כללים
א. מכירה שיש בה הלוואה
בכל מכירה שיש בה הלוואה, דהיינו שהלקוח משלם לפני מסירת החפץ [שאז הוא המלווה למוכר], או שמשלם לאחר מסירת החפץ [שאז הוא הלווה], שייך איסור רבית מהלווה למלווה.
ב. האופנים האסורים
ולכן בכל אחד מהאופנים דלהלן אסור מעיקר הדין לתת מתנה למלווה או לתת לו להשתמש בחפציו:
א. מפרש: אם נותן המתנה אומר בפירוש שהוא נותן אותה עבור הקדמת התשלום או דחייתו [כגון כשמפרסם שמי שמשלם לפני הזמן מקבל מתנה].
ב. מתנה גדולה: מתנה גדולה מדי, באופן שניכר כי היא רק בגלל הקדמת התשלום או דחייתו.
ג. צירוף חובות: אם המוכר צירף כמה חובות של הלקוח לחוב אחד.
שלא באופנים הנ"ל, אינו אסור מעיקר הדין לתת כל מתנה, אף אם כוונתו בגלל ההלוואה.
ג. מתנה שאינה קשורה למכירה
ומ"מ טוב להחמיר שלא לתת שום מתנה, אלא אם כן היא חלק מהמכירה, דהיינו כשהמוכר הוא הלווה, והוא נותן ללקוח הטבה הקשורה למכירה, כגון שמוסיף לו קצת מהחפץ הנמכר, או שנותן לו שירות טוב יותר. אך אם היא אינה קשורה למכירה, טוב להחמיר שלא לתת.
וכן כשהקונה הוא הלווה טוב להחמיר שלא לתת שום דבר למוכר.
ד. אופן המותר
אם המוכר נותן מתנה זו לכל קונה ללא קשר להלוואה, אף למי שמשלם רק בזמן קבלת החפץ, מותר לו לכתחילה לתת אפי' אם כעת הוא לווה ממנו.
ולכן מה שנהוג היום בחנויות שכל קונה מקבל שי קטן, תלושים או הטבות וזכויות אחרות, מותר לתת זאת אף למי שמשלם בצ'ק דחוי וכדו', שהרי מתנה זו אינה שייכת לאופן התשלום וכל קונה מקבל אותה.
ה. זמן הנתינה
אין שום הבדל אם נותן את המתנה בשעת הקנייה או בין הקנייה לפרעון, ואפילו בשעת הפרעון עצמו.
פרטי דינים – מהמוכר ללקוח
ו. מתנה מהמוכר ללקוח
מוכר שקיבל את התשלום (או חלק ממנו) מהלקוח לפני קבלת החפץ, מותר למוכר לתת מתנה כל שהיא ללקוח אם אינו נותן אותה עבור התשלום המוקדם, כגון שנותנו לכל לקוח.
ז. תוספת במוצר או בשירות
ואם הוא רוצה לתגמל אותו עבור התשלום המוקדם, מותר להוסיף לו קצת מהחפץ הנמכר, או לתת לו שירות טוב יותר, שהטבה זו קשורה למכירה [אם אינו מפרש לו שזה עבור הקדמת התשלום], אולם לתת לו מתנה שאינה קשורה למכירה כלל, יש להחמיר ולהמנע מכך.
ח. הובלה או התקנה חינם
לדוגמא, לקוח ששילם מראש עבור ארון, מותר להוסיף לו על כך דבר קטן כגון מגירה נוספת או מראה וכדו' [אם אינו מפרש לו שהוא עבור הקדמת התשלום], וכן לקוח שהזמין כמות מסוימת של מצרכים, מותר להוסיף לו עוד קצת על הכמות בגין התשלום מראש, וכן מותר להציע לו הובלה או התקנה חינם, אך טוב להמנע מלשלוח לו מתנה כגון שעון קיר וכדו', או לתת לו להשתמש במכונית שלו בגלל התשלום המוקדם.
ט. משלם בעת קבלת המוצר
אך אם שילם הלקוח בזמן קבלת החפץ, מותר לתת לו כל מתנה שהיא<FX2.0>ט, וכל שכן אם שילם לאחר זמן, אין צורך לומר שמותר למוכר לתת לו מתנה, ואין בזה משום רבית, כיוון שהלקוח הוא הלווה, ומותר למלווה להוסיף ללווה.
פרטי דינים – מהלקוח למוכר
י. מתנה מהלקוח למוכר
לקוח שקיבל חפץ ועדיין לא שילם עליו, מותר לו לתת מתנה למוכר, בתנאי שאינו נותן אותה עבור קבלת החפץ לפני התשלום, כגון אם היה רגיל לשלוח לו תמיד משלוח מנות, מותר לו להמשיך בכך.
יא. לכבדו בעליה או לומר לו דברי שבח
אך אם המתנה היא עבור דחיית התשלום, כגון מי שחייב כסף לבעל מכולת ורוצה לשלוח לו משלוח מנות מיוחד, או לתת לו תודה ודברי שבח באופן מיוחד, או לקנות לו עלייה עבור זה, וכן אם רוצה להוסיף סכום נוסף כשבא לשלם את חובו, יש להחמיר ולהמנע מכך.
יב. לתת מתנה ללווה
ואם הלקוח משלם בזמן קבלת החפץ, מותר לו לתת מתנה למוכר, וכל שכן אם שילם מראש, אין צורך לומר שמותר ואין בזה איסור רבית, כיוון שהמוכר הוא הלווה, ומותר למלווה לתת מתנה ללווה.
כללי ההשתמשות בחפץ
השימוש בכל חפץ שהוא שייך תמיד רק למי שהחפץ קנוי לו על פי דיני חושן משפט, ולא למי שהחפץ אצלו.
ולכן בכל מכירה שיש בה לווה ומלווה, אסור למלווה להשתמש בחפץ בשעה שהוא נמצא בבעלותו של הלווה. ולהלן נפרט את פרטי הדינים.
השתמשות הלקוח בחפץ
יג. קנה את החפץ
לקוח שהקדים לשלם חלק מהכסף לפני קבלת החפץ נמצא שבינתיים הוא מלווה כסף למוכר, ולכן אם קיבל את החפץ לפני גמר כל התשלומים, והמוכר מקנה לו את החפץ מותר ללקוח להשתמש בו מיד כשיגיע לידו, כיוון שהוא משתמש בחפץ שלו.
יד. לא קנה וסוכם במפורש על השימוש
אך אם סוכם ביניהם במפורש שעד שלא יגמור לשלם את כל הכסף עדיין אין החפץ שייך לו אלא שיתן לו רשות להשתמש בו בינתיים, אסור.
טו. לא קנה ולא סוכם ביניהם
ואם לא סיכמו על כך מתחילה, אלא המוכר מרצונו רוצה לתת לו להשתמש בינתיים, דינו ככל מתנה שהמוכר רוצה לתת ללקוח, וכמו שנתבאר בתחילת הפרק, שמותר אם אינו אומר לו בפירוש שנותן זאת עבור הקדמת הכסף וגם אינה מתנה גדולה מדי.
טז. שילם כל התשלום
לקוח שהקדים לשלם את כל הכסף לפני קבלת החפץ, מותר לו להשתמש בחפץ מיד כשהוא מגיע לידיו, כיוון שבאופן זה מקנה לו המוכר את החפץ מיד, והוא משתמש בחפץ ששייך לו.
יז. חפץ לשימוש זמני
לקוח שהקדים לשלם לפני קבלת החפץ, אסור למוכר לתת לו בינתיים חפץ לשימוש זמני להשתמש בו עד שיגיע החפץ שלו, שכיוון שבינתיים הוא משתמש בחפץ של הלווה, הרי זה רבית.
יח. היתר לשימוש בחפץ
הדרך המובחרת היא שאם הקונה רוצה להשתמש בחפץ או לקבל חפץ לשימוש זמני, יאמר לו בפירוש שהמחיר כולל גם את השימוש בחפץ או את החפץ הזמני, ואין הוא מקבל את זה תמורת ההלוואה.
השתמשות המוכר בחפץ
יט. איסור השתמשות המוכר
לקוח שעדיין לא שילם את כל הכסף, והמוכר כבר הקנה לו את החפץ, אסור למוכר להשתמש בחפץ, מכיוון שבינתיים הוא מלווה ללקוח, ואסור למלווה להשתמש בחפציו של הלווה.
ולכן באופן שהחפץ כבר שייך ללקוח אלא שהלקוח השאירו בחנות, והמוכר רוצה להשתמש בו, אם זה דבר שלקוח מקפיד על כך [כגון קומקום חשמלי שהמוכר רוצה למלאו במים ולהציג ללקוחות את אופן השימוש בו], אסור. אבל באופן שאין לקוח מקפיד על כך [כגון כסאות שהמוכר רוצה רק להראותם ללקוחות אחרים], מותר.
הסכמים שונים
כ. העברת בעלות חלקית
אם סוכם ביניהם שהלקוח יקבל בעלות על הדבר באופן יחסי לכסף ששילם, אין כאן הלוואה כלל, ומותר לכל אחד מהם להשתמש במוצר.
כא. קניית המוצר למפרע
אם סוכם ביניהם שכשישלם הלקוח את כל התשלומים יקנה את המוצר למפרע, אסור גם למוכר וגם ללקוח להשתמש בינתיים במוצר, והם צריכים בינתיים להפקיד את דמי השימוש אצל צד שלישי.
אולם למוכר מותר להשתמש במוצר והמוכר יפחית ללוקח את סכום דמי ההשתמשות לאחר מכן מהתשלום.
כב. הצמדת תשלום
אם יש לו חוב למוכר, והוסכם ביניהם כי החוב יהיה צמוד למדד או לכל דבר אחר, ואפי' אם סוכם שבמקרה שהקונה יאחר בתשלום יהיה החוב צמוד למדד, הרי זה אסור משום ריבית. אולם את מחיר החפץ [ללא קשר להמתנת הזמן], מותר להצמיד למדד.
וראה לקמן (פרק טז סעיפים כד – כח) פרטים נוספים בדין זה.
