הלווה שלח את הכסף למלווה ויש הכחשות בין הצדדים

ידידי ביקש ממני הלוואה על סך 1200 ש"ח.
היה תחת ידי רק צ'ק ע"ס של 1500 ש"ח. ידידי שלא רצה ללוות ממני יותר מכפי צרכו, אמר לי שיהחזיר לי תיכף סך 300 ש"ח, אך היות ולא היה תחת ידו הסכום, סוכם שישלח זאת בהמשך היום. חתמנו שטר על כל הסכום (1500) וסיכמנו שכאשר ישלח סך ה-300 אכתוב זאת בשטר.
בהמשך היום התקשר אלי והציע שישלח אלי את הכסף עם ידיד משותף בשם גבריאל, והסכמתי להצעתו.
גבריאל פגש אותי ואכן סיפר לי שיש תחת ידו 300 ש"ח בשבילי. אך משום מה הוא התמהמה מלהביא לי הכסף. שיערתי שמא אין לו בידו כעת הסכום שנשלח אלי ולא ביקשתי ממנו זאת.
למחרת פגש אותי הלווה ובירר אם קיבלתי את הכסף, אמרתי שלא קיבלתי. ותמה מאוד, כי גבריאל מסר לו שהעביר לי הכסף.
בשיחה עמו טען בפני גבריאל שהוא בטוח לחלוטין שמסר לי הכסף באותו מפגש של אתמול. איני מפקפק בכנותו של גבריאל, אך מבחינתי בטוחני שמדובר בטעות שלו, וכיון שדיבר אתי על הכסף הוא כבר בטוח שכבר מסר לי אותו. ולא היא.
יצוין, שגבריאל קרא לאחד מידידנו שנכח בשיחתנו דאתמול כדי להוכיח שנתן לי הכסף. ידיד זה אכן הסכים ששמע אותנו מדברים על הענין, אך הוא לא זכר שגבריאל העביר אלי כסף.
השאלה היא מי אמור להפסיד את ה-300 ש"ח, אני – המלווה, הלווה, או גבריאל?
תודה למפרע!

תשובה:

שלום רב,

המלווה הפסיד. הלווה נפטר ברגע שמסר את הכסף לשליח, מכיון שהמלווה הסכים (ואמר לו פה אל פה) שישלח על ידי שליח זה. השליח פטור כיון שהוא טוען בוודאות שהוא מסר את הכסף. אמנם, לפי הדין השליח חייב להישבע שמסר את הכסף, ובמקרה כזה בדרך כלל בית הדין היה מפשר בין המלווה לשליח כדי לחסוך את השבועה.

מקורות:

שו"ע חו"מ סי' קכא סעיף א וסעיף ז.