שאלה: אדם הזמין בחנות רהיטים ארונות לחדר ילדים. סוכם על סוג העץ, הצבע והמחיר, רשמו טופס הזמנה והלקוח אף שילם מקדמה בסך אלפיים ש"ח. בעוד שהנגר התעכב מלהתחיל בעבודה עד שיקח מידות מדויקות בבית הלקוח, הודיע הלקוח שהוא רוצה לחזור בו. השאלה היא האם יכול המזמין לחזור בו והאם מותר לו לעשות כן.
תשובה:
א. אם חתם על טופס הזמנה, יש לצדד שאינו יכול לחזור בו. ובמיוחד אם כתוב בטופס שהם מתחייבים לעמוד בתנאים.
ב. אם לא חתם על טופס הזמנה, יכול לחזור בו, ויש מחלוקת הפוסקים אם יש איסור 'מחוסר אמנה'. ואם שילם מקדמה, במקום שנהוג לקנות בכך, יש מחלוקת הפוסקים אם יכול לחזור בו.
ג. אם הזמין סחורה שמצויה בשוק ושילם מקדמה, אסור לו לחזור בו, ואם חוזר בו חייב לקבל 'מי שפרע'.
מקורות וביאורים:
הזמנת רהיטים – מקח וממכר או הזמנת עבודה
בשו"ע סי' שלג סעיף ח נפסק "אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך, ועשאו האומן, ואחר כך אינו רוצה לקחתו, והוא דבר שאם לא יקחנו מיד, יפסיד, חייב". מקור דין זה הוא בשו"ת הרא"ש סוף כלל קד, ומבואר שם שחיוב המזמין הוא על שגרם נזק בכך שאמר לאומן לעבוד והאומן הפסיד מכך שפעל לפי דיבורו, ולא מדין תשלום על שכר עבודה. בשו"ת תורת אמת סי' קיט (מובא בקצות החושן סי' שלט סק"ג) מפרש בדברי הרא"ש שכל שהאומן עושה את הפעולה בחומרי גלם של עצמו, אין הוא נחשב כעובד של המזמין, אלא עובד בשל עצמו ולאחר מכן מוכר את מה שעשה למזמין. ולכן כתב שחתן שהזמין כתובה אצל סופר ולא שילם לו בזמן, אינו עובר באיסור 'בל תלין', כיון שהסופר משתמש בנייר ודיו של עצמו, איננו קבלן של החתן, אלא מוכר לו כתובה, ובמקח וממכר אין איסור 'בל תלין'.
הנתיבות המשפט שם ס"ק טו מסביר את דברי הרא"ש בלשון שונה וז"ל: "מיירי שלא אמר לו שיעשה בתורת שכירות, רק שאמר לו שאחר שיעשהו לעצמו יקנהו ממנו בתורת קנין לפי שוויו דאז לא נעשה שלוחו להתחייב תיכף, רק בדבר האבד חייב מטעם גרמי". וכעין זה כתב החזון איש "דכשאמר לו ואני אקחנו ממך אין דעתו להתחייב מדין שוכר פועל אלא הבטחה שיקח". ומדבריהם משמע שעובדא זו, שהאומן עובד בחומרי גלם של עצמו, היא כשלעצמה אינה הוכחה שהמזמין אינו מעסיק את האומן, אלא צריך לדייק בלשון שכוונתם היתה על מקח וממכר ולא על הזמנת עבודה.
אבל במציאות של ימינו נראה שלכל הדעות המזמין רהיטים בחנות מתכוון למקח וממכר ולא להזמנת עבודה, וכך זה בעיני אנשים, וממילא דינו כמבואר בסי' שלג סעיף ח, שאסור לו לחזור מהבטחתו לקנות מצד שגורם נזק, ואם אין נזק, או שמשלם את הנזק שגרם, רשאי לחזור.
בנידון דידן – האם היה קנין
לאחר שהעלנו שיש כאן עיסקת מכר, יש לדון האם היה קנין תקף. שלכאורה נראה שיש שתי סיבות לומר שאין קנין. א. כסף אינו קנין גמור במטלטלין, אלא שהחוזר בו מקבל 'מי שפרע' (קללה על שאינו עומד בדיבורו), כמבואר בשו"ע סי' רד. ב. הריהוט שהוזמן עדיין אינו בעולם, ובשו"ע סי' רט סעיף ד נפסק שאדם אינו יכול למכור דבר שאינו בעולם ((ואף שהחוות דעת בסי' קעה סק"א כותב בשם שו"ת מהר"ם אלשיך סי' קלו שמוכר דבר מסוים, אף אם חסר בו כמה מלאכות שהמוכר צריך לעשות, לא הוי דבר שלא בא לעולם, מכל מקום מבואר בנתיבות סי' רח סעיף ג שדוקא אם הדבר נכנס מיד תחת אחריות הלוקח, אבל אם הוא עדיין תחת אחריות המוכר עד שיושלם לגמרי, הרי זה דבר שלא בא לעולם, אם חסרים שלוש מלאכות, ואם כן בנידון דידן שכל עוד שהריהוט אינו מושלם, הרי הוא תחת אחריות החנות, דינו כדבר שלא בא לעולם. ועיין עוד בענין זה בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' קמד.)). אלא שאם היינו דנים עסקה זו כהזמנת עבודה, הכסף היה משמש כקנין גמור להתחייבות המזמין להעסיק את הנגר, וגם לא היה חסרון מצד דבר שלא בא לעולם, שכן האנשים המתחייבים הינם בעולם.
