בעיר ליקווד ארע מקרה שבו נרצח שוטר גוי. הרצח גרם לזעזוע עמוק ותושבי העיר נקראו להשתתף בהלוויה. אחד מראשי העיר , שהינו יהודי שתומ"צ שאלני האם מותר לו להיכנס לתוך בית התיפלה שלהם כדרכם בהלוייה (והיינו בודאי לא ייכנס לחדר שעובדין שם ע"ז רק ייכנס לחדר צדדי) ? במקרה זה ישנו חשש איבה ובפרט שראשי העיר האחרים (מהם יהודים לא כ"כ דתיים) כן ייכנסו לשם. אשמח לקבל גם מראי מקומות עם התשובה.
בכבוד רב,
הרב מרדכי קנר
תשובה:
הנה להיכנס לבית עבודה זרה עצמו, כתבו הפוסקים שאין להתיר אפילו במקום איבה, כל שאין חשש של פיקוח נפש, כמו שכתב בשו"ת שבילי דוד יו"ד סימן קנד, ובשו"ת פרי השדה ח"ב סימן ד, עיי"ש שהחמיר בזה טובא, וכמו שהביא בס' מנוחת אמת לר' מרדכי גרוס, עמ' קיב. אולם, כבר כתב הרא"ש כלל יט, סימן יז, שבמקום פיקו"נ בודאי מותר להימלט לבית עבו"ז, ופשט ספקו של הרשב"א (הו"ד בטור, יו"ד סימן קמט), וראה שלטי גיבורים לעבו"ז דף יב, א. וידוע שעניין איבה נידון בכמה מקומות לדין של פיקוח נפש ממש, כגון להציל גוי שמותר לרפאותו אפילו בשבת משום איבה, וכך יהיה מותר להיכנס לתוך בית עבו"ז לרפאות גוי, משום אותו טעם, וראה בכך בבית הלל, קובץ כד, עמ' קמז (תשובת ר' מרדכי הלפרין בעניין זה).
והנה כל זה נאמר על בית עבו"ז ממש. וכבר כתבו הפוסקים שגם בזמנינו יש להחמיר בכנסיות של הנוצרים, ולראותם כבית עבו"ז ממש. ראה בכך בשו"ת חיים ביד, סימן כד, ובציץ אליעזר, חי"ד, סימן צא, ועוד פוסקים. ואפילו במקום שאין שום צלמים, יש לראותו כבית עבו"ז, אם מתפללים שם לאלוהותם, כמבואר בבנין ציון, סימן סג. אבל כשאין מדובר בבית עבו"ז ממש, אלא בחצר או בחדר אחר בלבד, אזי האיסור הוא משום החובה להתרחק מעבו"ז, כמו שנפסק ביו"ד סימן קנ סעיף א, או מטעם עיר שיש בה עבו"ז, כמבואר ברמ"א, יו"ד סימן קמט סעיף ב, ובש"ך שם. ורמ"א הביא שם שתי דעות אם יש איסור כניסה בשעה שאין מתפללים שם לאלוהיהם, ונראה שעיקר דעתו להחמיר, וכן נקט בצי"א הנ"ל.
אבל במקום שיש חשש איבה, וידוע שעניינים רגישים כפי שהעלה כת"ר יכולים להביא להדרדרות ביחסים בין יהודים לבין הגוים, ור"ל למצבים של פיקו"נ, ולכן היה מקום להתיר בשאלה זו אפילו להיכנס לתוך בית עבו"ז ממש (וצ"ע בזה), אך כיון שמדובר רק בחצר הסמוך לבית עבו"ז, והוא אינו ברור לאיסורא (כמו שהביא רמ"א), וגם אם נכריע לאיסור, הרי שאין בו את החומר של בית עבו"ז ורק כדין עיר שיש בה עבו"ז, אזי לכאורה אין ספק שיש להקל במקום איבה וחשש של הדרדרות ביחסי יהודים עם הגוים אשר סביבותם, ובפרט במקרה רגיש וקשה כפי שתיאר כת"ר.
