זמן ק"ש ותפילה האם עדיף כשיטת המג"א וביחידות, או כשיטת הגר"א ובמנין

אדם שמשתדל לשמור על זמן ק"ש ותפילה כשיטת המג"א. היינו דחשבינן את השעות מעלות עמוד השחר, ופעמים שמאחר את הזמן, מפני שאין אז מנין, והאם להקפיד על זמן זה, או להתפלל במנין?

תשובה: יקרא ק"ש ביחידות לפני התפילה קודם סוף זמן קריאת שמע לשיטת המג"א, ותפילה בציבור יתפלל אח"כ לשיטת הגר"א.

נימוקי התשובה: בספר אבני ישפה על הל' תפילה [להגרי"פ פיינהנדלר] מובא ד"קריאת שמע בלי ברכותיה ובלי תפילין לפי זמן המגן אברהם עדיף על ק"ש בתפילין ובברכות לפי זמן הגר"א". דכתב (בפרק ח' סעיף ג') "גם באופן שיוכל להספיק לקרוא ק"ש לפני סוף זמנו ע"פ שיטת הגר"א (שהוא מאוחר יותר) בכל אופן רשאי לקרות בלי ברכות ובלי תפילין כדי להספיק זמן ק"ש של המג"א". [מ"ב סימן נ"ח סק"ד, ביה"ל סימן מ"ו ס"ט ד"ה ויוצא וכו'. ואם תשאל והרי אפי' עבור תפילה בציבור התרנו לוותר על זמן המג"א וכו' וא"כ מוכח שדעת הגר"א עיקר, ואיך כאן יש היתר לקרוא ק"ש בלי תפילין שהוא איסור לכתחילה.

ונראה ליישב דכיון דעד חצות עדיין יש לו שכר תפילה כדאיתא בשו"ע (סימן פ"ט סעיף א'). ועוד שדעת הגר"א עיקר להלכה עדיף שיתפוס שיטתו כדי להרויח תפילה בציבור, אבל לענין ק"ש כיון שעבר ג' שעות הפסיד לגמרי, ולכן אין לו להקפיד על תפילין, וכן מצאנו בביה"ל (סימן נ"ח ס"א בד"ה מצוה) שלהרויח זמן ותיקין רשאי לקרוא בלי תפילין. והו"ה בזה.

ובשו"ת  מנח"י ח"ג (סימן ע"א) הביא פוסקים שזמן המג"א הוא רק לענין ק"ש ולא לענין זמן תפילה. עיי"ש. ולפי"ד לא קשה מידי].

ובסעיף י"ב (שם) בענין סוף זמן תפילה [עד סוף ד' שעות זמניות ביום – שו"ע סימן  פ"ט ס"א] "דעת המגן אברהם דסיום זמן תפילה הוא מקודם יותר" [דס"ל דחישוב היום הוא מעמוד השחר עד צאת הכוכבים – מ"ב סימן נ"ח סק"ד] "ודעת הגר"א שהזמן מאוחר יותר". [דס"ל דהחישוב הוא מהנץ החמה עד שקיעת החמה – שם].

"ונראה שאם יחכה לתפילה בציבור יעבור זמן תפילה של המג"א, מכל מקום לא יתפלל עתה ביחידות משום כן, אלא יתפלל בציבור בזמן הגר"א, וכ"ז באופן שקרא קריאת שמע בזמנה, ולנוהגים כמו המג"א יתפללו ביחידות וכן נוהגים הספרדים". [גאון אחד שליט"א, והוסיף שלעיתים לא קבועים שרי להתפלל ביחידות בזמן של המג"א, עכ"ד. ונראה דטעמו משום דס"ל העיקר לדינא כדעת הגר"א (וכ"כ בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן כ"ד שדעת המ"ב נוטה כשיטת הגר"א. וכ"ה בשו"ת מנחת יצחק הנ"ל). ולכן אין להחמיר להתפלל בזמן המג"א ביחידות דחומרא דאתי לידי קולא הוא, ומה שאמר שלעיתים לא קבועים שרי, מצאתי מקור לזה בדברי המ"ב סימן נ"ח ס"ק י"ט, עיי"ש, אכן הרבה נוהגים כהמג"א וכן נדפס בלוח ארץ ישראל. וכן דעת הכף החיים (סימן נ"ח) להתפלל ביחידות בזמן המג"א. אבל בשו"ת מנח"י (הנ"ל) כתב שגם ספרדי יתפלל בציבור וכנ"ל. והגרבצ"א שאול אמר שסוף זמן תפילה לספרדים הוא לפי חשבון המג"א ולכן יש להתפלל ביחידות ולא במנין, אם בזמן שיתפלל עם הציבור יעבור זמן זה. וכן מצאנו שהרא"ש התפלל ביחידות מוסף ביוה"כ כמובא בטור סימן תר"כ, כי הציבור היה מאחר תפילת מוסף אחר ז' שעות, ע"כ].

בספר הליכות שלמה [להגרש"ז אויערבאך] על הל' תפילה (פרק שביעי סעיף י"ב) הרואה שהשעה קרובה לסוף זמן ק"ש להמג"א ראוי שיקרא קריאת שמע מיד בלא ברכותיה ויתנה שאם עיקר זמנה כהמג"א יוצא בזה חובת קריאת שמע ואם לאו הריהו כקורא בתורה וכו' וכשעושה כן אין עליו חיוב להניח תפילין כדי שלא יהיה כמעיד עדות שקר בעצמו ח"ו כיון שרוב העולם נוהג כהגר"א וכו'.

ובאורחות הלכה – שם (מס' 43) והיה רבינו מזרז הרבה להזהר בזמן ק"ש של המג"א, והיה רגיל לומר אילו היו מציעים לאדם אתרוג שלדעת המג"א פסול הוא, ודאי לא היה עולה בדעתו לקנותו, ולמה לא יחוש לכך במצוות עשה דק"ש וכו', עיי"ש.

בספר שארית יוסף, "אם משערים זמן ק"ש מהנץ או מעמוד השחר", יש בזה מח' הפוסקים דעת התרומת הדשן והמג"א שהזמן הוא מעמוד השחר עד הלילה, ודעת הלבוש והגר"א והגר"ז והתויו"ט שהזמן הוא מהנץ עד השקיעה. ויש שכתבו [כוונתו לתשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך ח"א] בשם הגר"ח מבריסק, דזמן רב נהג להחמיר כהמג"א, אבל עבר על הענין בעיון הרבה פעמים עד שהחליט בדעתו שיש להקל בזמן ק"ש ששיעורו מהנה"ח עד השקיעה. וכן דעת החזו"א, זולת במקום שהמנהג כהמג"א, ועל כל פנים לענין מצות ק"ש יש לומר בזה ספק דאורייתא לחומרא, ולכן יש למנות מעמוד השחר. וכן הורה הגר"א קוטלר.

וע"ע בספר שארית יוסף ח"ב (עמוד רנ"ח – רנ"ט – סק"ה) "בענין תפילה בציבור אחר ד' שעות לשיטת הגר"א, הנה מי שנוהג תמיד לחשב ד' שעות של זמן תפילה לשיטת המג"א [למנות הד' שעות מעמוד השחר] ונזדמן למקום שאין שם מנין לתפילת שחרית אלא בתוך ד' שעות לשיטת הגר"א [דהיינו ד' שעות מהנץ החמה] אם עדיף שיתפלל ביחידות בתוך ד' שעות לזמן המג"א או דעדיף שיתפלל בציבור אף שהציבור סומך על שיטת הגר"א לענין זמן תפילה.

הנה לכאורה כיון דתפילה מדרבנן, ודין זה שנוי במח' הפוסקים אם משערים מעמוד השחר או מהנץ החמה, וכן נתבאר דלענין סוף זמן תפילה [שהוא מדרבנן] סמכינן על שיטת הגר"א, אחר שמצאנו כמשמעות דבריו בסידור רב סעדיה גאון, וכן משמע מתשובת הרמב"ם, ממילא יש לומר דגם מי שרגיל להחמיר לנהוג כשיטת המג"א היכא שאין לו מנין להתפלל בציבור בזמן המג"א, יעדיף להמתין ולהתפלל בציבור ויסמוך על שיטת הגר"א וסייעתו.

ובביאור הלכה (סימן נ"ח ד"ה ומצוה) שכתב דהזהירים לקרות כהוותיקין מותר להם להתפלל ביחידות וכו' ולכאורה הו"ה הכא. [וביאור דבריו: דהנזהרים להתפלל וותיקין שזו היא הלכה, מותר להם להתפלל ביחידות, והו"ה הכא שאין לו מנין להתפלל בזמן המג"א יתפלל ביחידות אז].

אך בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן ע"א חילק בזה, דהכא הוא חומרא לנהוג כהמג"א, [וביאור דבריו: דאינו דומה, דהכא הוה רק חומרא לנהוג כהמג"א, משא"כ המתפללים וותיקין זו הוה הלכה]. וגם על דברי הביה"ל יש מהאחרונים שחולקים ע"ז, וכמש"כ בשו"ת בנין עולם, ובשו"ת האלף לך שלמה.

ואמנם מאחר שלדעת המג"א אין להתפלל בשעה כזו לפיכך אם יוכל להתאמץ ולכוין בתפילתו עדיף טפי שיתפלל ביחידות בזמן שהוא לכל הדיעות, אבל אם אינו יכול לכוין בכל התפילה, יכול לסמוך על שיטת הגר"א בדבר דרבנן, ובפרט דכן משמע מהראשונים ומה שנהג בקביעות כהמג"א אינו אלא חומרא, ובאופן שמבטל מנהגו שלא בקביעות אין צריך התרה וכו', עיי"ש.

כתב הרמב"ם בספר המצוות מצוה העשירית (עמוד רי"ח) שצונו לקרוא קריאת שמע וכו' והוא אמרו יתעלה (פ' שמע) וכו' ובשכבך ובקומך וכו' התבאר שקריאת שמע דאורייתא ולשון התסופתא (רפ"ג) כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע כך נתנו חכמים זמן לתפילה כלומר שזמני התפילה אינם מן התורה, אמנם חובת התפילה עצמה היא מן התורה וכו' והחכמים סדרו לה זמנים וכו', עיי"ש.

ובספר המצוות (מצוה ה') שצוונו לעבדו וכבר נכפל זה הציווי פעמיים באמרו ועבדתם את ה' אלוקיכם, ואמר ואותו תעבודו וכו' ולשון הספרי לעבדו זוהי תפילה וכו' עיי"ש. וברמב"ן (שם) שסובר שתפילה דרבנן והפסוק הוה רק אסמכתא בעלמא.

ברמב"ם בפ"א מהל' תפילה ה"א מצוות עשה להתפלל בכל יום ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה.

ועיין בשאגת אריה סימן י"ד מה שכתב בענין מח' הרמב"ם והרמב"ן באריכות, עיי"ש.

במג"א (סק"ז) כתב שזמן ק"ש עד ג' שעות הוא מה"ת והם ג' שעות זמניות. וכן הביא במ"ב (ס"ק כ"ז) שכמה מהאחרונים הסכימו כן. אולם בחינוך (מצוה ת"כ). ובכ"מ (פ"א מהל' קר"ש הי"ג בדעת הרמב"ם). ובפני יהושע (הובא בדעת תורה לסעיף ו'). וראשון לציון (מבעל או"ח – ברכות ט:) משמע שמה"ת זמנה כל היום וחכמים קבעו להקדים עד ג' שעות [ואפשר בדיעבד לקרותה אחר ג' שעות אם לא הספיק קודם לכן, כיון שמה"ת זמנה כל היום. אמנם עי' פמ"ג (סימן מ"ז סק"ב) דחכמים עקרו אחר הזמן ג' שעות דאפי' מה"ת לא יצא לפי"ד תוס' סוכה ג.].

ובספר משמרת שלום (סימן ט' – אות ב') שכתב שכיון שיש אומרים שמה"ת זמנה כל היום לכן אם קוראה לאחר הזמן יכוין שאם יש מצוה בקריאתה הרי קריאתו לשם מצוה, ואם אין מצוה בקריאתה הרי"ה כקורא בתורה וכו', עיי"ש.

ובלבוש (סעיף ו') דעד ד' שעות הוי קצת זמן קימה. וכתב התורת חיים (סק"י) דלדבריו יצא עד ד' שעות. ועיין באשל אברהם דמדאורייתא זמנה עד ד' שעות.

בספר דע"ת (סימן נ"ו ס"ו) ד"ה ומצאתי, דלענין ק"ש דאורייתא יש לחשב מעה"ש, ולענין ברכות ק"ש יש לחשב מנה"ח. ובכה"ח (סימן רל"ג סק"ז) כתב כן לענין תפילה. ובשעה"צ (סימן נ"ח סק"י) מח' האחרונים דלמג"א וסייעתו מחשבים את היום מעה"ש עד צאה"כ. ולגר"א וסייעתו הוא מנה"ח עד השקיעה, ובשו"ת אגרות משה או"ח (סימן כ"ד) כתב שהמנהג כהגר"א והיחידים מחמירים כדעת המג"א. וע"ע בדבריו ביור"ד ח"ג (סימן קכ"ט – ג') דיש להחמיר כשתי השיטות, אבל במקום שבאו תלמידי הגר"א ונוהגים כהגר"א רשאים לנהוג כמותו אף לקולא, עיי"ש.

במנחת כהן (מבוא השמש מאמר ב' פרק ו' ט') דמדייק מהרמב"ם, וכן נראה בפאר הדור (להרמב"ם סימן מ"ד וראה בהגהות שם) ומעוד ראשונים שמונין היום מהנץ החמה, ויש ראשונים דנראה מהם דמחשבים מעלות השחר, ועיין תרומת הדשן (סימן א') דסובר דמחשבים מעמוד השחר. וכ"כ ב"ח וט"ז. ופרי חדש (סימן תמ"ג). והמג"א (כאן ובפמ"ג שם) כתב דבקר"ש כו"ע מודים דמונין מעמוד השחר, וכ"כ בשו"ת חיים שאל ח"ב (סימן ל"ח אות ע'). ושו"ת תשובה מאהבה ח"א (סימן כ"ה). ובדרך החיים (סימן כ"ד). ובקיצור שו"ע (סימן י"ז ס"א), ובשו"ת רב פעלים ח"ב (סו"ס ב'). ובשו"ע הרב (ס"ג סימן פ"ט ס"א) ובתפארת ישראל (שם) ובחתן סופר (שער קר"ש אות ה' – דכן דעת רוב ראשונים) ובכף החיים (סק"ד) דמביא מעוד ספרים. ובביה"ל (סו"ס מ"ו ד"ה ויוצא בזה) והוסיף שאם רואה שהציבור יקראו קר"ש לאחר זמן המג"א יקדים לקרוא קר"ש לפני התפילה ויכוין לצאת בו יד"ח.

אך בלבוש (סימן רל"ג) כתב דמונים מהנץ החמה. וכ"כ בתוספות יו"ט (פסחים פ"ג מ"ב) והגר"א סימן תנ"ט. וכן דעת הרב בסידורו. והובא בערוה"ש (סי"ד), וגם הוא פסק כן לדינא. וכדעה זו פסקו בשו"ת מהרש"ג ח"א (סימן ס"ו). אשל אברהם מבושאטש. ובאגרות משה ח"א (סימן כ"ד – ובחלק יור"ד ח"ג סימן קנ"ט–ג') כתב דיש להחמיר בהכל כשני הדיעות, ועיין בחזו"א (סימן י"ג) דכתב דרבים נהגו כהגר"א. ובמ"ב (סק"ד – ובסימן רל"ג סק"ד) ושעה"צ (סק"י) דמביא ב' דיעות (הנ"ל) וראה בשו"ע הרב (סימן תמ"ג ס"ד) שמנין שעות זמניות הוא מהנץ החמה.

ובמנחת כהן מסיק: דלהלכה נראה כלבוש, אבל למעשה ראוי להחמיר כב' הסברות בכל הדברים שהם מה"ת כמו לענין קר"ש דראוי לחשוב מעה"ש. [ולפי מה שמובא לעיל בשם הרבה פוסקים דזמן קר"ש מדרבנן, לא צריך להחמיר כהמג"א] אבל בדברים שהם מדרבנן יש לנהוג כלבוש בין לקולא ובין לחומרא שסברא זו נראית יותר, ע"ש.

ובספר אשי ישראל [להגרא"י פפויפר] דיני תפילה פרק י"ג סעיף ד', "סוף זמן סיום תפילת שמונה עשרה של שחרית בסוף השעה הרביעית משעות זמניות של היום שהוא סוף השליש הראשון של היום וכו' ובדיעבד שלא התפלל עד זמן זה יכול להתפלל עד חצות אלא שאין לו שכר תפילה בזמנה וכו'".

[ובסק"ט (שם) בשו"ת ארץ צבי סימן קכ"א דלימד זכות על המסיימים תפילת שחרית לאחר הזמן דחשיב כהתפלל בתוך זמנו.

ובשערים המצויינים בהלכה (סימן י"ח סק"ב) שהביא ראיה לארץ צבי מהפמ"ג (א"א סימן תר"כ) דבמוסף יכול לסיים לאחר הזמן ומבואר דלמד דאין לחלק בין שחרית למוסף, וע"ע בא"א מבוטשאטש (סימן ק"ד ס"ו). ובערוה"ש סימן ק"ו ס"ה דסגי בתפילת שחרית להתחיל בזמנו. ולכאורה בערוה"ש (הנ"ל) משמע דמיירי אף בהתחיל קודם חצות ויסיים לאחר חצות (דאל"ה ומיירי רק שסיים לאחר ד' שעות למה כתב שם די"א דבאופן זה יתפלל הביננו הרי עדיין לא עבר זמן תפילה לגמרי).

ועיין בפתח הדביר (סימן ק"י סק"ג) דאם יודע שיסיים לאחר הזמן לא יתחיל להתפלל שמו"ע. ועיין בבירור הלכה (לריא"ז סימן ק"י ס"א) מה שהאריך בזה. ועיי"ש שהבין שגם דעת רעק"א כן. ועיין שו"ת אז נדברו ח"ה – סימן ע"ג] עיי"ש.

ובא"א מבוטשאטש מהדו"ת סימן פ"ט ס"א דאם התחיל קודם חצות יכול להמשיך גם לאחר חצות, דאולי הוי רק בתורת תשלומין. ועיין בשיח הלכה (סימן פ"ט סק"ז).

ובא"א מהדו"ת סימן רל"ג דאפשר דאם רק התחיל בזמנה יש להקל אף אם גומר אחר זמנה, עיי"ש.

בספר חיי משה (סימן פ"ט ס"א) בשו"ע סימן פ"ט ס"א זמן תפילת השחר מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה וכו' ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפילה בזמנה שכר תפילה מיהא איכא. והרמ"א: ואחר חצות אסור להתפלל תפילת שחרית.

וראה במ"ב (סק"ה) שהביא איך משערים זמן של אחר ד' שעות. וידועות שתי השיטות בזמן קר"ש ותפילה ולכתחילה יש לחשוב השעות גם לגבי זמן תפילה אפי' דהוי דרבנן לפי מג"א מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. ועיין מ"ב (סימן תמ"ג סק"ח). ובספר ישראל והזמנים (סימן ט'). ובכף החיים (סימן רל"ג סק"ז) שכתב דמידי דרבנן כגון סוף זמן תפילה המנהג כהלבוש, ובשו"ת מנח"י ח"ג (סימן ע"א) שכתב שאף למי שנוהג תמיד לפי זמן המג"א עדיף לאחר את הזמן לפי שיטת הגר"א ולהתפלל בציבור מלהקדים ולהתפלל בתוך הזמן ביחידות, דהנוהגים כהמג"א הוי רק משום חומרא. אולם בשו"ת אור לציון [להגרבצ"א שואל] ח"ב (פרק ו'), ובספר אשי ישראל (פרק י"ח הער' מ' בשם הגרשז"א) כתבו שעדיף להתפלל תוך זמן מג"א אף ביחידות (דכאן הוי ספק ברכות קר"ש שלא יהיו לבטלה, ותפילה בציבור אינו חובה ממש) וכן העיר על המנח"י בספר ישראל והזמנים (פ"ט סוף ס"ק ל"ו) [וכתב שם עצה שיאמר קר"ש עם ברכותיה וגם יתחיל ברכת אמת ויציב דצריך גם לאמרה עד ד' שעות וימתין על הציבור בשמו"ע] ומיהו בשעת הדחק סומך על זמן של הגר"א, רק לכתחילה מחמיר כמהג"א נראה דמשום תפילה בציבור יכול לסמוך עצמו על שיטת הגר"א ולהמתין. עיי"ש.

סיכום: אדם שמשתדל לשמור על זמן קר"ש ותפילה לשיטת המג"א ולפעמים מאחר זמן זה מאחר ואין שם מנין ומתלבט האם להקפיד על זמן המג"א או להתפלל במנין לשיטת הגר"א, יקרא ק"ש ביחידות לפני התפילה לשיטת המג"א שזמן זה הוא לכל הדיעות, ויתפלל אח"כ במנין לשיטת הגר"א. א) דבדיעבד אפשר להתפלל עד חצות. ב) דזמן תפילה לכו"ע דרבנן, ותפילה עצמה מח' הרמב"ם והרמב"ן בספר המצוות אי הוי דאורייתא או דרבנן, דלרמב"ם הוי דאורייתא, ולרמב"ן הוי דרבנן.

המאמר מתוך קובץ בית אהרן וישראל

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *