעמים שנקראת שבת הגדול

א. הטור (או"ח סימן ת"ל) כתב שהטעם שנקראת שבת הגדול לפי שהתרחש בה נס גדול, שהרי פסח מצרים מקחו בעשור וכשיצאו ישראל ממצרים היה זה ביום חמישי ונמצא שעשרה בחודש היה שבת, ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשרו אותו בכרעי המיטה, ושאלום המצריים למה זה לכם, והשיבום: "לשחטו לשם פסח במצוות השם עלינו", והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאים לומר להם דבר, על שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול.

ב. והב"י הביא מהתוספות בשבת (דף פ"ז: ד"ה ואותו) שאמנם הטעם שנקראת שבת הגדול הוא ע"ש הנס הגדול, ברם הנס הוא אחר, כמבואר במדרש שוחר טוב (קל"ו): "כשלקחו פסחיהם באותה שעה נתקבצו בכורות של מצרים אצל ישראל ושאלום למה היו עושים כך, אמרו להם: "זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים". הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו את ישראל ולא רצו. עשו הבכורות מלחמה והרגו מהם הרבה וע"ז נאמר "למכה מצרים בבכוריהם". והב"י הקשה על טעמו של הטור שלכל הימים שהיה השה קשור יש לקרוא ימים גדולים שהרי בכולם נעשה הנס שהיו שיני מצרים קהות. ותירץ שעיקר הנס היה בהתחלה כשלקחו את השה שאז היה עיקר קהיון שיני המצריים אבל אחר שעבר היום הראשון כיון דדשו דשו.

ובדרישה הקשה מדוע א"כ כל שבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול ואפילו אם לא חלה בעשירי הלא היום י' בניסן הוא אשר צריך להקרא גדול ולאו דוקא השבת?

ג. לכן פירש הדרישה שהטעם שנקראת כך הוא על שם מה שנאמר בתהילים (ע"ו, ב): "נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו"  וכן ביחזקאל (ל"ח, כ"ג): "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני השם" כלומר שבשעה שעמ"י עושים רצון ה' ומקדשים שמו אז מתגדל ומתקדש שמו של ה'. ע"כ כשעמ"י משכו ידיהם מעבודה זרה שבמצרים על מנת לקיים את מצוות קרבן פסח כמו שדרשו חז"ל במכילתא (שמות פר' י"א) "משכו וקחו – משכו ידיכם מעבודה זרה", אז נתגדל ונתקדש שם ה' לעיני מצרים. ובודאי הזמן שמשה רבנו לימד את תורת הפסח, טעמו, סודו והלכתו לפרוש מע"ז, היה בשבת דוקא, וגם אם  היתה חלה בי"א ניסן היה מלמדם בשבת, כיון ששבת הוא יום מנוחה וגם הוא מוכן ומזומן ללמוד בו, שיש לו סגולה מצד יתרון הנפש שבאדם בשבת להועיל לכל מבקש תורה" עכ"ל דרישה. וכיון שהזמן שנתגדל שם ה' היה דוקא בשבת שלמדו למשוך ידיהם מהע"ז ע"כ נקראת שבת הגדול.

ד. ובפרישה הביא מהלבוש (ס"א) שכתב לתרץ מה שתולים הנס בשבת ולא ביום עשירי לחודש, מפני שלא בא הנס אלא ע"י שמירת שבת שמפני שידעו המצריים שהיו ישראל שומרים שבת במצרים (כדאיתא במדרש שמו"ר א', כ"ח) וכשראו אותם מטפלים בשה בשבת היו שואלים אותם, ונמצא שעיקר קהיון שיני מצרים היה דוקא מפני שחל בשבת והתעוררו לשאול. ובפרישה שם הסביר שהמצרים תמהו איך עמ"י קושרים את השה למיטה, כי היו יודעים שקשירה אסורה בשבת ולא ידעו שיש חילוק בין קשר של קיימא לקשר שאינו של קיימא.

ה. הדרישה (סי' ת"ל) הביא בשם רבו המהרש"ל שי"א שנקראת שבת הגדול ע"ש ההפטרה כמו שקורין שבת נחמו ושבת שובה ושבת חזון, אלא שהמהרש"ל דחה טעם זה דא"כ היה צריך לקרותו "שבת וערבה" כמו שמתחילה ההפטרה ולא כמו שמסיימים "לפני בוא יום ה' הגדול".

ו. החזקוני (שמות י"ב, ג) כתב "בעשור לחודש הזה ויקחו להם – יום שבת היה, ולפי שעשו בו ישראל מצוה ראשונה כגון מקח הפסח בעשור נקראת שבת הגדול. וכעין זה כתב האבודרהם (דף ע"ז א') בשם מחזור ויטרי שנקראת כך משום שהיא שבת ראשונה שנכנסו ישראל למצוות.

ז. בספר הפרדס לרש"י (עמ' שמ"ג) ובשבלי הלקט (סי' ר"ה, תניא רבתי סי' מ"ב) כתב שלפי שמאחרים העם בשבת שלפני הפסח לשמוע הדרשה עד אחר חצות סמוך למנחה, נראה בעיני העם היום גדול וארוך יותר מיום אחר וע"ז קראו לשבת זו שבת הגדול.

ח. יש שמוסיפים שמפני שהרב גדול העיר דורש נקראת שבת הגדול. ועוד כתבו שם שבשבת זו היו מתקבצות קהילות גדולות כדי לשמוע הלכות פסח לכן קראוהו שבת הגדול לשמוע הלכות גדולות.

ט. בשו"ת שמן המור (יו"ד סי' ט"ו) הביא בשם ספר אורים גדולים: "ידוע כי התורה אמרה וספרתם לכם ממחרת השבת, ובא לנו בקבלה אמיתית כי שבת האמור כאן אינו שבת בראשית כי אם יו"ט של פסח ולא כמו שטעו בימי בית שני, באמרם כי מחרת השבת האמור בתורה הוא שבת בראשית…אשר לזה נראה לי שהנהיגו מימי עולם לקרוא לשבת שלפני הפסח שבת הגדול, להודיע לבני אדם כי יש יום אחריו סמוך ונראה שנקרא שבת ואינו גדול כמוהו, והוא יו"ט ראשון של פסח שנקרא ג"כ שבת". (הו"ד בבני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ג' אות ב').

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *