לפני כשבע שנים הופקד כסף לחשבון הפרטי של אחד היורשים, לפני פטירתו כתב בצוואה שהכסף שנמצא אצל היורש זה שלו וגם את זה לחלק.
השאלה האם הכסף שהופקד זה מתנה או צריך לעשות מה שכתוב בצוואה?
תשובה:
שלום רב,
אם המוריש הפקיד את הכסף מבלי לומר שום דבר לבעל החשבון, וכל שכן אם אמר שהוא נותן מתנה, הכסף הוא של בעל החשבון בלבד, ואין למוריש זכות לחזור בו.
אם המוריש אמר לבעל החשבון במפורש שהכסף נשאר שלו (של המוריש), בעל החשבון חייב לעיזבון כסף זה הנמצא בחשבון ויש לבדוק אם הצוואה תקיפה אף לגבי חובות, אם לא, הכסף יילך ליורשים על פי דין תורה.
בכל מקרה יש לבדוק את הצוואה, כיון שיש צוואות עם סעיף שאם אחד מהיורשים יערער על צוואה זו יפסיד את כל חלקו, ובמקרה כזה אם בעל החשבון לא יעביר את הכסף לעיזבון (ואפילו אם לפי הדין רשאי לעשות כן) הרי הוא יכול להפסיד את כל חלקו בירושה.
מקורות:
החוב של הבנק הוא כלפי בעל החשבון בלבד, הבנק אינו מכיר ואינו חייב להכיר שום אדם אחר מלבד בעל החשבון ולא השתעבד לשום אדם אחר, ולא משנה מהם ההסכמים שיש בין בעל החשבון לבין מפקיד הכסף. אם המפקיד אמר לבעל החשבון שהוא רוצה להפקיד כסף ולשמור את הכסף לעצמו, בעל החשבון מתחייב למפקיד להעביר לו כל כסף שיקבל מהחשבון, וממילא הוא חייב חוב למפקיד. אבל אם המפקיד לא אמר שום דבר לבעל החשבון, בעל החשבון יכול לטעון שהוא זכה בכסף שהופקד בחשבונו ללא תמורה. עיין נתיבות המשפט סי' ס ס"ק יט ועיין עלון המשפט גליון 31 עמוד ו.
