לתרומות לחץ כאן

מקורות ומנהגים למשחק הסביבון

סביבונים בשבת- מוקצה, מותר ואסור

  • אסור לנו לתת בשבת בידיהם של ילדינו לשחק בסביבון המנגן או המדליק אור על ידי מנגנון חשמלי וסוללה, ויש בכך משום איסור 'ספיה לקטן'. ויתכן שגם אם נניח את הסביבון לפניהם, (מבלי לתת להם אותו בתוך היד), נעבור גם כן על איסור 'ספיה' ((אורחות שבת פרק כד אות טו.)).
  • מותר לשחק בסביבון רגיל, (שאינו משמיע קול או פועל ע"י חשמל), ומותר גם למבוגרים לטלטלו, גם לפי הספרדים הנוהגים כפסקי השולחן ערוך ((השו"ע סי' ש"ח סעיף מ"ה אוסר לטלטל כדור משחק בשבת, והרמ"א מתיר. ואולם כבר כתבו הגרש"ז אוירבך (בס' ביצחק יקרא), הגרי"ש אלישיב שליט"א (בס' שבות יצחק מוקצה ובס' אורחות שבת פי"ח הערה עו) והגר"ש ואזנר שליט"א (שבט הלוי ח"ט סי' עא) שהשו"ע אינו אוסר בכדור משחק שנוצר בבית חרושת לצורך משחק, כיון ששם כלי עליו ואינו נחשב לייחוד בעלמא. וכן הדין בכל המשחקים. ואולם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל כ' שהשו"ע אסר בכדור גם בגלל האיסור המיוחד המובא בירושלמי לגבי משחק בכדור, יעוי"ש. ולדבריו כדור נאסר בטלטול בשבת, ואילו ביתר המשחקים טוב להיזהר לגדולים מעל גיל בר מצווה.)). ואמנם לדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל טוב, להספרדים הנוהגים כפסקי השו"ע, טוב להיזהר ולא לטלטל. וזהו אמור רק בגדולים, אך ילדים עד גיל בר מצווה יכולים לשחק בו כאוות נפשם (וראו בהערה).
  • לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל אין למחות בילדים מלשחק בסביבון הפועל על ידי קפיץ. ואולם לדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א יש למנוע מילדינו לשחק במשחקי קפיץ, כולל סביבונים המסובבים על ידי קפיץ ((ראו בשש"כ פרק טז, יד ובשלמי יהודה פ"ה אות יג ובס' אורחות שבת ח"ב פרק כד. וראו בחזו"א סי' נ' סק"ט ד"ה כתב הח"א ובמנחת שלמה סי' ט'.)).
  • סביבון רגיל, המשמיע קול מסוים בשעת סיבובו, מותר לילדים לשחק בהם, כיון שעומדים בעיקר למשחק ולא להשמעת קול. אך מעל גיל בר מצוה אין לשחק בהם ((שש"כ שם ושו"ת באר משה ח"ו סי' כז.)). ומכל מקום, גם לגדולים שבינינו מותר לטלטל את הסביבון לצורך הקטנים ((הגרשז"א. בשו"ת משנה הלכות ח"ו סי' עד. ואינו דומה לדבר הנועד רק לעניים או לעשירים.)).
  • אם רגילים לרשום בימות החול את הנקודות של זוכי משחק הסביבון, אסור לשחק בו בשבת, גזירה מדרבנן שמא יבוא לכתוב בשבת ((שו"ע ומשנ"ב שכב,ו. חיי אדם כלל לח סי' יא.)).
  • כתב ב'שמירת שבת כהלכתה': טוב להימנע ממשחקים העשויים להרוויח או להפסיד, כמו משחק הסביבון ((ראו ברמ"א שלח,ה. ועיין במור וקציעה שם.)).
  • סביבון מנגן או מאיר, הפועל ע"י מערכת חשמלית פנימית, אסור בטלטול ככלי שמלאכתו לאיסור, שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו. ((פשוט. וראה באורחות שבת פי"ט הערה עז מדוע לא נחשב לכלי שאין לו שימושי היתר.))

ה'אמרי נועם' החוויר

חסידים מספרים ((בטאון עולם החסידות, חנוכה התשס"ז.)) על בעל "אמרי נועם", הגה"ק מדז'יקוב, חמיו של הסבא קדישא בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ', ששיחק פעם אחת מימי החנוכה עם בנו, הצדיק בעל "עטרת ישועה", במשחק הסביבון, ובכל פעם אמר ה"אמרי נועם" בחרדת קודש: "עכשיו אני אזכה". וכך היה, שבכל פעם שאמר זאת- זכה במשחק. בהמשך המשחק אמר בנו , "הנה, עכשיו אני עומד לזכות" ואביו החוויר כסיד. הבין ה"עטרת ישועה" שהעניין אינו פשוט והפטיר: "נו, שאבא ירוויח גם כעת"… אך ה"אמרי נועם" אמר בצער: "זה כבר אבוד"… ואכן, באותה השנה נסתלק ה"אמרי נועם" לגנזי מרומים.- כדי להבין את משמעות הסיפור, עלינו לדעת שלא מדובר באנשים קטנים, חלילה. ה"אמרי נועם" היה תלמיד חכם עצום, שכל רזי תורת הנסתר נגלו לו, כפי העולה מחיבורו המופלא על התורה, וכנראה היה בכך סודות כמוסים.

הרה"ק מקאלשיץ זצ"ל נהג לשחק עם זקני החסידים ב"זאת חנוכה" בסביבון, במשך 5 דקות. ב"קלויז" של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שיחקו בסביבון ב"זאת חנוכה". לפתע נכנס למקום רבי ישראל מרוז'ין ואמר לחסידיו: "תשחקו היום בסביבון, כי מה שמרוויחים ב"זאת חנוכה" קשה לאבד והרווח יישאר בידי הזוכה" ((בטאון עולם החסידות, שם.))…

משחק 'על אמת'

האם מותר לשחק בסביבון 'על כסף אמיתי'?

הרה"ג רבי צבי כהן, בספרו 'חנוכה-דינים ומנהגים' ((פרק ב (עמ' יג) אות ה.)), כותב כי אסור לשחק בסביבון או בקלפים במטרה להרוויח כסף או כל דבר אחר, ויש בזה חשש גזל, אלא אם כן מחזירים כולם זה לזה בגמר המשחק את כל מה שקבלו ((וציין את מקורו באות ו' וז"ל: ראה שו"ע חו"מ, סימן ש"ע, משנ"ב סימן שכ"ב ס"ק כב. וראה קדושת לוי, דרושים לחנוכה (פרשת מקץ). וכו'.ע"כ.)).

בשם הגה"ק מצאנז-קלויזנברג זצ"ל מביאים, שאין חשש משום 'משחק בקוביא' לשחק עם הילדים ויתר בני המשפחה,גם עם כסף אמיתי. כיון שישנה הלכה פסוקה שבאב ובנו הסמוכים על שולחנו אין איסור ובחנוכה מתעלים יחדיו כולם באהבת ישראל עד שכולם חשים כאיש אחד ומשפחה אחת ולא אכפת לאיש מי ירוויח ומי יפסיד ((פסקי תשובות שם, הערה 25.))…

ובספר ההלכה החשוב "נטעי גבריאל" ((פרק נא (עמ' שז) אות ג.)) מובא: אסור לשחק בדריידיל וכדומה בשביל להרוויח כסף או דבר אחר ואפילו עם קרובים שמוחלים המעות, אסור משום אבק גזל, אלא א"כ מחזירים כולם בגמר המשחק את מה שקיבלו ((וציין מקורו כך: שו"ע חו"מ סימן ש"ע ומשנ"ב או"ח סימן שכ"ב סקכ"ב, וכ"כ נוהג כצאן יוסף (עמ' קפח') אות י"ב.)), והמנהג להקל ולשחק במטבעות ומעט מעות ((וציין מקורו כך: כ"כ בשפע חיים לחנוכה שבאמת יש חשש של משחק בקוביא, שמא אין הלה נותן מעותיו בלב שלם, אולם כאשר כל ישראל כאיש אחד ובלב אחד, וכל אחד שמח כשיש לחבירו כאילו היה לו, ועוד שמח יותר כשחבירו זוכה מאשר כשהוא זוכה, א"כ שוב לא שייך חשש גזל, ואינו בגדר משחק בקוביא, ואת זאת רצו להראות במנהג זה, שנתקשרו אז כל כך באהבת ישראל בימי החנוכה שלא היה משנה להם אם יש להם או לחבריהם עד כדי כך שכולם כאיש אחד ומשפחה אחד עיי"ש, ועפי"ז הכרעתי במעט מעות.)).

הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל הסביר ((מנהגי מהרי"ץ הלוי, בני ברק התש"ע, מנהגי החנוכה.)) שבקהילות אשכנז נהגו לשחק דווקא באגוזים ושקדים ובשאר מיני מאכלים, אך לא במטבעות כסף, כדי שלא לתת לילדים הרכים טעם וחשק להרוויח כסף ולפתח תאווה לממון, מסחר ועסקים. וגם מפני שבמשחק על כסף, ישנו חשש לאיסור 'משחק בקוביה' ((ראה סנהדרין כד,ב ושולחן ערוך חושן משפט סימן שע סעיף ב ושם אורח חיים סימן שכב סעיף ו ומשנה ברורה שם ס"ק כב.)). ולמרות שאין בכך חשש איסור הלכתי, כיוון שכל הכסף שייך לבעל הבית ומחולק לנוכחים על ידו, מכל מקום כיוון שהדבר דומה בצביונו ל'משחק בקוביה', לכן ראוי להימנע מכך.

לקח חינוכי באידיש

הגרי"צ דינר זצ"ל ((מנהגי מהרי"ץ הלוי,שם.)) שמע בילדותו מאביו כי ניתן ללמוד מכללי משחק הסביבון לקחים חינוכיים-רוחניים הטמונים במשמעות האותיות החקוקות בו: האות נ' היא 'נס'. כאשר נופל הסביבון על אות זו-לא זוכים בשום דבר, כדי לחנכנו ש'אין סומכין על הנס'. האות ג', היא 'גדול', בה זוכה מסובב הסביבון על אות זו לכל תכולת הקערה, כדי ללמדנו שרק אם מתייעצים עם הגדולים ונוהגים על פי הוראותיהם, אזי מצליחים ומרוויחים. וכפי שאמרו חכמינו ז"ל ((שמות רבה, פרשה ג.)): 'שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל'. האות ה', היינו 'היה', כשהסביבון נופל על אות זו זוכים בחצי מתכולת הקערה, משום ש'היה' מרמז על העבר, היינו המסורת, ועלינו לדעת ולהשריש בלבבנו שלא די לזכור את העבר בלבד, כי העבר, למרות חשיבתו הרבה, אינו אלא כ'חצי מלאכה', והמלאכה הטובה אינה נשלמת אלא על ידי העתיד. לכן עלינו להשקיע ולבנות את דורות העתיד, וכל עוד שלא עשינו זאת, נקבל רק חצי מתכולת הקערה… האות ש', שהיא תחילת האות 'שם', אזי כשנופל הסביבון על האות ש' צריך לשלם מכספו או מאגוזיו לקופה הכללית, כי 'שם' הוא רמז לארץ ישראל, ועלינו להשתדל תמיד לסייע במוסדות התורה והחסד של ארצנו הקדושה, כי זהו בניינה האמיתי של ארץ ישראל.

סביבון מפלסטיק- 'כשר'???

יש לכם שלל סביבונים מפלסטיק? יתכן שלא קיימתם מספיק את 'מנהג הסביבון'…

ישנו פולמוס תורני, האם המנהג הוא לסובב סביבון מכסף, מעץ או מ..זהב. הגאון רבי גבריאל ציינער שליט"א, בעל ה"נטעי גבריאל", כותב ((פרק נא' (עמ' שז') אות ב.)) כי ישנם שנהגו לשחק דוקא בסביבון מעץ. הוא כותב שבבני יששכר כתב ((לחנוכה כסליו מאמר ב' אות כ"ה.)) ש'משחקין הנערים בחתיכת עץ מרובעת', וכ"כ באמרי נועם ((חנוכה דף ס"א ע"א.)). כך גם נהגו הרה"ק מהר"א מבעלזא, כ"ק האדמו"ר בעל אמרי חיים מויז'ניץ וכ"ק אדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל, ששיחקו בסביבון מעץ דווקא. ומנגד, מרן ה'חתם סופר' זצ"ל נהג לשחק בסביבון של כסף ((מנהג ישראל תורה או"ח ח"ג (עמ' שע"א) אות ה' כתב בשם ספר ספרא רבא דישראל בקונטרס המנהגים פ"ה.)).

מנהגו של כ"ק האדמו"ר משומר אמונים שליט"א, בנו של כ"ק רבי אהרן ראטה זצוק"ל, לשחק בסביבון של זהב וגם בסביבון של עץ וכתוב עליו נ.ג.ה.ש. ((עדות הרב גמליאל רבינוביץ שליט"א.))

דמי חנוכה וצדקה לילדים

ולסיום, אי אפשר מבלי להתייחס מעט לחלומם הגדול ולמשאת נפשם של הילדים, דמי החנוכה: ה"מגן אברהם" כותב שנהגו בישראל שהנערים העניים מסתובבים על הפתחים ואוספים כסף לצדקה לעצמם. וב"עבודת ישראל" להרה"ק מקוזנ'יץ זי"ע כתב על מנהג זה ש"מנהג ישראל תורה הוא", והסביר את העניין ש"צריך להשפיע בחנוכה למי שהוא בדרגת נער, ועל ידי הצדקה שנותנים לנערים- מתעורר למעלה צדקה וחסד להשפיע לאדם, למרות שהוא רק בבחינת "נער"…

הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו "מועד לכל חי" ציטט מספר "מעשה הצדקה", שנהגו לחלק מעות כסף לילדים בימי החנוכה והפורים, וכתב על כך טעמים על פי תורת הנסתר. וכך נהגו ברוב בתי ישראל, שמעניקים לילדים מתנות או "דמי- חנוכה", וגדולי האדמורי"ם מחלקים אף הם "דמי חנוכה" לילדים, מטבע לסגולה ולברכה. והסטייפלר, מרן הגרי"י קנייבסקי זצוק"ל, נהג לחלק "דמי חנוכה" לצאצאיו "דמי חנוכה" דווקא בנר חמישי של חנוכה, כאשר יום זה אינו יוצא אף פעם בשבת

הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל ((מנהגי מהרי"ץ הלוי, בני ברק התש"ע, מנהגי החנוכה.)) נהג להעניק לצאצאיו מתנות ולא דמי חנוכה במטבעות כסף, כדי שלא לתת לילדים הרכים טעם וחשק להרוויח כסף ולפתח תאווה לממון, מסחר ועסקים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל