שאלה:
אחרי מבוא השלום והברכה
אשה ממוצא ספרדי שמת לה אביה ל"ע ושנמצאת במצב אוננות, ובעוד יומיים תהיה ההלויה בארץ ישראל, והיות ושחל מחר בערב המקוה שלה ע"כ שואלת היא, האם מותר לה ללכת למקוה ובודאי שאין כאן שום כוונה לחיי אישות היא מודעת על חומר האיסור, אלא שהיא אומרת שזה יעזור לה אם היא לא תהיה נידה בזמן הלויה והשיבעה בכדי לקבל עידוד מבעלה.
בברכת התורה ולומדיה שבוע טוב
תשובה:
המנהג גם אצל הספרדים להחמיר, ומבני ספרד המקילה בזה יש לה על מי לסמוך, אולם לבני אשכנז אין להקל בזה כלל.
כמובן שאוננת אסורה בתשמיש, ואין להקל בזה כלל.
מקורות:
עי' ב"י סי' שמא שהביא מחל' הפוסקים אם אונן מותר ברחיצה, והביא מהרמב"ן שאסור גם ברחיצה וסיים שכן נקטינן, אולם בשו"ע השמיט דעה זו, והרמ"א הביא זאת בשם י"א, ויש שכתבו שדעת השו"ע להקל בזה, וכן נקטו כמה מהאחרונים, אולם למעשה כתב החיד"א שהמנהג בארץ ישראל ושאר מקומות להחמיר בזה, וכן נקט למעשה בילקוט יוסף (אבילות סי' ז עמ' קסב), אולם באשה נראה שיש כאן עוד סניף להקל, שהרי דעת הרמב"ן שאשה נשואה אין לה דין אוננות כלל, וא"כ אף שהרמב"ן החמיר לאונן ברחיצה, אך הרי לא החמיר לאשה, אך מדברי החיד"א נראה שלא חילק בזה, ומ"מ למעשה נראה שהמיקל יש לו על מי לסמוך.
