שלום הרב,
רציתי לשאול שאלה בנושא ממזרות ואיסור חיתון.
אני בחורה דתייה,אבי דתי-לאומי ואימי מסורתית לא שומרת שבת.
לאחרונה גליתי שסוג הדם שלי שונה משל הורי שלשניהם סוג דם זהה. דיברתי על כך עם אימי,שאלתי אותה איך זה יכול להיות?!
היא סיפרה לי שנולדתי אחרי שנים של ניסיונות הפריה וכניראה הרופאים טעו. היא אסרה עליי לספר לאבי או למישהו מהמשפחה על זה.
אני חושבת שהיא משקרת לי,יכול להיות שהיא ראתה שהיא לא מצליחה להיכנס להריון אז היא ביקשה תרומת זרע או שהיא בגדה באבא שלי וכך הצליחה להיכנס להריון.
אני לא יודעת מה לעשות,אני לא יודעת מה זה אומר. שאני ממזרה? שאסור לי להתחתן? היא לא מוכנה לתת לי שום פרטים ובעקבות האירוע הזה אני לא בקשר איתה כלל. אשמח לקבלת תשובה.
תשובה:
תוכלי להרגע, כי מסתבר שאינך ממזרת חס ושלום.
המתנו מספר ימים כדי שהשואלת תשיב מה אומר אביה או מה אומרת אמה. והננו מבינים שהיא נמענת מלחזור ולשאול אותם בגלל רגישות הדבר, ולכן התשובה קצת יותר מסובכת וארוכה.
אילו אביה יאמר "זו בת שלי", להלכה היא אינה ממזרת. (כמבואר בקידושין עד ע"א, "יכיר" – התורה נתנה נאמנות לאב להכיר את בנו אם הוא ממזר או לא. ואמנם לשיטת בה"ג (בתוס' ב"ב דף קנז: ד"ה כך) נאמנות זו היא רק באופן שמדבר הפסוק, היינו שהאב אומר שבן זה אינו 'בכור' וממילא הוא ממזר, מ"מ שיטת הרמב"ם (בפט"ו מהל' איסו"ב הט"ז) האב נאמן על בנו ובתו לומר אם הם ממזרים או לא, גם כשאין שם עסק בכורה. וכן הלכה (בשו"ע אבה"ע סי' ד סכ"ט), שכן שיטת רוב ככל הראשונים).
אם האב אינו נמצא, אז גם האמא לבדה נאמנת לומר "זו ביתי", דכל שיש ספק, אע"פ שאינה נאמנת לפסול, היא נאמנת להכשיר. (כן הלכה בשו"ע סי' ד' סכ"ו גבי פנויה שילדה והבועל איננו, דהיא נאמנת במקום ספק. וכ"ש בנדו"ד שהיא נשואה לו, ומסייע לנו הכלל "רוב בעילות אחר הבעל", כדלהלן).
הפרטים הללו חשובים לנו, מפני שאע"פ שעכשיו האב או האם אינם אומרים כלום, או מתחמקים, מ"מ אם הם כבר אמרו או עשו דברים שמשמעם "זו ביתי", (כגון בהזמנה לבת מצוה, ברישום האוכלוסין, או כיוצ"ב), אינם יכולים עוד לומר דבר הסותר את המשמעות הקודמת. (הארכנו בזה במאמר בפ"ע שתחת ידינו).
אולם אם היה מצב שההורים מעולם לא דברו או הראו איזו שהיא ידיעה בקשר לבת זו, אם היא שלהם או לא, הננו נזקקים כעת לשאלה האם הבירורים או ההשערות המדעיות הינם בעלי ערך להלכה או לא.
נתחיל עם העובדות: קביעת תיאום רקמות, כולל בדיקת תיאום הכדוריות הלבנות שבדם, היא מפתח לכאורה לקבוע את הסוגיא הנ"ל, בגלל העובדה שהרקמות הן דבר תורשתי מהאב ומהאם. עיין על זה הסבר מפורט בחוברת אסיא (חו' לד תשרי תשמ"ג עמ' 6), ובחוברת "תורה ומדע" (כרך י סיון תשד"מ עמ' 6).
אמנם גם על פי דעת המדענים עצמם, בדיקות אלו אינן יכולות להוכיח או לשלול אבהות בודאות מוחלטת, אלא רק כהסתברות. (עיין שם, ובאסיא חוברת לה שבט תשמ"ג עמ' 60). ממילא אנחנו חוזרים לכלל הבסיסי שאמרו חז"ל (במס' סוטה דף כז.) "רוב בעילות אחר הבעל", שזה אומר שאשה החיה בנישואין עם בעל, מסתבר שהילד הוא ילד של שניהם. הסברות זו של חז"ל היא רוב חזק כל כך, עד שבעקבותיו נותנים לילד דין של 'ודאי אינו ממזר', גם כאשר יש רינונים על האשה שהילד אינו שלה. (כמבואר בשו"ע סי' ד סט"ו).
כאשר "בני זוג" חיים יחד זע"ז כאיש ואשה, אולם הם אינם נשואים, רח"ל, יתכן שלא נאמר הכלל "רוב בעילות אחר הבעל" (ובמקו"א הארכנו בזה), ואז צריך אכן לבדוק מה מעמדן של בדיקות מדעיות, ומה נאמנותן להלכה.
בדיקת מעמד הדעה המדעית הרווחת בכל דור – ביחס אל דברים שחז"ל כבר נתנו בהם כללים, היא שאלה כללית, ולאו דווקא לנידון דלעיל. וכגון: מי שהתורה קבעה שיש לפוסלו לעדות מחשש 'משקר', ואילו 'מכונת אמת' קובעת על המקרה שלפנינו שהאיש אינו משקר. וכן: דם אשה שלפי הכלליים ההלכתיים אנו מטמאים אותו, ובדיקה כימית מודיעה שהוא אינו דם נידות. ועוד נידונים רבים כיוצ"ב. מ"מ גבי השאלה שלפנינו, כתבו כל הפוסקים שאין להסתמך על בדיקת הדם כהוכחה לשלילה או לוודאות מי הוא האב.
יסוד הענין הוא במה שאמרו (במסכת נדה לא.) "שלשה שותפין באדם הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן וכו' אמו מזרעת אודם וכו' והקב"ה נותן בו רוח ונשמה". בפשטות אודם – זה הדם, ולכן בדיקת הדם אינה מוכיחה על פי חז"ל כלום על אבהות האב. ניתן אמנם לסתור ראיה זו, ולחזור וליישב, ושוב להוכיח כנגד, ושוב ליישב, וכאשר יש באחרונים, אולם מסקנת הכל שאין להחליט בוודאות יוחסין ע"פ בדיקה זו, ואפילו לא ע"י בדיקת רקמות ודנ"א, וכאשר מבואר בשו"ת שערי עוזיאל (ח"ב פ"א שער מ סעי' יח), ובשו"ת דבר יהושע (ח"ג אהע"ז סי' ה), ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' קד), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קסד), ובשו"ת דברי ישראל (אבה"ע סי' ח). וכן נפסק בפסקי הדין הרבניים (ח"ב עמ' 119, וח"ה עמ' 346, ועוד), וכן בחוברות 'אסיא' (בטאון הלכתי רפואי) במקומות רבים.
בפרט בשאלתנו, שגם אם נקבל באופן כללי את בדיקות הדם כהוכחה, ובדיקות הדם ישללו את אבהות האב הנוכחי, הנה אם זו מספרת לביתה שהיא היתה בתהליכי הפרייה מלאכותית הרבה שנים, וממילא רוב הפוסקים בלא"ה סוברים שאין ממזרות בקבלת זרע מאיש זר, (עיין שו"ת אגרות משה אבן העזר ח"א סי' י וסי' עא; וח"ב סי' יח. ושו"ת יביע אומר ח"ח סי' כא סוף אות ד, ועוד).
לכן כל זמן שהאם אינה אומרת בפירוש "זניתי עם אדם אחר", אי אפשר לאסור את הבת. גם אילו תאמר, אז יצטרך ביה"ד לפתוח בחקירת הבעל. וכל זמן שהדבר אינו נעשה – הבת אינה ממזרת.
