בת דודה מצד אמי הלכה לבית עולמה, היתה גרושה ולא היו לה ילדים.
לטענתה כל השנים, לא נשארו מהשואה אף אחד ממשפחת אביה, מה עושים עם החפצים ושאר הממון שהשאירה?
תשובה:
דינה כאבידה, ויש לקחת שלושה אנשים (גברים שומרי תורה) שמבינים בשומת מטלטלין (יד שניה) שהם יקבעו את שווי המטלטלין וימכרו אותם לכל מי שמעוניין בהם. כסף זה יחד עם שאר הכסף ניתן להשתמש בהם, אם כותבים על פינקס את סכום הכסף. אם אי פעם יגיע אדם שיוכיח שהוא קרוב משפחתה מצד אבי המנוחה, יש לתת לו את הכסף, ואם לא, יתנו את הכסף ליורשים כשיבוא אליהו הנביא.
מקורות:
עיין שו"ע חו"מ סי' רסז סעיף כד, במקרה זה יש למכור את כל המטלטלין כיון שלכאורה לא ימסרו את הירושה ליורשים רק בעוד עשרות שנים. בעבר היו מורים להמיר את הכסף לדולרים, כדי לשמור על ערכו, אבל היום אין ביטחון בדולר יותר משקלים וממילא אין צורך.
בעולם העיסקי מקובל שכאשר אדם מקבל כסף לפקדון (לדוגמא: עו"ד נאמן) הוא צריך להצמיד אותו למדד ובכך לשמר את ערכו. כידוע כסף שעומד, נשחק.
מוטי פוגל
בעיקרון אתה צודק, אבל יש קצת בעיה להורות לנהוג כן. שהרי לא ניתן לומר שייקח את הכסף לעצמו לפי המדד, מצד איסור ריבית. כדי לשמור על ערך הכסף יהיה עליו להלוות את הכסף לאחרים (כגון לבנק) לפי היתר עיסקא. השאלה היא אם האדם חייב לוותר על הזכות להשתמש בכסף שחז"ל הקנו לו כתמורה על שטרח למכור את הנכסים (עיין שו"ע חו"מ סי' רסז סעיף כה) כדי לשמור על ערך הכסף. יש בעיה נוספת שהרי חז"ל אמנם התירו להשתמש בכסף, אך יחד עם זאת חייבו אותו באונסים וכדין לווה, אבל אולי לא ניתן לתת את הכסף בעיסקא שבעיקרון הלווה פטור מאחריות אונסים. אמנם נראה שאין בעיה להפקיד בבנק, שהרי החשש שהבנק יפטור את עצמו בטענת אונס או יפשוט את הרגל רחוק ביותר, ואין ספק שאם היו שואלים לבעל האבידה היה מעדיף שיפקידו את הכסף בפק"מ מאשר להלוות למוצא.
השאר תגובה