פרשת פקודי – "עין הרע"

"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (שמות ל"ח, כ"א)

"אלה פקודי, בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחשת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו. משכן משכן, שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהם של ישראל" (רש"י)

דברי חז"ל המובאים ברש"י טעונים ביאור, והלא כבר חמש פרשיות עסקו עד עתה במלאכת המשכן וא"כ מדוע מצאה התורה לנכון לרמוז דוקא כאן שהמקדש נתמשכן בשני חורבנות?

המהר"ל (בגור אריה על התורה) ענה על כך ש"דבר זה הוא מופלא בחכמה" שכשם שלוחות ראשונים נשתברו משום שנתנו בפומבי ושלט בהם עין הרע, כך גם במעשה המשכן שלטה עין הרע מפני שנמנו כל תרומותיו וכליו. וכך גם במעשה המקדש מנה הנביא את כל אשר היה בו ולכן שלטה בו עין הרע, שכל מקום שיש בו מנין, עין הרע שולטת. ועל כן באה התורה לרמז דוקא כאן שבגלל מנין ופרסום מעשה המשכן נתמשכן ב' פעמים.

ברם, האור החיים הקדוש ועוד מפרשים רבים חלקו על דברי המהר"ל ודייקו את לשון הפסוק "אלה פקודי" המדגיש שדוקא ספירה זו חשובה ומועילה, שכן אין הברכה שרויה בכל ספירה ומניין אחרים, כיון שאינה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר הספור והמנוי (כמבואר במסכת בבא מציעא דף מ"ב ע"א), מה שאין כן כאן, אמר הפסוק "אלה פקודי" דהיינו שספירה זו מביאה ברכה, כי אדרבה ככל שירבה המספר, תגדל הזכות ותסובב ברכה למרבה משום שהמשכן מביא ברכה.

ומעתה עלינו להבין מה עומקה של אותה עין הרע ומדוע בבית המקדש אינה שולטת?

הרב דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ד עמוד 4) מבאר שיש לב רע ויש עין רעה, ולהפך יש לב טוב ויש עין טובה. מהו ההבדל ביניהם? ביאר המהר"ל (נתיבות עולם נתיב עין טוב) שמי שיש לו לב טוב אמנם רוצה בטובת חברו, אבל מי שיש לו עין טובה מוסיף לרצות עבורו שלמות הטוב, איננו שבע רצון עד שיראה לו בחוש כל הטוב ממש. וכן להפך, בעל לב רע רוצה ברעת חברו, ובעל עין רעה אינו יכול לסבול אפילו נקודה קטנה של טוב לחברו, עינו צרה בו והוא תאב לראות בו בחוש את שלמות הרעה.

עפ"ז הוסיף לבאר: ידוע שנפשות כל בני אדם קשורות ומעורות זו בזו בשורשם הרוחני, ואם אחד מקנא בחברו ועינו צרה בו, היינו שעצם מציאותו של חברו מטרידה אותו והיה רוצה לראות ברעתו המושלמת (שזוהי עין רעה), א"כ במידה וחיי חברו תלויים בו יתכן ויוכל לגרום בכך למעט לחברו משפע החיים וממילא יהיה עלול יותר לנזקים.

אלא שעדיין הדברים דורשים ביאור והלא אין דין ללא דיין, ובמה אשם אותו אדם שנפגע מעין הרע?

על כך הוסיף הרב דסלר שאנו מוצאים בדברי חז"ל שני אופנים שניתן באמצעותם להינצל מעין הרע ועל האדם לזכות בהם ובכך ינצל מקנאה ומעינא בישא: הראשון הוא מהאמור אצל יוסף "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" ולמדו חז"ל במסכת ברכות (דף כ' ע"א) "שלא שלטה עין הרע בזרעו של יוסף משום שמי שלא רצה לזון עינו ממה שאינו שלו, אין עין הרע שולטת בו" וביאור הדברים, שהרי בדוק ומנוסה שמי  שאינו חי בשביל עצמו כלל והוא "נותן" ולא "נוטל" בכל ענייניו, אינו מעורר קנאה כלל. וזו היתה זכותו של יוסף שלא רצה לזון עינו במה שאינו שלו כיון שכל מהותו היתה נתינה ולא נטילה ולכן זכה שלא שלטה בו עין הרע.

דרך נוספת להינצל מעין הרע למדו חז"ל (שם) מהפסוק "וידגו לרוב בקרב הארץ – מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בו" הדגים מכוסים מן העין וחיים כאילו בעולם אחר ואינם מתחרים עם יושבי היבשה כלל. חז"ל לימדו אותנו שאדם המתעלה, גודל בצניעות, מכוסה מעינם של הבריות, שאיפותיו טהורות ורוחניות ועולמו מנותק מהסתכלות בעין גשמית, הרי חייו שלווים ובטוחים מעין הרע.

כל ספירה בפומבי מעוררת קנאה, מה שאין כן המשכן הוא מקור השפע העולמי אשר דרכו משפיע הקב"ה את הברכה לעולם כולו, על כן ודאי שבמקום זה לא שולטת עין הרע וכפי שהתבאר שנתינה מושלמת לזולת מפקיעה מאליה את הקנאה והעין הרעה.

מעתה מאירים דברי האור החיים הקדוש שספירת כלי המשכן ותרומותיו היתה שונה מכל ספירה אחרת, כיון שאדרבה "מניינו מביא ברכה" וככל שירבו הפרטים במשכן כן תרבה הברכה לעולם, וממילא גם לא שייכת קנאה ועין הרע.

יתרה מזו, המקדש הוא מקור לשאיבת חיזוק רוחני והשקפה אמיתית על חיי העולם, אדם שהיה נכנס למקדש היה זוכה לשפע טהרה וחיזוק באמונה בקב"ה, וכפי שהתבאר שאין סכנה לקנאה ועין הרע אלא למי שנפגש עם העולם הגשמי, אבל במקום שכולו רוחניות גם ההסתכלות בו היא בהשקפה נכונה ואמיתית וממילא אין מקום כלל לקנאה ועין הרע.

אולם, כל השפע הניתן דרך המשכן ובית המקדש הוא בזכותם של ישראל, וכשעשו רצונו של מקום, השכינה היתה שורה בתוכם והושפע שפע ברכה לכל העולם, אבל כשחטאו ובמיוחד בבית שני שחרב מפני שנאת חינם וצרות עין, הרי שבטלה  זכותם וממילא שלטה במקדש עין הרע ונחרב.

ומעתה ניתן להבין גם את דברי המהר"ל ולומר שאף שבבית המקדש לא שולטת עין הרע כיון שהוא משפיע ברכה לעולם, אין זה אלא רק בזמן שעם ישראל עושים רצונו של מקום אבל כשחטאו בטל השפע וחזרה עין הרע לשלוט, ועל כך רמזה התורה כאן "אלה פקודי המשכן משכן העדות"- על המקדש שנתמשכן שתי פעמים בגלל עוונותיהם של ישראל.

יהי רצון שנחזור לעשות רצונו של מקום ולעסוק בתורתו לשמה ונזכה שכל אחד מאיתנו יראה במעלת חברו, ונזכה עי"ז לבניין בית שלישי ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *