מקום ההדלקה.
א. מצות נר חנוכה להניחם על פתח ביתו מבחוץ במקום שיראה לעוברים ושבים ברשות הרבים משום פרסומי ניסא. בזמן הגמרא היו מדליקים כל אחד ואחד בפתח חצרו, ומי שאין לו חצר היה מדליק בפתח הבית, ובזמן הסכנה אפשר להדליק בבית על השולחן ודי בזה.
בזמן הזה נחלקו גדולי הפוסקים אם יש להדליק בפתח החצר או בפתח חדר המדרגות או בחלון הפונה לרה"ר. ומכיון שרבו המקרים, וכל מקרה לגופו, וכן רבו הדעות בכל מקרה ומקרה, ישאל כל אחד ואחד את רבו כיצד יש לו לנהוג.
ב. אין להניח הנרות באופן שיהיו גבוהים מרה"ר יותר מעשרים אמה [יש אומרים 11.52 מטר. ויש אומרים 9.6 מ'.]. ומי שדר בקומה גבוהה ומול חלונות דירתו ישנם בתים גבוהים נוספים שיכולים לראות את נרות החנוכה מבעד לחלונו, יכול להקל ולהדליק ליד החלון.
ג. יניח הנרות גבוהים מן הארץ שלשה טפחים [יש אומרים 28.8 ס"מ. ויש אומרים 24 ס"מ]. ובדיעבד אף אם הניח הנרות נמוך מזה יצא ידי חובה.
ד. מצווה להניח הנרות בגובה הנמוך מעשרה טפחים מן הארץ [יש אומרים 96 ס"מ. ויש אומרים 80 ס"מ]. ואם הניחם גבוה יותר יצא.
ה. המדליק ליד הפתח, מצווה להניח הנרות בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהיה המזוזה בימין ונרות החנוכה משמאל ויהיה מוקף במצוות. אם אין בפתח מזוזה מסיבה כלשהי, ידליק בימין הפתח.
ו. יש להדליק הנרות במקום שמור שאין חשש שתכבם הרוח או כל סיבה אחרת. ואם הדליק במקום שיש שם רוח וכבו הנרות, צריך לחזור ולהדליק בלי ברכה. ואם הדליק במקום שמור ובכל זאת כבו הנרות, או שבא לתקן את הפתילות וכבו, מעיקר הדין אינו צריך לשוב ולהדליק, אך ראוי להחמיר ולהדליק שנית בלי ברכה.
ז. בשו"ע נפסק שבית שיש לו שני פתחים בשני כיוונים שונים צריך להדליק נרות בשני הפתחים – מפני החשד. אך בזמן הזה הורו פוסקי זמננו שמכיון שאין כולם מדליקים במקום מסוים ובזמן מסוים ורבו בזה המנהגים, א"כ אין יותר את החשש של "חשד", ודי לו שידליק במקום אחד.
ח. המדליק לפני חלון מחוספס שאינו שקוף, אע"פ שאין נראין הנרות במניינם המדויק לעוברים ושבים ברה"ר, יוצא ידי חובה.
