בני ונכדי, בהגיעם עם בני משפחותיהם לביקור שבת, מעדיפים להתפלל בבית כנסת הסמוך לביתנו (שבעבר גם אביהם התפלל בו), במקום ללוות את בעלי/אביהם לבית הכנסת הרחוק יותר בו הוא נוהג להתפלל כיום. הדבר חורה ומציק מאד לאבא, אף שהוא מבליג ולא מעיר להם על-כך. אשמח לקבל כל מקור הלכתי, כולל מנהגים, מדרשים או כל התייחסות אחרת בנושא הנדון.
תשובה:
אין שום חיוב לבן נשוי ללכת עם אביו להתפלל באותו בית כנסת, ויתירה מכך, על כל אדם להתפלל בבית כנסת בו מרגיש שייכות יותר לתפילה אם מחמת נוסחה או ציבור המתפללים, אולם כמובן יש בכך משום מצות כיבוד אב אם האב מעוניין שהבן ילך עמו להתפלל, אם אין סיבה מיוחדת שבגללה הבן לא רוצה להתפלל עם האב, אך יש לעשות זאת רק בדרכי כבוד.
מקורות:
עי' שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תבע "למדת מכל הני שלא יתפלל אדם לא במקום שטורד מחשבתו ולא בזמן שמבטל את כוונתו ומעתה היחיד או הרבים שיש להם איבה או שנאה או כעס או מריבה עם הצבור אין תפלתם רצויה ואסור להם להתפלל שם שמחשבתו טרודה ולא יוכל לכוין בתפלתם וכ"ש אם מכעיסין אותו על פניו תמיד וכ"ש אם הכעס הוא עם מנהיגי הקהל ואי לאו דמיסתפינא הוה אמינא דטב ליה להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם. עוד יש טעם אחר דאין ראוי לאדם שיתפלל אלא במקום שלבו חפץ. כי היכי דאמרינן אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ וטעמו של דבר כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כענין שאמרו בנבואה"
