ענין ריבוי הצדקה בימי הפורים הן מצד המצוה של מתנות לאביונים והן מצד הענין של כל הפושט יד נותנים לו – צריך ביאור מה השייכות של ענין נתינת הממון לימי הפורים.
והנה מבואר בזוה"ק שכאשר נגע המלאך בכף ירכו של יעקב אבינו פגם בשני הירכים שהם כנגד המידות של נצח והוד כמבואר בפתיחת אליהו ששתי השוקים בקומת האדם הם מכוונות בצד ימין כנגד מידת נצח ובצד שמאל כנגד מידת הוד.
ועוד מבואר שם בפתיחת אליהו שב' המידות הללו נקראות תרין סמכי קשוט היינו המידות התומכות את האמת ומבואר בספר "תומר דבורה" שמידות אלו הם שורש הכח של החזקת התורה ואכן מבואר בזוה"ק פרשת וישלח שכאשר פגע המלאך בכף ירך יעקב פגע בענין של תמכין דאורייתא דהיינו ענין התמיכה בממון בלומדי התורה.
מבואר בזוה"ק שתיקון מידת הנצח היה כאשר שמואל העביר את שאול ממלכותו – ואמר לו את המילים "וגם נצח ישראל לא ישקר".
ומבואר בשל"ה הקדוש ששאול המלך היה צריך לתקן את הפגם של כף ירך יעקב על ידי מלחמתו בעמלק וכאשר חטא ולא עשה זאת בשלמות אזי כאן באותם המילים רמז לו שמואל שמרדכי ואסתר אשר יצאו מצאצאיו הם אשר יתקנו את הפגם הזה.
וכך מבאר האלשיך הקדוש את המילים אשר אמר מרדכי לאסתר – "כי אם החרש תחרישי בעת הזו – רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו".
מרדכי אמר לאסתר כיון שאנו מצאצאי שאול המלך מוטל עלינו לתקן את פגמו של זקננו שאול אשר השאיר את אגג בחיים ונזדמנה לו שפחה בכלאו ומאותו הלילה יצא המן הרשע – ואם לא נעשה זאת עם ישראל יושע – אבל את אסתר ובית אביך שאול ישארו ללא תיקון.
נמצא לפי זה שעל ידי נס הפורים אשר התגלגל על ידי מרדכי ואסתר נתקן הפגם בירך יעקב השייך בשרשו לענין התמכין דאורייתא – על כן בימי הפורים הוא הזמן המסוגל להתחזק בענין זה של תמיכה בלומדי התורה – ויש בזה מקור למה דנהגו קופות הת"ת [ר"ת תומכי תורה] בישיבות לערוך מגביות לקופותיהן דוקא בימי הפורים.
ועוד יש לבאר ענין ריבוי הצדקה בימי הפורים – על פי המבואר במסכת מגילה שאף שבהר סיני קבלו ישראל את התורה על ידי שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית –אבל על ידי נס הפורים קיימו וקבלו היהודים עליהם את התורה ברצון ומבואר בסה"ק שהכונה היא לעמל התורה שבעל פה.
וביאור הדברים על פי המובא במדרש תנחומא פרשת נח שענין הכפיה בהר סיני שכפה עליהם הר כגיגית היה על עמל ויגיעת התורה שבעל פה שכן על לימוד התורה שבכתב כבר אמרו "נעשה ונשמע" אבל על עמל התורה שבעל פה הדורש מהאדם ויתור על שינה ועל העושר והכבוד של העולם הזה – על כך היה צורך לכפות עליהם הר כגיגית .
וממשיך שם במדרש תנחומא לבאר שעל כן בקריאת שמע בפרשה ראשונה נאמר "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" ואילו בפרשה שניה נאמר "בכל לבבכם ובכל נפשכם" ולא נאמר בכל מאדכם – פרשה ראשונה מדברת בעמלי תורה שבעל פה שאין לומד תורה שבעל פה אלא מי שאוהב את הקב"ה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו – אבל פרשה שניה מדברת בעוסקי מצוות ועל כן לא מוזכר שם בכל מאדכם.
ביאור הדברים על פי דברי המשנה בפרק ט' בברכות ש"בכל מאדך" הפירוש הוא בכל ממונך – דהיינו שאין לומדים תורה שבעל פה אלא אלו המוכנים לוותר על העושר והכבוד של העולם הזה – שהם המוסרים עצמם לעמל התורה שבעל פה – ובגלל הדבר הזה בהר סיני היה צורך לכפות עליהם הר כגיגית
– אבל בפורים כאשר ראו את התוצאות של ההליכה למשתה אחשורוש אשר נועד להראות את עושר כבוד מלכותו – ותרו על העושר של העולם הזה וקבלו עליהם ברצון את עמל התורה שבעל פה ברצון – ובזה גברו על כח הרע של מלכות מדי שהוא כפי שמבאר המהר"ל הרצון לאסוף עוד ועוד כסף.[וכמו כן כתב בליקוטי מוהר"ן שקליפת המן – עמלק זה הרצון לצבור כסף.]
ובזה יובן ענין ריבוי הצדקה בימי הפורים שהוא מפני שבאותו הזמן הגיעו ברצון למדרגת אהבת ה' "בכל מאדך" – זה ענין הויתור על הממון למען התורה הקדושה.
