עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ובו נמצאת גם תמצית כח הרע של עשו – ראשו של עשו נקבר במערת המכפלה – אבל גופו לא היה ראוי להטמן שם – והדבר מלמד שמהות כח הרע של עשו ועמלק הוא ההפרדה בין המוח ובין הלב – עשו ידע את האמת – אבל לא היה מוכן להנהיג את מעשיו על פי האמת שהכיר במוחו – ועל כן עמלק הוא מלשון מליקה – כי מהותו דומה לפעולת המליקה המפרידה בין הראש ובין הגוף.
ובשם האדמו"ר מקוצק מובא – שרמז זאת בפסוק "אשר קרך בדרך" – בדרך שבין המוח והלב.
ופירושו זה קרוב לפשט המילים – מפני שעמלק הגיע להלחם בישראל בהיותם בדרך שבין יציאת מצרים ובין מתן תורה.
ביציאת מצרים למדו עם ישראל מהניסים הגדולים שכל המאורעות העוברים עלינו הם ניסים נסתרים [כמו שכתב הרמב"ן בסוף פרשת בא] ומתנהלים במהלך של שכר על עשית מצוות וכן להפך – ובמעמד הר סיני קבלו את התורה המלמדת את האדם איך לכוין את מעשיו בחיי היום יום על פי האמונה הזו.
ספירת העומר בין פסח שהוא הזמן של יציאת מצרים לשבועות שהוא זמן מתן תורתנו באה לחבר את האמונה עם המעשים המתחייבים ממנה – ועמלק המפריד בין ההכרה ובין המעשים הגיע להלחם בישראל בהיותם בדרך הזו שבין יציאת מצרים למתן תורה בכדי להפריד ביניהם.
על תהליך התשובה של עם ישראל לאחר גזרת המן אמרו חז"ל במסכת מגילה "גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים ונביאות שהתנבאו להם לישראל" דהיינו, שדברי הנביאים אשר הוכיחו את עם ישראל לא הצליחו להחזירם בתשובה כמו שפעלה הגזרה של אחשורוש והמן אשר נחתמה על ידי מסירת הטבעת של אחשורוש להמן לחתום על ידה את האגרות.
ויתכן לבאר שכאשר הנביאים מוכיחים – הדברים אמנם נקלטים במוח [מח נביאים]אבל עדין באמצע הדרך לתשובת הלב עומד הכח של עמלק המונע מהתוכחה להגיע לשם – אבל על ידי הסרת הטבעת – היראה והפחד מהגזרה מגיעים היישר אל החושים – ועל ידי כך מתגברים על כוחו של עמלק המונע מהדברים לחדור אל הלב.
כך גם הישועה הגדולה בגדולת מרדכי והריגת המן ולאחר מכן ביטול האגרות הראשונות הביאה את עם ישראל לראיה חושית ברחמיו ית' על עמו – הראיה החושית הזאת עקפה כביכול את כח הרע של עמלק המפריד בין המוח והלב – והביאה להכרה ברורה בהשגחת השי"ת ולקבלה מחודשת של התורה באהבה וברצון.
אולי לכן הנס של "ככה יעשה לאיש" ותלית המן ארעו בתאריך ט"ז בניסן שהוא היום הראשון של ספירת העומר – רמז לכך שמחית המן זרע עמלק – מאפשרת לנו לחבר את יציאת מצרים שורש האמונה עם מתן תורה על ידי ספירת העומר.
בזה יש לבאר את החיוב להתבסם בפורים – על ידי שתית היין המסלקת את השכל.
אנו כביכול פונים לעמלק ואומרים לו אם אתה חושב שעל ידי שתפריד בין השכל והרגש תוכל לנו – לא יעלה הדבר בידך – מפני שבנס הפורים ראינו את השגחת הבורא ית' בתוך עולמנו זה בראיה חושית היישר אל הנפש – ועל כן גם במצב של שתיית יין שהשכל מסולק לצדדים – אנו ממשיכים להיות דבקים בהשי"ת ובתורתו.
וכיון שכך עלינו לזכור שאם ח"ו השתיה או התרת הרסן בפורים מביאה אותנו למעשים שהם נגד המוסר והתורה – חלילה מלחשוב שזוהי מצות הפורים.
מטרת השתיה בפורים וכך גם כל ההנהגה המיוחדת שבה בפורים אנחנו מתירים לעצמנו דברים שכל השנה אין ראוי לעשותם – אין זה אלא כדי להוכיח לעצמנו ולשמים שלמרות שאנו מתירים מעט את הרסן – עם כל זאת אנחנו נשארים קשורים ודבוקים בתורה ובבורא העול – ודבר זה צריך להיות ניכר בכל הנהגתנו בימי הפורים הבאים עלינו לטובה .
