לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

אמונת חיים – קונטרס מאמרים על חנוכה

שלשה ימי חשך – בתרגום התורה ליונית – האור הגנוז בתורה שבעל פה

והנה מובא במסכת סופרים – שכאשר תלמי המלך תרגם את התורה ליונית, נעשו שלשה ימי חשך בעולם והובא הדבר בשו"ע או"ח סי' תקפ"ו – עוד מובא במסכת סופרים שם – שהיה אותו יום קשה לישראל – כיום שנעשה בו העגל.

וצריך להבין במה דומה תרגום התורה ליונית – ליום שנעשה בו העגל בדוקא?

ה"פרי צדיק" מביא בשם ספר הבהיר המיוחס לתנא רבי נחוניא הקנה – שהאור הגנוז נגנז בתורה שבעל פה.

וכך משמע בדברי "בעל הטורים" שכתב על הפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב" – "את האור" בגי' בתורה.

וכעין מקור לדבריו בדברי חז"ל מזו"ח רות קג: עם פירוש "מתוק מדבש" – שם מובאת גירסא מכתב יד בשם רבי משה זכותא בלשון הזוה"ק …וכתיב "וירא אלקים את האור" – "את האור" – בגי' תרי"ג שהיא התורה – והיא האור הגנוז.

עוד מובא בפירוש בעל הטורים השלם על התורה – על המילים "את האור כי טוב"- סופי תבות – "ברית" כדכתיב – "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ו"על פי" היינו התורה שבעל פה.

משמע מדבריו שהאור הגנוז נגנז בתורה שבעל פה – וכמו שהבאנו בשם סםר הבהיר.

ומובא בסה"ק – על כן ישנם בש"ס ל"ו מסכתות כנגד ל"ו שעות שהאיר האור הגנוז לאדם הראשון.

והנה במדרש תנחומא פרשת נח נאמר על עמל התורה שבעל פה.

…לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר "העם ההולכים בחשך – ראו אור גדול" – אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה – חוקות שמים וארץ לא שמתי" – מבואר בדברי התנחומא שהאור הגנוז הוא שכרם של עמלי תורה שבעל פה.

ויתכן להוסיף בזה ביאור.

לפי פירוש רש"י בתחילת פרשת בראשית – כונת הפסוקים "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ… ויאמר אלקים יהי אור" היא לומר – שבתחילת בריאת שמים וארץ – ברא ה' את האור הגנוז.

ויש לבאר שמיד עם בריאת שמים וארץ היה צורך לברוא גם את האופן שעל ידו תמשיך הבריאה להתקיים – הקיום הזה הוא בכח האור הגנוז כמו שמובא בזו"ח [רות קג:] – שאע"פ שהאור הראשון נגנז – ממנו העולם מתקיים – על ידי אור היוצא ממנו.

מעתה יש לומר בצירוף הדברים כולם כך.

מיד עם בריאת העולם היה צורך לברוא את האפשרות שעל ידה העולם יקבל את המשך הקיום שלו – הקיום הזה הוא על ידי האור הגנוז שממנו מתקיים העולם – ולכן מיד עם בריאת שמים וארץ – נברא האור הזה שעל ידו יתקיים העולם.

אופן ההשפעה של האור הזה יהיה – על ידי כך שהאור נגנז בתורה שבעל פה.

עמלי תורה שבעל פה הם המגלים את האור הזה ומשפיעים ממנו אל הבריאה – כדי להמשיך לה קיום.

וזהו מה שכתב ה"נפש החיים" שאם רגע אחד יחסר בעולם עמל התורה – לא יוכל העולם להתקיים – מפני שאין הבריאה יכולה להתקיים ללא ההשפעה התדירית של האור הגנוז המושפע מעמלם של לומדי תורה.

וזהו שכתב התנחומא בפרשת נח – שהאור הראשון הוא שכרם של עמלי תורה שבעל- פה לעולם הבא – כיון שזוהי עבודתם כל ימיהם – לגלות את האור הזה בעמלם – ולקיים את העולם כמו שהתנחומא ממשיך – שבזכותם העולם עומד – על כן זה עצמו יהיה שכרם לעולם הבא – הגילוי של האור הזה.

על פי זה יבואר מדוע היה קשה יום תרגום התורה ליונית – כיום שנעשה בו העגל.

החתם סופר [בדרשות- ח' טבת] מבאר, שהחושך שנעשה בעולם בתרגום התורה ליונית, מתייחס בעיקר לתורה שבעל פה, כי הואיל והדרשות של תורה שבעל פה בנויות על אותיות לשון הקודש, שכל מילה יש בה כמה משמעויות, ויש בה ריבויים ומיעוטים ולשונות מיותרים ואותיות נוספות וכדומה, על כן על ידי תרגום התורה לשפת יונית – נמנעה האפשרות להשיג את השורש של תורה שבעל פה בדרשות התורה שבכתב.

על פי דברי ה"חתם סופר" שדרשות התורה שבעל פה הן תלויות בלשון הקודש, מובנים דברי הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה שכתב על רבינו הקדוש אשר סדר את המשניות …שהיה צח לשון ומופלג מכל אדם בלשון הקודש עד שהחכמים ע"ה היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותות המקרא מדברי עבדיו ומשרתיו וזה מפורסם בתלמוד [ר"ה כ"ו.]…

גילוי התורה שבעל פה וידיעת לשון הקודש קשורות זו בזו – ועל כן רבינו הקדוש שסידר את התורה שבעל פה – היה מופלג בלה"ק יותר מכל בני דורו.

ומעתה יש לומר – על פי מה שהתבאר תחילה שיון נלחמת בגילוי של האור הגנוז – ועל פי מה שהתבאר שהאור הזה נגנז בתורה שבעל פה – שעל כן מלחמתה של יון מכוונת בדוקא כנגד הגילוי של תורה שבעל פה.

ולפי זה יש לומר שתרגום התורה ליונית – היה חלק ממלחמתה של יון באור של תורה שבע"פ.

ומאחר ועל ידי התרגום – הוחשך אור תורה שבעל פה אשר בה נגנז האור כמו שביאר ה"חתם סופר", לכן היה יום תרגום התורה קשה כיום שנעשה בו העגל, שהוחשך בו האור הגנוז.

בתרגום התורה ליונית, נטלו היונים את התורה ללא האור הגנוז בה. באופן שמי שילמד את התרגום, אף הלומד עצמו לא יגיע לאור הגנוז בתורה. – על כן נהיו בעולם שלשה ימי חשך, והיה אותו יום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, כאותו יום שבו אבדו את מעלת האור הגנוז, כמו שנתבאר בדברי הלש"ם ונרמז בדברי הגמ' בשבת.

על פי דברי ה"חתם סופר" שהחושך בתרגום התורה הוא תולדה של העלמת ענין האותיות – יתכן לבאר עוד על פי דברי ה"נפש החיים" [שער ב' פרק י"ז] בענין המדרגה העליונה של הנשמה הנקראת נשמתא לנשמתא וז"ל שם.

…וזאת הבחינה הנעלמה היא בחינת צירופי האותיות של התיבה – שהוא שורש נשמת האותיות וכח רוחניותיהם בשרשם העליון ואמתת מהות סדרי צירופם בשרשם העליון אינו מושג לנו עתה אחר שאן אנו משיגים עתה בחינת שורש הנשמה ואחר התחיה נתבונן בינה בסוד צירופי האותיות בשורש קדושתם והוא שאמרו בזוה"ק בהעלותך …ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא לנשמתא דאורייתא.

ובשער ד' פרק כ"ח כותב הנפש החיים" על בחינה זו של נשמתא דנשמתא דאורייתא …והוא האור של יום ראשון שנגנז לצדיקים לעתיד לבוא.

לפי העולה מדברי ה"נפש החיים" שבסוד צירופי האותיות גנוז האור הראשון – מובן שבתרגום התורה ליונית שעל ידו העלימו את כל ענין צירופי האותיות החשיכו את האור הגנוז בהן ועל ידי כך נהיו שלשה ימי חשך בעולם כמו שאמרו במסכת סופרים – והתבאר בזה עוד צד בביאור "וחושך" זו יון – שמלחמתם של היונים היתה להחשיך את האור הגנוז.

שבט לוי כנגד מלכות יון

על פי האמור יש לבאר – מדוע המלחמה ביון היתה דוקא על ידי בני חשמונאי שהם משבט לוי.

במדרש תנחומא ויחי [אות יד] מובא.

משה זיוג שבט לוי כנגד מלכות יון המקדוני – בני חשמונאי שהן מלוי – לוי שבט שלישי – וזו מלכות שלישית [מארבע מלכויות] – לוי שלש אותיות – יון שלש אותיות – זה מקריב פרים – וזו כותבת בקרן השור.

מול מלכות יון המזכירה את חטא העגל – עומד שבט לוי שלא נכשל בחטא העגל.

מלכות יון הסוגדת לשכל האנושי – מזכירה לעם ישראל את חטא העגל אשר עיקר ענינו היה כמו שמבאר ה"בית הלוי" בזה שהלכו אחרי שכלם בעבודת ה' – לעומת זאת שבט לוי הוא אשר נענה לקריאתו של משה רבינו – "מי לה' אלי" נלחם באלה אשר עשו את העגל – והוא אשר נלחם ביון.

וכנגד ההליכה אחרי השכל האנושי בחטא העגל – מתעלה שבט לוי מכל רגש אישי ומשפחתי – "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – ואת אחיו לא הכיר – ואת בניו לא ידע" – כלשון הפסוק בפרשת "וזאת הברכה" – ונלחם נגד אלה שחטאו בעגל – ובהמשך הפרשה שם – "מחץ מתנים קמיו" מפרש רש"י – שכאן מברך משה את בני חשמונאי שיצליחו במלחמתם.

מול יון האומרת כתבו לכם על קרן השור – עומד שבט לוי המקריב פרים.

יון מזכירה את קרן השור – חטא העגל – חטא של חוסר התבטלות לרצון ה' – ומולה שבט לוי המקריב פרים – קרבנות, שענינם ביטול החומר אליו ית'. [מול בקרן השור – קרבן השור] – ועל כן העומדים במלחמה כנגד יון הם בני חשמונאי שהם משבט לוי.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *