סיכמתי עם אדם שמשכיר מסרטות, שאשכור ממנו מסרטה ליום מסוים, וביררתי אצלו את כל הפרטים לגבי המחיר והתאריך. אח"כ סיכמנו שזה "סגור" אבל אמרתי לו שאני עוד אדבר איתו לגבי פרטים מתי ואיך לקחת את זה כך שמבחינתי כל עוד לא קבענו את הפרטים האלה אני עוד לא מחויבת לו.
אח"כ ב 12 (!) בלילה הוא צלצל אלי ואמר שהוא שמר לי את המסרטה ואני חייבת לו כאילו אני לוקחת. הזכרתי לו שנדברנו ע"כ שצריך לסכם וכו' וזה לא היה סופי, והוא אכן זכר את זה אבל אמר שמבחינתו הוא התייחס לזה כסגור. שאלתי היא –
למה הוא חיכה עד כ"כ מאוחר, הרי אם היה לו מישהו שיקח את זה, היה יכול להתקשר אלי!
ובמיוחד שלאחר מעשה שמעתי מכמה וכמה אנשים שהאיש ידוע כנוכל ועושה כאלה תרגילים בכוונה ע"מ להרוויח גם אם לא לוקחים אצלו, ולפי איך שמכירים אותו, אם היה לו לקוח אחר, היה נותן לו ולא שומר לי.
השאלה היא –
1. האם מה שהשתמשו במילה סגור זה נקרא גמר עסק בשעה שעדיין צריך לסגור פרטים נוספים?
2. אני סמכתי על כך שלפי הנוהג שבעולם, גם בהנחה שסגרתי, כיוון שהוא ראה שאני לא לוקחת, הוא היה צריך להתקשר לשאול האם אני עדיין רוצה. והעובדה שהוא חיכה עד 12 בלילה שכבר לא יהיה אף אדם שירצה את זה ורק אז התקשר, גם מוכיחה את זה
תשובה:
שלום רב,
אם את לא נותנת אימון במשכיר, את פטורה מלשלם לו עד שיוכיח שהפסיד שוכר אחר בגללך. לאחר שיוכיח תצטרכי לשלם לו חלק ממה שהפסיד, ולא את כל השכר כיון שבפועל המכשיר לא היה בשימוש.
נימוקים:
א. עצם הסיכום אינו קנין, אבל אם נגרם למשכיר הפסד, שהפסיד שוכר אחר בגלל שוכר זה שחוזר בו, השוכר חייב לשלם את ההפסד, בדומה לדין שנפסק בשו"ע חו"מ סי' שלג סעיף ב.
ב. מה שלא דיברו מתי ואיך לקחת את המסרטה, אינו אומר שעדיין לא היה סיכום, פרטים אלו הינם טכניים בלבד שניתן לברר גם ביום האחרון.
ג. מה שהמשכיר התקשר בשעה 12 בלילה אינה הוכחה על כוונה זדונית, וגם אינו מחוייב לבדוק את היומן כל יום, מי צריך לקחת ולשאול אותו למה אינו מגיע. השוכר צריך לדאוג בעצמו לבוא ולקחת ביום שסוכם, ואם הוא רוצה לחזור בו – להתקשר במועד מוקדם ולהודיע שהוא חוזר בו.
ד. לענין נכוי מהתשלום עבור מה שהמכשיר לא היה בשימוש עיין כאן.
ה. אם הניזוק טוען בוודאות שהוא ניזוק והמזיק אינו יודע, המזיק חייב בדיני שמים, כמו שנפסק בשו"ע סי' עה סעיף ט. אבל אם המזיק לא היה יכול לדעת, או שהמזיק משוכנע שהניזוק משקר הרי הוא פטור אפילו לצאת ידי שמים. עיין בשו"ת עטרת חכמים חו"מ סי' ז. בנידון זה כיון שהמשכיר תובע נזק שנגרם לו עליו להוכיח שבאמת נגרם לו נזק, וכיון שמשום מה השוכר אינו נותן אימון בו, אין השוכר חייב לשלם לו כל עוד שאינו מוכיח. עיין שו"ע חו"מ סי' יד סעיף ה ובסמ"ע שם ס"ק כט שבמקרה כזה שאחד גרם הוצאות לשני על הניזוק להוכיח.
רק רציתי להוסיף דבר שכנראה לא הובן מהשאלה, שהכל היה באותו יום לדוג' דיברתי איתו ביום ד' וסיכמנו לגבי מחר ואז בלילה הוא צלצל כך שלא היתה קביעה ביומן וסיכום כתוב וכו' אלא דיבור באותו יום.
פרטים אלו אינם משנים את הדין, אבל כמובן משפיעים עלייך אם להאמין לו או לא, כאמור אם את לא מאמינה לו בליבך שהפסיד לקוח בגללך אינך חייבת לו כלום עד שיוכיח.
השאר תגובה