שלום וברכה לרב המשיב,
אני ובעלי נשואים מזה שנה, אני עובדת על מנת שבעלי יוכל להיות תלמיד ישיבה מבלי שיהיה לו את הנטל של הפרנסה לבית, ברוך השם המשכורת מאוד מכובדת ויש המון הטבות שעוזרות לנו לחסוך, ובנוסף ההוצאות שלנו הן מינימליות. הבעיה היא שבעלי מאוד דואג לחסוך כמה שיותר, לצורך כך הוא בנה לי פורמט חודשי של איך לנהל את הכסף והגדיר לי תקציב לכל דבר, לדוגמא: הוצאות על כלכלה 830 ש"ח, דלק 600 ש"ח הוצאות אישיות 500 ש"ח וכדומה, יש חודשים אם לא כולם שאני לא עומדת בתקציב, לדוגמא, חודשים שבהם היו אירועים אז חרגתי מהתקציב האישי שלי, כאשר מחירי הדלק עלו אז חרגתי מתקציב הדלק, לבעלי זה מאוד צר ומאוד מרגיז אותו שאני חורגת למרות שרוב הפעמים זה לא תחת אחריותי. הנושא הזה כבר הפך להיות רגיש בבית, אני מתהלכת כל החודש עם פנקס שעליו אני כותבת כל שקל ושקל שאני מוציאה ואם אשכח הדבר לא מתקבל אצל בעלי וזה נהפך לריב, מבחינתו זה שום דבר לרשום כל הוצאות אבל לי זה מאוד קשה לחיות ולחשב את עצמי סביב פנקס מה שכן הוא רוצה שאני גם אתחיל לחשב קילומטראז' ביחס לדלק וכך לטענתו אוציא פחות על הדלק. הדבר נראה ממש מטורף בעיניי, קשה לי מאוד עם המצב הזה, וחשוב לי לציין שאין אני מפונקת שמפזרת כסף כל היום רוב ההוצאות האישיות שלי הולכות על שתיה, אוכל שאני קונה בדרכים או מסעדה שיצאתי עם בעלי. ומנגד השכר שלי גבוהה יחסית לזוג צעיר (בלי ילדים) אני מכניסה 5500 ובעלי עוד 1200 מהישיבה כך שיוצא לנו לחסוך כ-4000 שח ולעתים יותר בחודש, שזה מעל ומעבר אני מכירה את אמירת חז"ל האומרת שעל כל אדם לחסוך שליש כדי שיהיה לו לעתיד. מה עליי לעשות הרב? איך עליי להסביר לבעלי שאני לא יכולה עם המצב הזה יותר, שאני מרגישה שיש לי שוטר שבודק אותי בכל שקל ויהיה אסון אם אחרוג או אשכח לכתוב. חשוב לי לציין לרב שאני מבינה שבעלי גדל בבית כזה ובסוף רצון בעלי הוא שיהיה לנו בית משלנו ונחת כלכלי אבל אין אני רואה פה סטירה בין השניים. אני לא רוצה לגרום לריבים בבית ולא רוצה להגיע למצב שאומר לבעלי שדיי זה הכסף שלי והוא לרשותי, אני אסתדר איתו. חשוב לי ליצור אווירה טובה בבית לשנינו מבלי שנחייה סביב הכסף.
תודה רבה.
תשובה:
בס"ד
שלום וברכה.
לפני שאנסה לענות על שאלתך חשוב לי לציין כי הקושי אותו את מציינת באופן מפורט, מצוי אצל הרבה זוגות.
אמנם אינני יודע האם במצבך תרגישי עם הדברים כ"צרת רבים חצי נחמה" או כ"צרת רבים נחמת שוטים" אך את עצם הידיעה היה חשוב לי להביא לידיעתך.
הקושי שלך הוא בשני מישורים שונים.
גם לוּ בעלך היה המפרנס העיקרי של הבית, היית מתמודדת עם קושי לא פשוט, משום שרוב הנשים מעצם טבעם כנשים אוהבות וזקוקות בדר"כ לאיזה שהוא סכום במזומן או בכרטיס אשראי אותו הן יודעות שהן יכולות להוציא "ולבזבז" גם ללא אישור הבעל, אך לצערי ישנם גברים לא מעטים שלא מכירים את "הצורך" הזה אצל נשותיהם, ובטוחים שגם האשה יכולה להסתדר עם מינימום.
בנוסף ברגע שהאשה היא המפרנסת העיקרית של הבית הקושי מחריף מאד, גם משום שאז האשה נותנת לגיטימציה גבוהה יותר לצורך אותו כבר הזכרנו, וגם משום שהיא חשה שהיות והיא עובדת על הכסף "מגיע" לה להיות זו שמחליטה לאן ואיך יוצאו הכספים.
אמנם נכון שאם מהפן ההלכתי גרידא היינו ניגשים לשאלתך, הרי שברור שמעה ידיים של האשה הם של הבעל, כתקנת חז"ל, אך חז"ל גם איפשרו לאשה לומר – איני ניזונת ואיני עושה. כלומר עיקר חיוב הפרנסה מוטל על הבעל ולצורך כך תיקנו חז"ל שכל הכנסותיה של האשה יהיו שייכים לבעל, אולם ביכולה של האשה "לוותר" על התקנה שניתקנה לזכותה ולרווחתה ולומר איני ניזונת זאת אומרת אין לי כל צורך שתפרנס אותי ואיני עושה דהיינו כל הכנסותי הם שלי בלבד. אלא שאז גם ההוצאות השוטפות לצורך קיומה הבסיסי של האשה אמורים להיות מחשבונה ועל חשבונה של האשה, האמת היא שכמעט ואין יכולת לחיות בצורה כזו בפרט אם הבעל גם יגיד שהוא מקפיד על כך, אך בעיקר גם את כותבת במכתבך שאינך מעוניינת להיות ולחיות בצורה כזו.
מה גם שלא פירטת במכתבך מה מביא את בעלך להתנהגות זו, ואולי גם את אינך יודעת.
האם זו קמצנות, חסכנות יתר, דאגת המחר, אידיאלים למיניהם, וכו' כאשר כל אחר מהמניעים שהזכרתי יכולים להוות סיבה מספקת לחיים בדרך זו.
אך הדרך הנכונה בחיים היא שבני זוג יושבים יחדיו וכל אחד מביא את צרכיו ואת מחשבותיו על הדרך לניהול כלכלי נכון. כמובן שהדבר צריך להיעשות מתוך מתן כבוד הדדי אחד לדבריו של השני, ולנסות להגיע יחדיו לצורה ולדרך בה מנהלים יחד את הקופה המשותפת כאשר בתוך זה נלקחים בחשבון כל הפרמטרים העניינים לנושא.
אולם קורים גם מקרים בהם בני הזוג לא מצליחים להגיע לעמק השווה, במקרים אלו כדאי מאד לערב צד שלישי כגורם מגשר הלוקח בחשבון את כל מה שצריך, ואת הצרכים הבסיסיים של כל אחד ויחד עם בני הזוג מגיעים להחלטה ולתובנה על ניהול תקציב נכון.
בהצלחה רבה.
הרב יהודה ליב אוירבך
אחראי ומנהל המוקד הטלפוני של ארגון "בינת הלב"
מפקח ארצי של ארגון "מרכז החינוך"
טל. 02.6587003
נייד. 052.7643333
פקס. 02.6587006
