א. לקראת מעמד הר סיני, נאמר בפרשה: "ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר" וגו'.
וסדר הדברים בפסוק זה צריך ביאור, שלכאורה היה מן הראוי להיות להיפך, שקודם יקרא ה' למשה, ואח"כ יעלה משה אליו. ואמנם כבר הקשו הראשונים, למה עלה משה לפני שקרא לו ה'.
ובאמת שהענין תמוה אף יותר, כי עד כאן לא נכתב בתורה שהאלקים שכן על הר סיני, ואם כן איך אמר הכתוב שמשה עלה "אל האלקים", לפני שהודיענו שהאלקים היה שם כלל, ורק אח"כ בהמשך הפסוק, נאמר שה' קרא אליו מן ההר, שמזה מובן למפרע שה' שכן על ההר. וגם לענין זה לכאורה נכתב הפסוק בסדר הפוך מן הראוי.
ואמנם הרמב"ן כתב: "ומשה עלה אל האלהים", מיום בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר ושם כבוד ה', וזהו שכתוב (להלן כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, קודם מתן תורה, ולפיכך אמר "ומשה עלה אל האלהים", כי עלה אל קצה ההר להזדמן לפניו, וכו'. עכ"ל.
אך עדיין קשה, שהרי לא הזכיר זאת הכתוב עד עתה, והיה לו לומר תחילה שכבוד ה' שכן על ההר, ואח"כ לומר שמשה עלה אל האלקים.
ב. אמנם כשנעיין בפרשיות הקודמות, נמצא שכבר נזכר בתורה מאורע שבו שכן האלקים על הר סיני, וזה היה במראה הסנה, שגם הוא אירע בהר סיני, והרי שכן שם האלקים, כמו שנאמר שם: "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה" וגו'.
ונראה שבעצם אין שני המאורעות מנותקים זה מזה, אלא תחילת גילוי השכינה של מעמד הר סיני, היתה במראה הסנה, ולא זו בלבד, אלא שירידת השכינה אל ההר במראה הסנה, היתה כבר על מנת להשאר עבור כל המסע לארץ ישראל שהיה על פי ה' ההולך לפניהם בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה, וכמו שנאמר במראה הסנה: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה" וגו', שמבואר מזה שכבר אז ירד האלקים ונתגלה על הר סיני על מנת להשאר בגילוי שכינה עד שיוציאם ממצרים ויכניסם לארץ.
ולפי זה יש לומר שמעת מראה הסנה עד יציאת מצרים, לא נסתלקה השכינה מהר סיני, אלא המתין להם שם האלקים, כי נקבע הר סיני להיות אז עיקר מקום השכינה, ולכן נקרא "הר האלקים", וזהו שאמר למשה להוציאם ממצרים ולהביאם לעבוד את האלקים על ההר הזה, כמו שנאמר שם: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה".
ומה שמצינו שכשיצאו ממצרים ה' הלך לפניהם, יתכן שהיה זה מפני שה' יצא לקראתם מהר סיני כדי לקבל את פניהם ולהביאם אליו אל הר האלקים, כחתן היוצא לקראת כלה, וכמו שמצינו כן לאחר שהגיעו להר סיני וחנו שם נגד ההר, שלקראת מתן תורה שוב יצא ה' לקראתם מהר סיני, כמו שכתב רש"י שם: "לקראת האלהים", מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג,ב) "ה' מסיני בא", ולא נאמר לסיני בא. עכ"ל.
וזהו שנאמר: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", וכמו שכתב האבן עזרא: "ואביא אתכם אלי" – שכבודי ירד בהר הזה, והוא הר הקודש. והנה אמר משה, "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמות ג, יב), והוא "נוה קדשך" (שמות טו,יג), עכ"ל, וכן הרמב"ן: "ואביא אתכם אלי" אל מקום כבודי, ההר הזה אשר שכינתי שם עמכם. עכ"ל.
שלפי מה שביארנו, הענין מוטעם יותר, שמאחר שהמתין להם בהר סיני עוד קודם שיצאו ממצרים, הרי נמצא שכאשר הוציאם ממצרים והביאם להר סיני – הריהו בכך מביאם אליו, ששם מקום כבודו כבר משעת יציאת מצרים. ולכן נאמר: "ואביא אתכם אלי".
ג. לפי זה מובן היטב הפסוק המתאר את עליית משה להר, כי מיד כשהגיעו להר סיני הר האלקים, עלה משה אל האלקים שכבר היה שם מקום כבודו מעת מראה הסנה, והרי כבר הודיע הכתוב שהאלקים ירד על ההר במראה הסנה, ואמנם משה עלה אל האלקים לפני שקרא לו, כי בזה השלים משה את שליחותו הראשונה, שהיתה במראה הסנה, שנאמר שם: "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה", ועתה "חזרה שליחות אצל המשלח", ועלה משה אל האלקים לומר לו: "עשיתי שליחותך". וכעין מה שכתב רש"י בגיטין דף כד,א: "שליח" לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה, שראוי לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחותך וכו'. עכ"ל.
כעין זה מבואר בחזקוני יט,ג על הכתוב "ומשה עלה אל האלקים", שכתב: ויש מפרשים, מעצמו עלה לשאול מפי הקב"ה במה יעבדוהו, לקיים מה שאמר לו; "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" וכו'. עכ"ל.
