לתרומות לחץ כאן

הרחקות בעונת אור זרוע של עונה בינונית

בעונה בינונית שזה 30-31 כשהעונה היה בבוקר, האם בלילה שלפני העונה מותר בחיבוק ונישוק כמו בהפלגה, או שזה יותר חמור מהפלגה ואסור, איך להתנהג למעשה?

תשובה:

יש שכתבו שעונה בינונית חמורה יותר מעונת הפלגה ויש להחמיר בה כעונה עצמה ואף אם העונה למעשה היתה ביום יש להחמיר גם בלילה שלפניו ואף בחיבוק והנישוק.

למעשה מעיקר הדין אין הלכה כדעות אלו, ויש להקל, ובוודאי לגבי חיבוק ונישוק אם כי לגבי איסור תשמיש נהגו להחמיר אך הוא רק חומרא ולא מעיקר הדין.

כמובן כל זה רק באופן שברור לו שלא יוכל לבא על ידי זה לידי הוצאת זרע לבטלה, וכמו כן שלא יבא לידי כך שיירדם ובבוקר ימצא את עצמו באופן שלא שומר על הרחקות ביום העונה עצמה.

מקורות:

דין חו"נ בעונה עצמה הוא במחל' הפוסקים וכמבואר בשו"ע יו"ד סי' קפד ס"ב שדעת השו"ע שאין איסור והפוסקים הביאו שם שהמחמיר תבא עליו ברכה, ולגבי עונת או"ז אין חיוב לכו"ע אפי' מדין ברכה, אך מדין הרחקה לעצמו שלא יבא לידי שז"ל צריך להזהר וכל אחד לפי איך שהוא אדם, אולם בעונה בינונית נחלקו הפוסקים אם זה כדין עונת או"ז או כל היום הוא עונתה עי' בכו"פ (ס"ק טו) ובסד"ט (סוף ס"ק לא) שחלק עליו וכן הכרעת רוב הפוסקים וכמ"ש בשיעורי שבה"ל (סי' קפט ס"א אות ה), ולכן לגבי חו"נ פשיטא דיש להקל.

הצטרף לדיון

13 תגובות

  1. בפוסקים מובא שיש לפרוש ב"עונה הסמוכה לוסתה". לדעת רוב הפוסקים המדובר הוא על אותה עונה בה עשויה האשה לראות, כלומר אם יש הפלגה של 28 יום והיא רגילה לראות ביום, אז רק ביום ולא בלילה שלפניו, אולם האור זרוע [יש בדבריו פירושים רבים מאוד ואני נוקט כרגע מה שנפסק להלכה] נקט שיש לפרוש גם בעונה הקודמת לכך, שהיא העונה הסמוכה לוסתה, לומר בלילה שלפני אותה עונת יום, או אם היא רגילה לראות בלילה, ביום שלפניו. להלכה חששו לדבריו רוב האחרונים, כמבואר בש"ך בסי' קפד ובחתם סופר בהרבה מקומות, וכך נהגו רוב בני התורה, אלא שהדין בעונה זו קל יותר מבזמן העונה ממש לכמה ענינים.

  2. שלום וברכה ויישר כח.

    כבוד הרב שליט"א כתב: "להלכה חששו לדברי [של האו"ז] רוב האחרונים, כמבואר בש”ך בסי’ קפד ובחתם סופר"
    אולם בנידה ס"ג: מובא והזרתם את בנ"י מטומאתם. ולמדו מכאן שיש לפרוש מן האשה סמוך לוסתה.
    וכמה? אמר רבא עונה. מאי לאו עונה אחריתי? לא. אותה עונה.
    ונמצא שהגמרא שאומרת שאין צורך לנהוג כאור זרוע. וכן הכרעת רוב הראשונים והאחרונים – שצריך לפרוש בעונת הווסת בלבד. (וכן דעת הרמב"ם הרי"ף הרא"ש סמ"ג סמ"ק הראב"ד וכ"פ השו"ע והרמ"א והט"ז. וגם רעק"א והחוו"ד ותורת השלמים).
    וגם הב"ח שהביא חומרה זו להלכה כתב במפורש שזו החמרה ולא הלכה.
    ואף שהאו"ז החמיר וכ"כ הש"ך, מ"מ איך נוכל לפסוק כמותם? הלא קי"ל שהלכה כרבים (רמ"א חו"מ כה ב) ועוד שקי"ל בשל סופרים הלכה כמקל (ע"ז ז. רמב"ם ממרים א ה ורמ"א חו"מ כה ב). ובפרט שפשטות הגמרא מורה להדיא כמקילים.
    ואילו היה מנהג כל ישראל להחמיר בזה אז היה צריך להחמיר בזה, אולם זה לא המצב (ואם יש מקומות שנוהגים להחמיר בזה אז ייתכן שמנהגם אכן מחייב אותם אבל מה בסיס יש להורות כך לכל הציבור). וכידוע החזו"א הורה לרב קלמן כהנא מחבר 'טהרת בת ישראל' שלא יזכיר בכלל חומרה זו בספרו.

    הן אמת שהחת"ס כתב לחשוש לעונת אור זרוע גם בבעלת וסת לא קבוע. (חת"ס יו"ד קעט). וכן הורה שבט הלוי ועוד רבים מאחרוני זמננו האשכנזים. אולם דבריהם מחודשים מאד. כי הלא האור זרוע דיבר במפורש על מי שהיתה *רגילה* לראות ביום ולא על מי שראתה ביום באופן חד פעמי (=בעלת וסת שאינו קבוע).
    וגם סברת הש"ך שדחק מאד ליישב את הגמרא עם דברי האו"ז, הנה סברה זו שייכת רק בבעלת וסת קבוע – שתמיד רואה בשעות שונות ביום ואז מתייחסים לזה כאילו ראתה כל היום כולו אך בבעלת ווסת לא קבוע, שראתה פעם אחת בלבד, אז בוודאי לא שייך לומר שרואים כאילו עונתה היא כל היום כולו ולכן ברור לחלוטין שגם הש"ך שהחמיר כאו"ז החמיר רק בבעלת וסת קבוע.

    והנה הדרכי טהרה כתב לחדש שעונה בינונית דינה כווסת קבוע לענין זה, אבל דבריו מחודשים כי הלא חכמים השוו את עונה בינונית לווסת קבוע רק לעניין חובת הבדיקה והאיסור בתשמיש עד שתבדוק (שו"ע קפט ד), ואין לזה שייכות לשאלת עונת אור זרוע.

    והנה עוד יש מחמירים (הרב שלמה לוי) בעונת אור זרוע בטענה שכיום הגופים נחלשו והדם עלול להופיע כבר בעונה לפני. וגם דבריהם מחודשים שהרי אם באנו לחוש לכך, יהיה עלינו לחוש גם שמא יופיע הדם גם בעונה אחרי יום הפרישה או בעונות אחרות.
    ולכן וודאי שבכל הימים שהאשה עלולה לראות – בין לפני עונת הפרישה ובין אחריה – נכון לוודא שאין האשה חשה בכאבים המאותתים שהראייה עומדת להופיע ושאין הכתמה על הבגד התחתון שלה (שאז אפילו אם מדינא הכתמים טהורים נכון לפרוש מחשש שהווסת יקדים). והרוצים להחמיר – יחמירו בבעלת ווסת קבוע בלבד. אך איך נוכל להורות לכלל הציבור להחמיר בזה, ובפרט בבעלת ווסת שאינו קבוע?

    בברכה נאמנה

  3. אין לנו אלא מנהג ישראל, וכיון שבקהילות אשכנז הרוב נהגו בכך, ודאי אין להקל אלא מי שכך היה מנהגו או הוראת רבותיו, אצל ספרדים אכן נהגו להקל יותר.

  4. תודה לכבוד הרב על התגובה המהירה.
    היכן ראיתם שכך מנהג ישראל? ובכלל, הרי החזון איש סבר שאין להחמיר והורה לרב קלמן כהנא לא להזכיר בכלל את חומרת אור זרוע בתוך הספר שלו (טהרת בת ישראל לרב קלמן כהנא מהדורת תשל"ט; עמ' יד)
    אם יש קהילות שיש להם מנהג מבורר להחמיר בזה- שיעשו כמנהגם, אבל איך נוכל לומר לכולם שזו ההלכה הפשוטה

  5. תודה לכבוד הרב.
    לדעתי הענייה יש להעיר שלא ברור כמה שנים מנהג זה בכלל קיים בארץ ישראל ולכן קשה לראותו כמנהג מחייב כאשר הציבור הספרדי כלל לא נוהג כך (כפי שהרב כתב בעצמו)
    ובציבור האשכנזי, החזו"א כותב לא להזכיר בכלל הנהגה זו, ויש רבים בציבור האשכנזי שהולכים לפי פסקיו, וגם הרב קרליץ בחוט שני נידה (עמ' מא) כתב להחמיר בזה רק לבני תורה.
    וודאי שקהילה שנוהגת כך מנהגם מחייב אותם, אבל לא להורות כך לכל הציבור.
    יישר כח גדול וברכת ה'!

  6. מה כוונתך 'בני תורה'? כלל הציבור החרדי?
    הרי כל גדולי האשכנזים בדורות האחרונים למן הרמ"א רעק"א סד"ט חוות דעת החכמת אדם תפארת למשה ועוד ועוד עד החזו"א שחי כאן בארץ לפני כשבעים שנה לא הכירו מנהג כזה וגם חלקו עליו לחלוטין. וגם הרב נסים קרליץ כותב שאין להחמיר בזה להמון העם.
    גם אם נוצר מנהג כזה בקרב תלמידי אותם מורי הוראה מסוימים שהחמירו בזה, הרי ברור שהיו ועדיין יש מורי הוראה רבים הרבה יותר שסברו שאין כל צורך להחמיר בזה לכלל הציבור. וברור שתלמידיהם פסקו להקל בזה לכלל הציבור, וא"כ יש לשאול כמה תוקף אפשר לתת למנהג שקיים בפלח מסוים של הציבור?

    הלא ברור ומוסכם שכל הזמן (מלפני מאות שנים ועד היום ממש) היו גדולי הוראה שכתבו שאין שום סיבה להחמיר בזה לכלל הציבור? איך אפשר לומר שיש כאן מנהג שמחייב את כל הציבור החרדי.

  7. בהוראה בכלל ובהל' נדה בפרט, יש דברים שהתקבלו ונטהגים בהם גם אם יש רבים מגדולי הדורות הקדומים שחלקו, אלו דברים פשוטים, מה שכתבתי הוא בסך הכל המציאות שהשתרשה בעקבות חומרתו של החתם סופר בענין שהובאה בפתחי תשובה והתקבלה על גדולי הדורות האחרונים רובם, אני חושב שמיצינו את הענין.

  8. פשוט שרבני בית ההוראה לא צודקים כלל, ומאחר דרוב ככל הפוסקים לא חשו לעונת או"ז וכן הורה רשכבה"ג החזון אי"ש זצ"ל וכן מורים מורי הוראה רבים, אין מקום להורות כן, רק אפשר לומר דיש מקום להחמיר בזה מאחר דכן דעת פוסקים מסוימים.

  9. כל אחד יעשה בזה כמנהגו, מנהג רוב בני התורה האשכזים לחשוש לאור זרוע, וראה כמה החמיר בזה החתם סופר, שדן אולי אפילו במקום עיגון לאסור, באשה שזה הערב היחיד בחודש שהיא טהורה.

  10. כבר הארכנו בזה, ואכן מיצינו. בהלכה יש מושג מחייב של מנהג המקום (פסחים נ). אין ליהודי מחוייבות למנהג של 'בני התורה האשכנזים'. מי שרוצה רשאי להחמיר, אך וודאי אין חובה לעשות כשיטת הגאון בעל חתם סופר זצל כנגד דבר המפורש להיתר בש"ס ובריף ראש רמב״ם שולחן ערוך. והב"ח כתב שזו חומרה ולא הלכה, וגם הש"ך החמיר רק בבעלת וסת קבוע. והחזו"א זצל גם התיר.
    יישר כח גדול וברכת בריאות שלמה לרבני בית ההוראה שליטא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל