לתרומות לחץ כאן

השכרת נכס לחברה מחללת שבת

כבוד הרבנים שלום
אנחנו קבוצת משקיעים בנכס מסחרי באילת הנכס יהיה מושכר לחנויות ומסעדות
כשנציע את הנכס כמובן שנדרוש שהנכס יהיה סגור בשבת אך שאלתי היא אם לא נצליח להתנות את השכירות בשמירת השבת ולא תהיה לנו ברירה אלא או להשאיר את הנכס ריק ובהפסדים או להשכיר אותו לחברה הפתוחה בשבת כמובן מבלי להינות בשום אחוזים ממחזור המכירות האם יהיה מותר לנו להשכיר או אסור
תודה
רונן

תשובה:

שאלה זו הינה מהשאלות הקשות יותר והמורכבות יותר בחיי העולם שנהפך להיות כפר גלובלי קטן.

שאלה זו הינה גם שאלה הלכתית בעל פן הלכתי מובהק "לפני עיור" "מסייע ידי עוברי עבירה" וכן פן השקפתי על "נשמת השבת".

בעבר שאלה זו נגעה לגבי אדם יחיד שהיה ה"משומד" של העיר האם יש להשכיר לו את הבית או את החנות, שכן רוב רובם של בני ישראל במקומותיהם היו שומרי תורה ומצוות, ועל כן התשובה לכך היתה יותר פשוטה, ומדוע להזקק להשכיר ולהתעסק אם אדם שאינו שומר תומ"צ כאשר ישנה אפשרות להתעסק בזה רק עם שומרי תורה.

בתקופה החדשה שנתרבו עוברי עבירה [ה' יערה עליהם רוח ממרום], שאלה זו הפכה אף לשאלת קיום לפעמים, האם אדם צריך לסגור עסקיו או לא להתעסק עם העולם הרחב משום שבכל אבן שיהפוך ימצא אדם שאינו שומר תורה שמתעסק בזה, שאלה זו יפה היא בין בעסקי המניות [שותפות של מי שאינו שומר תומ"צ בחברה גויית שעוסקת בשבת במכירת מאכלים אסורים כבשר בחלב וכיוצא בזה], והן בעסקי הנדל"ן כגון שאלתכם.

שאלות אלו הינם לפעמים אף שאלות של קיום עסקים או חדלותם, מחד גיסא כבוד השבת ועסק כשר הוא מטרת כל אדם מאמין, מאידך גיסא כמעט ולא שייך לקיים עסקים גדולים בלא שיתערב בהם שאלה מסוג זה.

ומשום כך פעמים רבות שאלות מסוג אלו הינם שאלת האדם לעצמו – מעבר לשאלה ההלכתית – האם האדם מרגיש בעצמו שאכן השבת חשובה לו כדי להפסיד בגללה – ומשום כך זו שאלה אינדיבידואלית לגבי כל אדם ואדם בפני עצמו ואין בה הכרעה כללית [-אם כי ברור שאם הדבר יכול לגרום להתרופפות כללית בשמירת השבת שיש להחמיר בזה].

מעתה נביא את צדדי ההלכה:

שאלה זו מתחלקת לכמה אופנים:

א.        אם המרכז הוא מרכז יחודי שאין בנמצא כמותו, או שכמעט ולא מצוי להשכיר סגנון כזה של חנות, אין להשכיר ליהודי שודאי יחלל בו שבת, ואף אם יש הפסד ממשי אם לא יוכלו להשכיר ליהודי.

ב.         כשישנה אפשרות לשכור כזו חנות במקום כעין זה, יש להקל להשכיר ליהודי ולכתחילה יש להתנות שלא יפעילנה בשבת, והמחמיר תבא עליו ברכה.

ג.         כאשר היהודי מודיע מראש לפני חתימת החוזה שמתכונן להפעיל את המקום בשבת, אין להשכיר לו ואף לא במקום הפסד.

ד.         בכל מקרה כאשר ישנה אפשרות להשכיר את המקום או לגוי, או ליהודי שודאי יחלל בה שבת, עדיף להשכיר לגוי [ואפילו בארץ ישראל].

מקורות:

כתב המשנה ברורה (סימן שמז ס"ק ז) "ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל אם המלאכת היתר אין מצוי לעשות אין תולין בה אם לא מפני דרכי שלום" ואם כן במקרה כגון זה שודאי ישתמש בזה בשבת באיסור, שהרי מחלל שבת בפרהסיא הוא ואין מקום לתלות שיעשה בהיתר, אין מקום להתיר לכאורה, וכן מבואר בשו"ת רבינו עזריאל הלדסהיימר (או"ח סי' לט) שכתב שאם השוכר אין לו חנות כעין זה ממש לשכור אלא רק פחות נוח יש בזה משום לפני עור, וכן כתב הגאון רבי שלום אייזנבאך (קובץ תל תלפיות שנת תערג סי' רלה) שהביא כן על פי דעת ג' גדולים הנצי"ב ושו"ת ערוגת הבושם (או"ח סי' נד) ושו"ת נהרי אפרסמון (או"ח סי' כח -אכן באמת מבואר שם בנהרי אפרסמון שמעיקר הדין יש להקל בישראל מומר שמחלל שבת בפרהסיא, ורק לכתחילה יש להחמיר בזה), וכ"כ לאסור בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' נז) ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' לט), וראה בשו"ת מחנה חיים (חו"מ ח"ב סי' כד) כתב שעדיף להשכיר לגוי מאשר למחלל שבת [ואף בארץ ישראל יש להעדיף כן שאין איסור של לא תחנם בהשכרה לגוי], אם כי שמדבריו שם משמע שחלק עיקרי מטעם האיסור הוא משום שהיהודי נמצא בשכנות השומר תורה ויוכל לבא ללמוד ממעשיו, אך באמת יש בזה גם משום לפני עיור כמבואר בדבריו שם.

אולם בדברי כמה מהאחרונים מצינו כמה שפסקו שבמקום שאפשר לשכור בית אחר באותו מקום יש להקל במקום הפסד, וכמו שציינו כבר רבים מהפוסקים את דעת המהרש"ם (ח"ב סי' קפד, ונדפס גם במנחת שבת על הקיצור שו"ע קונטרס שיורי המנחה אות י) על פי מה שהביא לחלק באיסור לפני עיור שאיסורו דווקא כאשר נותן לפניו את החפץ והאיסור הוא מיד, אולם אם האיסור אינו מיד אין בזה רק משום "מסייע לדבר עבירה" ולכן כאשר משכיר בית הרי משכיר לו שיעשה בזה מלאכה ביום חול, ומה שעושה בזה מלאכה בשבת זה מגיע אחר כך ואז לא מזמין לו את האיסור וגם מסייע אין בזה שהרי אפשר למצוא בית אחר לשכור, ועוד כתב שהרי לא עושה מלאכה בגוף הבית אלא באויר הבית, וזה לא שייך כל כך בחנות שעושה מלאכה בהדלקת החשמל וכד' שהוא חלק מהבית עצמו [וע"ש שכתב עוד טעם שחיישינן שמא ימות ושמא יעשה תשובה, וזה קשה מאד להקל בזה, דהרי ע"ז אמרו בגמ' שאסור להשכיר לנכרי בהמתו ושדהו ולא אמרינן שמא ימות ושמא יעשה תשובה וכן בהא דמס' שביעית שאסור ליתן לע"ה כלים שעושים בהם מלאכה בפירות שביעית והרי גם בזה יש את הסברות האלו וצ"ע], וכן הוא בשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' צז), וכן מבואר בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קב) שמאחר ואין החילול שבת בגוף הבית אלא רק בתוך הבית אין בזה משום איסור לפני עיור [וכל האיסור הוא רק בהשכרת שדה או כלי וכד' שעושה מלאכה בשבת בגוף השדה בחרישה או בכלי עצמו], ו, וכעי"ז כתב בקובץ בית ועד לחכמים (קובץ ב' סי' שפח, תיד הגרא"י הורביץ אב"ד פרבוזנא), והגאון רד"צ קצבורג (מו"צ דקהילת וויטצען, בקובץ תל תלפיות שנת תערג סי' רי).

וכעין זה כתבו גדולי הדור האחרונים, בשו"ת דברי ישראל (למהר"י וועלץ סי' סח) ובשו"ת מחנה ישראל (להגר"י גרוסמן סי' נ), שנוטה להתיר באופן שאם לא ישכיר לו יהיה לו הפסד, וכן כתב להקל בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח סי' טו) לגבי קנית חנויות שיושבים שם כבר מחללי שבת שאין צריך להפסיק להשכיר להם ואף מותר לחדש את השכירות לאחר מכן, והביא שכן הכריע הגר"ע עטייה ע"ש וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק מג סעיף ב) שאם באותו מקום אין מצויים גויים רבים שיכול לשכור מהם אסור להשכיר למחלל שבת.

וכל זה בעיקר הדין, אולם הרי הפוסקים הנ"ל מבססים בעיקר את פסקם על דברי הכתב סופר, ומבואר בשו"ת כתב סופר (שם) שבעל נפש יחמיר על עצמו, ויסוד הדין מבואר גם בשו"ע (יו"ד סי' קנא ס"א) "יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. (מרדכי דפ"ק דע"ז). ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו" וכן הוא בדברי הפוסקים שצויינו, [אם כי שבמהרש"ם לא כתב דבר זה, ויתכן שכיון שמדובר שם באופן שכמעט לא שייך להשכיר רק באופן כזה לכן אין צריך להחמיר בזה ורק "בעל נפש יחמיר" אבל בתור הוראה לרבים יש להורות להקל, וכן משמע בשו"ת יביע אומר שם], וכן משמע שם במשנ"ב שכתב בהמשך הדברים על כן אם יש בקלות אפשרות להשכיר לשומר שבת, או לנכרי יש להעדיף השכרתו לנכרי.

באופן שהשוכר מודיע מראש ששוכר את זה על דעת לפותחו בשבת אף המתירים לא התירו, וכמו שכתב בשו"ת מהרש"ג (שם) על פי המבואר במסכת שביעית (פרק ה משנה ח) "בית שמאי אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית וב"ה מתירין מפני שהוא יכול לשחטה מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן ופורט לו מעות אע"פ שהוא יודע שיש לו פועלים וכולן בפירוש אסורין".

וראה בשו"ת רבי אהרן (קוטלר, או"ח סי' ג) שהאריך בכל צדדי האיסור והמותר וכתב שם לחלוק על החילוק אם עושה כן באמצע השבוע או קרוב לשבת, וכתב להקל רק באופן שיש לו כבר מקום אחר שיכול להמשיך לגור שם ואין החנות יותר נוח וכד', ועם כל זה מסיים בסופו וז"ל " אך כל זה מצד ההלכה, אבל בודאי ראוי לכל מי שיש לו יראת שמים לחוש לכבוד השי"ת ולכבוד השבת ולא להיות ח"ו מסייע כל דהוא בחילול שבת, גם שלא להכניס התועבה של חילול שבת לתוך ביתו ורשותו, וכל מה שהדבר פרוץ יותר ר"ל, יגדל החיוב לגדור ולהתרחק, ומכל שכן דבכל אופן לא פלטינן מחשש איסור, ובהמניעה מלהשכיר למחללי שבת יש קידוש שם שמים וראוי להיזהר בזה לכל מי שישמע".

ולכן אם אפשר להשכיר למי שאינו יהודי [בפרט בעיר אילת שאינה חלק מארץ ישראל], עדיף יותר מאשר להשכיר למי שמחלל שבת, אולם במקום שאין אפשרות כזו המיקל יש לו על מי לסמוך.

והכל לפי שהוא אדם.

כאשר הדבר יכול להביא לידי רפיון כללי בשמירת השבת החמירו בזה הפוסקים מאד –  בדורות עברו היה מקובל במקרים של חידלון או קיום להתיר את ענין "מכירת השבת" כעין מכירת חמץ, ולאחר שרבו המתפרצים בעם והיו מורים היתרים וקולות שונות חדלו גדולי ישראל להתעסק בזה, וגזרו אומר שלא לעשות זאת כלל וכלל, וכיום אדם שיעשה זאת נחשב פורץ גדר שעונשו חמור עי' שו"ת דברי חיים (או"ח ח"ב סי' כ"ט וסי' ל) שאם כי מתחילה הקיל בזה חזר בו בסוף ימיו מחמת שנתפרצו הדור ואם בדורו כך בדורינו על אחת כמה וכמה, וזאת ועוד שלא הקילו שם רק לאנשים יחידים שעיקר עסקיהם היה חוץ לעיר כבבתי מרזח שהיו על פרשות דרכים בעיקר, או בעסקי השדות אבל לא בדבר שכל אדם יכול היה לעשות ולכן לא הקילו כלל במכירת העסק בחנויות ומפעלים, וכמו שכבר האריך בזה בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' סט), ושו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' סד) ושו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' עד) שחלילה להקל בזה.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. לגבי סעיף ד' כיצד זה מסתדר עם לא תחנם?
    הרי מדברים רבות היום על לכאורה איסור השכרה של דירה לגוי בא"י
    ומצוי שמשכירים ליהודי שמחלל שבת בפרהסיה רח"ל ולא מצאתי שקוראים שעדיף להשכיר לגוי

  2. אין איסור לא תחנם בהשכרה לנכרי, רק "חניה בקרקע" דהיינו מכירה אסורה, ועל זה סמכו לעשות היתר מכירה בשמיטה [אם כי אלו שחלקו על כך זה היה מסיבות אחרות, ולא מחמת טעם זה].

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל