אשה שבעלה, מחוסר זמן או עניין, אומר לה על כל חפץ שכדאי לשמור אותו, גם אם הוא שבור או מקולקל. הבית כבר הפך להיות בלתי נסבל. לאחרונה החלה האשה לזרוק חפצים מבלי לשאול רשות על כך, כי בעלה ממילא לא יידע אם החפצים נמצאים או שנזרקו (המדובר על דברים ישנים או בלתי שימושיים כגון טלפונים שבורים, מקלדות מחשבשנותרו ממחשב שבור, משחקים כאשר אין ילדים בבית, וכד')האשה מחפשת היתר לזרוק גם את החפצים שבזמנו שאלה עליהם כי הם ממלאים כל פינה בבית. האשה מרגישה שבעלה אומר לה לשמור חפצים פשוט כלאחר יד- כי אין לו זמן לחשוב על כך באמת (בהמשך אף פעם לא חיפש את אחד החפצים או שאל עליהם).
תשובה:
במכתבכם מתואר שהבעל אוגר חפצים "מחוסר זמן ועניין" "אין לו זמן לחשוב על זה".
לצערי תופעה זו מוכרת כאגירה כפייתית – ישנם אנשים שמתפתחת אצלם חרדה וכפייתיות מלזרוק דברים עד כדי הפיכת כל הבית למחסן אכסון, התופעה הזו מקשה על החיים התקינים בבית ומביאה את בן/ת הזוג לתחושת חנק ולתחושה שגרים במחסן ולא בבית. אחד הדוגמאות החמורות המוכרות בספרות המקצועית זאת אשה עם אגירה כפייתית שבסופו של תהליך הוצרכו 13 משאיות לרוקן את ביתה בן השלושה חדרים. אולם עם כל זאת מהפן ההלכתי מותר כיום לזרוק מהבית רק דברים שאין להם שום ערך ממוני ולא שווים להימכר בשום מחיר, אולם דברים שיש להם ערך כלשהוא ואפילו פחות משווה פרוטה אסור לזרוק ללא הסכמת הבעל.
אך עליכם לדעת שטיפול נכון בבעיה כשבת הזוג משולבת בטיפול והיא תהיה זו שמסייעת לבעל בטיפול יכול לעזור ולפתור את הבעיה.
הטיפול במקרים אלו הוא כמו בכל תופעות החרדה והכפייתיות – טיפול C.B.T. ולעיתים להקלה על התהליך שילוב של טיפול תרופתי לתקופה.
בהצלחה רבה.
הרב יהודה ליב אוירבך
מנהל ואחראי המוקד הטלפוני של ארגון "בינת הלב",
מפקח ארצי במרכזי הטיפול של "מרכז החינוך"
טל. 02,6587003
נייד. 052,7643333
פקס. 02,6587006
מקורות:
בשו"ע סי' שס סעיף ב מבואר שגזילה אסורה פחות משווה פרוטה, אבל דבר שאינו שווה כלל וראוי להיזרק לאשפה, אין גזילה, עיין שו"ת חתם סופר אבן העזר סי' פה.
הענין הוא, שהאשה משערת שאם הבעל היה מתיחס לחפץ באופן ספציפי הוא בודאי היה אומר לזרוק. הבעיה היא שהבעל עסוק מכדי להתיחס לכל חפץ וחפץ בנפרד, ומתןך חששו שהיא זורקת סתם דברים, אומר באופן גורף לשמור. האם האשה יכולה לסמוך על שיקול דעתה שאם הוא היה טורח להתבונן בחפץ זה היה מודה שיש לזרוק אותו לפח, אם לאו.
יש סמכות לאישה להפעיל שיקול דעת כשהבעל לא גילה דעתו, אבל אם הבעל גילה את דעתו אין האישה יכולה להחליט אחרת (כן משמע בח"מ סוף סי' פו ופשוט). גם אם החלטת הבעל בלתי הגיונית ומחוסר מחשבה, מכל מקום מצד דיני ממונות אדם יכול להחליט בשלו ככל העולה על רוחו.
אפילו לסברת הש"ך בסי' שנח סק"א שניתן לומר אם היה יודע היה מסכים, אין זה אלא אם לא גילה הבעלים דעתו כלל, אבל אם גילה דעתו, גם אם דעתו נובעת מחוסר מחשבה, בזה לא חידש הש"ך שיש אפשרות לבטל את דעתו ולקבל דעה אחרת.
השאר תגובה